קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מצור, חומה ומחסומים

כותרתתאורתאריך
553 אל תגידו לא ידענו הפרקטיקה של מעצר מנהלי עומדת בניגוד לעקרון ההוגנות של מערכת המשפט. 13/6/2017
נמצא פרטנר לפגיעה בעזהמאמר המערכת, haaretz ממשלת ישראל נענתה לבקשת הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, לצמצם את אספקת החשמל לעזה, כל עוד שלטון החמאס אינו משתתף בעלויות. מצער לגלות שרק כשנקרית הזדמנות לפגוע בפלסטינים ממשלת ישראל לא מהססת לשתף פעולה עם הרשות הפלסטינית, ומצליחה לראות פרטנר בעומד בראשה, עבאס. אבל ישראל משלה את עצמה אם היא מאמינה שיש ביכולתה להתנער מן האחריות למתרחש בעזה. היא עדיין הכוח הכובש ברצועה, גם אם חייליה אינם שוהים בשטח הטריטוריאלי שלה. הסגר האכזרי שמוטל על עזה יותר מעשור, מניעת חופש התנועה של כשני מיליוני תושבי הרצועה לגדה או לחו"ל, השליטה על מרשם האוכלוסין והמגבלות על הסיוע ההומניטרי אינם רק מפגן מובהק לשליטה ישירה, הם מביאים לנקודת התפרצות את הלבה שכבר רותחת ומבעבעת. צה"ל מודע היטב לאיום המונח לפתחה של ישראל, וגם הממשלה אינה עיוורת לסכנה. צה"ל אפילו חישב ומצא שמבחינה כלכלית, מוטב לשלם את חשבונות החשמל של עזה מאשר להיגרר למלחמה. משחק הסנקציות הממושך לא הפיל את החמאס, אבל הפוליטיקאים שלנו מסרבים להקשיב לדרג הצבאי. אין צורך בהסברים מפותלים כדי להבין שצמצום נוסף באספקת החשמל רק יחמיר באופן קיצוני את המצב הקשה ממילא ברצועה: בתי חולים כבר מצמצמים שירותים חיוניים, הפעילות הכלכלית המוגבלת תצטמצם עוד יותר והביוב הלא מטופל יפגע לא רק בתושבי עזה, אלא יגיע עד אשקלון. החמרה זו עלולה להיות הניצוץ שיבעיר עימות אלים חדש ומיותר, בין ישראל וחמאס. 13/6/2017
...
למי שייכת המדינה? לנו או להם?יוסי קליין,haaretz משהו קורה להם כשהם מקבלים מכונית, נהג, לשכה ודובר. כשיש להם הכל נדמה להם שגם מותר להם הכל. הם לא מוכנים להתייחס לשלטון כאל פיקדון. פיקדון ולא מתנה. הם לא מוכנים לקבל שהמדינה היא שלנו ושהמפתחות נמסרו להם לזמן קצוב ובתנאים מגבילים, כמו דירה מושכרת. אני לא הייתי סומך עליהם. הם דיירים מהסוג המסוכן. הם מהסוג שיסרב לצאת כשהחוזה ייגמר. הם יחליפו מנעולים, לא יחזירו טלפונים ומאחורי הדלת הנעולה יגידו שנקפוץ להם. הם מחקו את הקו שמפריד בין מדינה לממשלה ובין בעלים לשוכרים. הם מציגים את עצמם כבעלי מדינה שאיננה שלהם, ומי שלא מסכים עמם הוא בוגד. הם משתינים בקשת על החוזה שבין מדינה לממשלה. הם ייאחזו בשלטון. הם יגידו שהאויב בפתח וכשהאויב בפתח התנאים משתנים ושהדמוקרטיה תחכה. הם יודעים שיש חוזה אבל יגידו שערכים נעלים מבטלים סעיפים חוקיים. הסעיפים משתנים, הם אומרים, והערכים נצחיים. הם אוהבים לדבר על "ערכים" כמו שהם אוהבים לדבר על "דמוקרטיה". אל תאמינו להם. זו שיטה אצלם, לזרוק מלים. כל מתנגד הוא בוגד, וכל טענה היא אנטישמיות. השבוע דיבר בנט על "ערכים ציוניים דמוקרטיים". בנט קשקשן לא פחות משארדן שקרן. תשאלו למה הוא מתכוון ולא תקבלו תשובה. סתם גיבוב שנראה לו "מרשים" ואולי אף "חזק". מה זה "ציוניים ודמוקרטיים"? הטרנספר שלו יהיה ציוני? בית המקדש שלו יהיה דמוקרטי? אל תזלזלו בערכים. זה נשמע פלצני אבל "ערכים" זה מה שהילדים שלכם מקבלים בבתי הספר. אתם הם יילכו למחסומים בשטחים ואתם ינהלו קופה ציבורית כשיתבגרו. בבית הם מקבלים ערכי יסוד, ובבית הספר ערכים "ציוניים דמוקרטיים". הערכים שבמגילת העצמאות כבר מזמן לא נחשבים ציוניים ולא דמוקרטיים. הצעת חוק ש"מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות", לא היתה עוברת היום בקריאה ראשונה. לא רק הסעיף הזה, מגילת העצמאות כולה לא היתה עוברת. מאחורי הדלת הסגורה אנחנו שומעים איך הם שוברים קירות וחוסמים חלונות. הם הורסים דירה שלא שייכת להם. הם עושים את זה בשם הערכים. הגיע הזמן שנדע מהם. הגיע הזמן שנדע בשם אלו ערכים מחלק אורי אריאל את הכספים שלנו לחברים שלו, ושנדע בשם אלו ערכים מבטלת מירי רגב תקציבים ומצנזרת מחזות. 13/6/2017
...
אלמלא השואה לא היתה נכבהדניאל בארנבוים,haaretz בפוליטיקה הבינלאומית שולטות כיום סוגיות כמו האיחוד האירופי, משבר הפליטים, האיום של בדלנות מצד ארה"ב, המלחמה בסוריה והמאבק נגד קיצוניות איסלאמית. במשך עשרות שנים פתרון הסכסוך בין הישראלים לפלסטינים עמד בראש סדר העדיפויות של המדיניות האמריקאית והאירופית. ואולם, לאחר ניסיונות רבים שכשלו להגיע לפתרון, דומה כי התקבע סטטוס קוו. הדעה הרווחת — המלווה באי נוחות אך גם בחוסר אונים ובתחושת התפכחות מסוימת — היא שהסכסוך בלתי פתיר. הטרגיות שבהשקפה זו גדלה ככל שהעימות מחריף ומצבם של הפלסטינים מחמיר, ואפילו האופטימיסט הגדול ביותר כבר אינו יכול להניח שהממשל הנוכחי בארה"ב ינקוט גישה הגיונית לפתרון הסכסוך. השנה ובשנה שלאחריה נציין שני מועדים עצובים במיוחד לפלסטינים: ב–2018 נציין מלאות 70 שנה לנכבה, אז גורשו יותר מ–700 אלף פלסטינים מהשטח שהיה בעבר בשליטת המנדט הבריטי, כתוצאה ישירה של החלטת האו"ם לחלוקת פלשתינה ושל הקמת מדינת ישראל ב–14 במאי 1948. הנכבה ממשיכה להתרחש גם כעת, שכן יותר מחמישה מיליון צאצאיהם הישירים של העקורים הפלסטינים עדיין שוהים בגלות כפויה. אתמול, 10 ביוני, ציינו 50 שנה לכיבוש הישראלי המתמשך של האדמות הפלסטיניות, מצב עניינים בלתי נסבל מבחינה מעשית ומוסרית כאחת. אפילו מי שגורסים שמלחמת ששת הימים, שהסתיימה בתאריך זה, היתה הכרחית כדי להגן על ישראל, אינם יכולים להתכחש לכך, שהכיבוש וכל מה שאירע בעקבותיו הוא בגדר אסון מוחלט, לא רק בעבור הפלסטינים, אלא גם בעבור ישראל. חלפו 50 שנה, והפתרון לסכסוך נראה רחוק מתמיד. ואף על פי שהנושא אינו "פופולרי" כיום, הוא עדיין חשוב, ויש לו משמעות רבה לאנשים בפלסטין, בישראל, במזרח התיכון ובעולם כולו. לכן, במלאות 50 שנה לכיבוש, אני קורא לגרמניה ולאירופה להשיב את פתרון הסכסוך לראש סדר העדיפויות. אין זה סכסוך פוליטי, אלא סכסוך בין שתי אומות, ששתיהן משוכנעות שיש להן זכות בלעדית על אותה פיסת אדמה קטנה. אירופה מצהירה כיום שעליה להיות חזקה ועצמאית יותר. עמדה כזאת מחייבת אותה לדרוש גם בקול גדול לשים קץ לכיבוש ולהכיר במדינה פלסטינית.13/6/2017
...
