קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מצור, חומה ומחסומים

כותרתתאורתאריך
העם בוחר בשחיתותרוגל אלפר, haaretz מאז נחקר אריאל שרון בפרשת האי היווני, הנורמה בישראל היא שראשי ממשלה מכהנים חשודים בפלילים. זה המינימום. במקרה של אהוד אולמרט זה גם הגיע למאסר. הציבור התרגל. כך זה כשנשיא מכהן נשפט למאסר על אונס. כך זה כשפרשות שוחד בחלונות הגבוהים רודפות זו את זו: פרשת ישראל ביתנו, פרשת מע"צ, פרשת סימנס־חברת החשמל; משפט הולילנד; משפטו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון; וסרט נע של ראשי רשויות. גם פרשת הצוללות מצטיירת כחלק מתעשיית השוחד, שפועלת בצמרת השלטונית. מדובר בשיטה. בתרבות ארגונית. תרבות שוחד, גניבה, מירמה. ב"צוק איתן" נפל האסימון, שישראל עוברת תהליך פשיזציה, התגזענות והחלשת הדמוקרטיה; שרק קטסטרופה תסיים את הכיבוש, ושפתרון שתי המדינות נגוז. בימים אלה נופל האסימון השני. אי אפשר להתעלם ממקבץ הפרשות, המשפטים, החשדות והחקירות. אי אפשר להתייחס לכל המקרים השונים כמנותקים זה מזה. יש להכיר בכך שהמקבץ איננו מקרי. הוא סימפטומטי. החדשות הטובות הן שעדיין יש בירושלים שופטים, עדיין יש בפרקליטות פרקליטים ועדיין יש במשטרה חוקרים. החדשות הרעות הן שהשלטון בישראל מושחת ומשחית. זה שלטון שבו פוליטיקאים ופקידים בכירים מחלקים הטבות תמורת שלמונים. במבט מפוכח, אין מנוס מהמסקנה, שזה טבעו של השלטון בישראל. השחיתות נהפכה לאנדמית לאופן שבו מנוהלת המדינה. אם ייקח הציבור הישראלי אחריות על המציאות, ייאלץ להודות כי הוא נוטה לבחור לשלטון אנשים מושחתים ומשחיתים, וכי אנשים מושחתים ומשחיתים נוטים להימשך למשרות שררה ציבוריות, כנראה משום שהשחיתות אנדמית לשלטון, ובשלטון יוכלו לממש את מאווייהם המושחתים. הציבור ייאלץ להודות, שהוא נוטה לבחור לשלטון אנשים שמעדיפים בצע כסף על פני האינטרס הציבורי.זו מסקנה מבהילה אבל קשה להגיע למסקנה סבירה אחרת. משהו רקוב בממלכה היהודית. במדינה דמוקרטית, ציבור מקבל את השלטון שמגיע לו, ולציבור הישראלי מגיע ראשי ממשלה וראשי רשויות עם נטייה עבריינית, ואחוז לא מבוטל של קציני צבא בכירים עם נטייה לעבריינות מינית. זה המצב. 14/8/2017
...
נתניהו צודק: התקשורת אשמה - אבל רק בדבר אחד – בהתבטלות המתמשכת והנצחית בפני ראש ממשלה שמבקש את נפשהאורי משגב, haaretz 22 שנה וכלום לא השתנה מצא את ההבדלים: המרפסת בכיכר ציון 1995, גני התערוכה 2017. 22 בנימין נתניהו היה ונשאר מסיט ומסית, מדיח ומקדיח. המטרה הייתה ונשארה אחת ויחידה – שלטון בכל מחיר; כל האמצעים היו ונשארו כשרים. פעם את עיקר העבודה עשו ברחובות, למשל בצומת רעננה. היום הזירה העיקרית היא רשתות חברתיות וכלי תקשורת שנוסדו ונבנו למען הנצחת שלטון המשפחה הקיסרית, כמו "ישראל היום" וערוץ 20. אויבי העם והאומה כבר מסומנים. בינתיים אין רבין. יש רק "השמאל", "התקשורת", "המפגינים". הערבים בינתיים קצת מחוץ לתמונה, כפי שהעיר בתבונתו ההומוריסטית ידידי עודה בשאראת. אל תדאג עודה, יומכם עוד יגיע. ישלפו אתכם לקראת הבחירות. הולך וקרב היום שבו מישהו יתרגם את רוח המפקד למעשים. אולי ידרוס מפגינים כמו בווירג`יניה, או יפגע פיזית בעיתונאים