בצלאל סמוטריץ` מזהם את הדמוקרטיה הישראלית בכתם הנורא של אידיאולוגיית ג`נוסיידדניאל בלטמן, haaretz הארץ" נתן לסמוטריץ` הזדמנות לפרוש את משנתו המדינית ללא כחל וסרק, ולתקן את הנדרש תיקון. אבל גם אחרי קריאת הדברים שכתב איני חוזר בי מקביעתי, כי התוכנית של סמוטריץ` לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים מוליכה לג`נוסייד. על כן איני נסוג ממסקנתי: בצלאל סמוטריץ`, סגן יו"ר הכנסת, אינו פוסל ביצוע ג`נוסייד בפלסטינים. בשל תפקידו הממלכתי הוא מזהם את הדמוקרטיה הישראלית בכתם הנורא של אידיאולוגיית ג`נוסייד. כפי שידוע לנו ממקרים שונים של ג`נוסייד, הדרך להשמדה של קבוצה אתנית או לאומית על ידי מי ששואף להכחידה, היא תהליך מורכב שלעתים נמשך שנים. שנות האינקובציה מלוות בדרך כלל בסכסוך, שנראה בלתי פתיר, בין קבוצה שבמחזיקה בידה את מוקדי הכוח במדינה, מהווה רוב מבחינה דמוגרפית, וחשה שהמיעוט החי בקרבה ומצוי בקונפליקט אתה מסכן את ההגמוניה שלה. זהו מצב של סכסוך "סכום אפס" מבחינת הקבוצה הלאומית הדומיננטית, הרואה במיעוט — חלש ודל אמצעים בדרך כלל — דמון רב־עוצמה, בעל קשרים ויכולות נסתרות, המאיים על יכולתה להמשיך ולהחזיק במוקדי הכוח. 11/6/2017
...
דוח האו״ם: הכיבוש הוא הגורם העיקרי לצרכים ה 31/5/2017
...
הכיבוש: מי משלם את המחיר‎ - דוח חדש ומקיף של מ—"מחיר הכלכלי-חברתי הכבד ביותר שמשלמת החברה הישראלית בגין התמשכות הכיבוש הוא מחיר המשברים הכבדים שהמשק הישראלי חווה בכל עת של התקוממות פלסטינית. האי יציבות מפריעה בחתירה שלנו להשתוות לכלכלות ולרמת החיים של ארצות המערב."31/5/2017
...
עדכון ובקשת תרומה: כידוע לרובכם, מזה שנים אנ את הסרט יזמה, ביימה, וצילמה במשך 3.5 שנים רינה קסטלנובו צלמת העיתון הנוי יורק טיימס באזורנו. ​זה התחיל בצילום שלה שהתפרסם בזמנו בעיתון הנוי יורק טיימס ​(תמונה משותפת של מוחמד, הסבא, הסבתא איתי, והמשיך להתגלגל משם). הסרט נעשה בשת"פ עם הצלם תמיר אלתרמן , המפיקה הילה מדליה, העורכת ג`אל אלקסיס ומוזיקה: רן בגנו26/5/2017
חיפה: התמיכה בשביתת האסירים עברה מהמדרכה ל&#דיווח על הפגנה24/5/2017
״ועדת התקשורת של שביתת הרעב של האסירים הפל&# ועדת התקשורת של ׳שביתת החירות והכבוד׳ הודיעה היום, יום שלישי, כי ׳שירות בתי הסוהר׳ מפעיל ביומיים האחרונים צעדי ענישה והתעללות מוגברים כנגד האסירים בכלא ׳קציעות׳. הועדה של ׳ארגון האסירים׳ ו׳מועדון האסיר׳ אמרה כי עורך הדין של הארגון, יוסף נצאצרה, נפגש עם שני האסירים השובתים בכלא אלנקב/קציעות: מחמד נור אבו אלרבּ محمد نور أبو الرب מג׳נין, וראשד ח׳ליל חמאיל راشد خليل حمايل משכם, שסיפרו לו על הדברים הבולטים ביותר שאירעו לאסירים במהלך 23 הימים של השביתה. 10/5/2017
השרים שקד ולוין פועלים להחיל חקיקה ישראלית בגדה המערביתשרון פולבר, haaretz השרים שקד ולוין פועלים להחיל חקיקה ישראלית בגדה המערבית6/5/2017
...
זה כבר לא הדגל שליגדעון לוי, haaretz לא, אלון עידן, הפעם לא אוכל לשעות לעצתך, "לסתום את האף ולתלות את הדגל" (מוסף "הארץ", 28.4). אני פשוט לא מסוגל. זה כבר לא רק שהדגל הזה זוהם ב–50 השנים האחרונות לבלי הכר, הוא פשוט כבר לא הדגל שלי. לא שיש לי דגל אחר — אין לי — אבל אני כבר לא מסוגל להזדהות עם הדגל שאבי היה מוציא מהארון מדי שנה, תולה בהתרגשות על מרפסת ביתנו ואני הייתי מתבונן בו בגאווה מהרחוב. הגאווה התחלפה מאז בבושה, ההזדהות באשמה. רשימתך שלשום היתה יפה ומרגשת, לעצותיך כעורך אני תמיד שועה, אבל הפעם אני חייב לדחות את עצתך: "וכן לתלות. על הרכב, על חלון הבית, איפה שאפשר". אי אפשר כבר. אי אפשר לתלות את הדגל, כי הוא מסמל דברים רעים שלא מוסרי לנופף בהם. זה הדגל שתלוי במרכז הכיכר בצומת גוש עציון. למה הוא שם, הרי לא מדובר בתחום מדינת ישראל? רק כדי להתגרות ברבבות הפלסטינים שחולפים על פניו ולרצות את שיכרון הכוח ותאוות הנדל"ן של המתנחלים. ולמה הוא מתנוסס על מחסומי צה"ל? איך מדינה מעיזה להניף את דגלה בארץ זרה ללא רשות? זה הדגל שמתעטפים בו המתנחלים כשהם יורדים לפרוע בשכניהם. זה הדגל שמרוח על קוביות הבטון בצומת בית ענון, שהפלסטינים קוראים לו "כיכר המוות" בגלל הרוגיו הרבים. הדגל הזה חזה בהרבה דם שנשפך לשווא. הדם זה נשפך בשם הדגל הזה. בהרבה מקומות הוא דגל כפוי, דגל הכיבוש. זה הדגל שמתנופף ברובע הטרנספר והרפאים בחברון. זה הדגל של בית המשפט הצבאי, שאין לו שום קשר עם משפטי צדק. עם הדגל הזה אתה מזדהה? את הדגל הזה את רוצה שאתלה? למה? הוא כבר לא שלנו, אלון. לא נוכל להחזירו.6/5/2017
...