ש"רודפים את משפחת נתניהו", "מנהלים מסע ציד" ומחוללים "הפיכה שלטונית". יעדים פוטנציאלים ברמת סיכון גבוהה: אנשי טלוויזיה, כאלו שהאספסוף יכול לזהות את פרצופם ברחוב. רביב דרוקר, בן כספית, גיא פלג, אור הלר, אמנון אברמוביץ` ואחרים. אברמוביץ` הותקף כבר פיזית במהלך משפט אזריה. רבים אחרים מאוימים. חלקם סומנו אישית על ידי נתניהו המופקר, למען הסר ספק. לדרוקר הוא קרא "אה גרוייסע עיתונאי", לאילנה דיין "אשת שמאל קיצוני". על אברמוביץ` הוא חוגג בפייסבוק, את יגאל סרנה ואת בן כספית הוא תבע בבית משפט. מעבר לזה הוא כמובן מנהל במשך קדנציות שלמות מלחמת חורמה ב"תקשורת", באמצעות תנועת מלקחיים: מצד אחד ניסיון בלתי פוסק להשתלט על כמה שיותר חלקים ממנה ולהחליש כלכלית ורגולטורית את החלקים שעליהם אין באפשרותו להשתלט, ומצד שני להשחיר את פניה ולהבאיש את ריחה. לנוכח מצב הדברים הזה, עולה לדיון שאלה ברורה: מה על התקשורת לעשות אל מול הסכנה? איך היא אמורה להגיב מול ראש ממשלה מסית ומדיח, המבקש את נפשה? 14/8/2017
...
חומת הטירוףגדעון לוי, haaretz בפעם הבאה שקפצון או בלון ישוגרו מרצועת עזה לכיוון ישראל, יחל צה"ל בהנחת תקרת פלדה מעל לרצועה כדי למנוע את שיגורם של בלון או קפצון. עזה תנותק גם משמיה. הרי מדובר בביטחון מדינת ישראל. כשייפער הסדק הראשון בתקרת הפלדה ועזה שוב תשגר בלון או קפצון, תעבור מערכת הביטחון לשלב הבא: הצפת הרצועה במים עד לשקיעתה המוחלטת מתחת לפני האדמה. הרי מדובר בביטחון ישראל. עד שזה יקרה — התוכניות כבר במגירות — מסתפק צה"ל הצנוע וחסר האמצעים בקטנות: הוא בונה את ה"מכשול" החדש סביב עזה, אבי כל הגדרות ואם כל החומות שישראל מקיפה עצמה בהן, שישה מטרים לגובה ועשרות מטרים באדמה, בדיוק כמו הקפטריה בטבריה, אבל הרבה פחות מצחיק והרבה יותר מטורף. ישראל הופכת למדינה שבלבה חומה: אין דבר שהיא אוהבת יותר מלהקיף עצמה. ההיסטוריה רצופה בשליטים מגלומניים שבנו ארמונות. המגלומניה הישראלית מסתפקת בינתיים בחומות. חומת ההפרדה וגדר המערכת, הגדר הטובה והגדר הרעה, כל הארץ גדרות. חומה ומגדל 2017: חומות ביטחון ומגדלי יוקרה. רק תנו למערכת הביטחון תירוץ והיא תקיף אותו בגדר במיליארדים. לזה תמיד יימצא הכסף. חומת אימים עם מצרים מול פליטי אפריקה וחומת הפרדה בשטחים מול יחפני דהיישה. עכשיו הגיעה השעה לשדרג גם את גדר עזה כדי לעצור את המנהרות שנכרו מתחת לקודמתה. בקרוב: גדר אלקטרונית סביב אום אל פחם, כמענה לטרור שיוצא גם ממנה. אלוף הפיקוד בישר, הכתבים הצבאיים ציטטו באוטומטיות הנרצעת שלהם, וישראל הגיבה בפיהוק או בסיפוק. השיטה ידועה: קודם בונים דמון (המנהרות), אחר כך מוצאים לו פתרון מגלומני. הנה לנו עוד פרויקט ציוני ב–3 מיליארד שקל, אותו יקימו פועלים ממולדובה ומבקשי מקלט מאפריקה; הנה לנו עוד חומה.אזרחי ישראל ראויים למה שקורה. אם השקעת ענק כה מופרכת עוברת כאן ללא כל דיון ציבורי, כי אז לא מגיעים לנו שירותי בריאות או כבישים טובים יותר. ישראל בחרה בעוד חומה וישראל תשלם.14/8/2017
Settler violence continues in occupied al-KhalilAl-Khalil team - International Solidarity Movement - "The aggression continued until 2 AM and no Israeli soldiers