תדע כל אם עברייה זאב סמילנסקי, haaretz תדע כל אם עברייה, כי מדינת ישראל מוכרחה להיות חזקה מול האיומים המקיפים אותה. עליה להיות חזקה עד מאוד, עד כדי כך שאויביה יירתעו מלתקוף אותה. תדע כל אם כי צבא ההגנה שלנו הוא אולי הגוף המוצלח והראוי ביותר שמדינת ישראל הקימה עד היום, והחלשתו תסכן את עצם קיומה. עם זאת, תדע כל אם עברייה שהכוח הגולמי של הצבא הראוי הזה — הצוללות, המטוסים החמקנים, המזל"טים, מתקני ההאזנה, מחלקות הסייבר, כל התעוזה, החוכמה, החוצפה, העורמה — כל הכלי המחודד והמפחיד הזה — מופעל באופן לקוי, פחדני והרסני על ידי הנהגה עלובה, שנסמכת על כוחות נסתרים ומיתוסים הזויים. וזה לא נאמר על בנימין נתניהו בלבד — הוא רק החוליה הפתטית האחרונה בשרשרת של ממשלות שהשתמשו בצבאנו באופן כושל ומחפיר, כדי להסתיר את אי־יכולתם לפתור את הבעיות העקרוניות העומדות לפתחה של המדינה ומסכנות את שלומה ואף את קיומה. צדקת הדרך החלה להתפורר בתקופת מלחמת יום כיפור, ונעלמה סופית לאחר רצח רבין. חוזה הדמים שלנו עם ממשלתנו הוא שהצבא משמש אך ורק לשתי מטרות: הרתעה והגנה. אך תדע כל אם עברייה, שהיום בניה יעסקו בשימור משטר גזעני, הנסמך על תחושות עליונות של הגזע היהודי. בנה הטייס יפציץ ילדים, בנה הלוחם יתעלל בכפריים, בנה ההיי־טקיסט יאזין בסתר לנכבשים, בנה השוטר יתעלל במיעוטים ובנה המשפטן יגן על החזק וידרוס את החלש. ביחד כל אלה יחלישו את עוצמתנו וידרדרו את מדינתנו למקום שבו לא נרצה ולא נוכל לחיות. לא סתם נזעקים נתניהו, נפתלי בנט ואיילת שקד אל מול "בצלם" ו"שוברים שתיקה". כמה היו רוצים לקבל אישור שצבאם צדיק וטהור ושהמאבקים שאליהם הם מטילים אותו צודקים וראויים. כמו אמה של שלגייה, גם הם רוצים יותר מכל לשבור את הראי המשקף להם את מעשיהם. למעשה, הצבא שלנו חלש היום לאין ערוך ממה שהיה לפני שלושה עשורים — זאת למרות כלי המשחית הנוראיים שצברנו. חולשתו היא בכך שאין מאחוריו הסכמה. 6/5/2017
...
שביתת הרעב של אלף חמש מאות האסירים הפלסטינ&# ״ארגוני האסירים קוראים ל׳ארגון הבריאות העולמי׳ לנקוט עמדה כנגד יישום מדיניות ההזנה בכפייה של האסירים השובתים.6/5/2017
דוח בנושא הגנה על אזרחים | 18 באפריל – 1 במאי 2017‎ 191 פלסטינים, בהם 45 ילדים, נפצעו מידי כוחות ישראליים ברחבי הגדה המערבית, רובם הגדול בעימותים במהלך הפגנות הזדהות עם אסירים פלסטינים השובתים רעב (ראו להלן). זהו מספר הפצועים הגדול ביותר שתועד בפרק זמן בן שבועיים מאז תחילת 2017. לפחות 10% מהפצועים נפגעו מתחמושת חיה, ומרבית הנותרים נפגעו מקליעי גומי או משאיפת גז מדמיע. המספר הגבוה ביותר של נפגעים פלסטינים תועד במהלך הפגנות בסבסטיה, ביתא (שתיהן בנפת שכם), וליד מחסום בית אל/המת״ק (נפת רמאללה). 25 נפגעים תועדו במהלך תשעה מבצעי חיפוש ומעצר. ב־17 באפריל פתחו יותר מאלף עצירים פלסטינים הכלואים בבתי כלא ישראליים בשביתת רעב, במחאה על תנאי מעצרם. השביתה עדיין נמשכה בסוף תקופת הדיווח. תביעותיהם כוללות את הפסקת נהגי הכליאה בצינוק והמעצר המנהלי (מעצר בלא הגשת אישום או משפט), הגברת תכיפותם של ביקורי משפחות ואורכם, ושיפור טיפול הרפואי הניתן לעצירים. ברצועת עזה, ב־23 הזדמנויות לפחות פתחו כוחות ישראליים בירי אזהרה אל השטחים שהכניסה אליהם מוגבלת ביבשה ובים; אף שלא דווח על נפגעים, על פי דיווחים שיבש הירי את עבודתם של חקלאים ודייגים. בהקשר של האכיפה על ידי ישראל של הגבלות הגישה בים, עצרו כוחות של חיל הים הישראלי שני דייגים והחרימו את סירתם. 6/5/2017
...
ארכיון מאמרים
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה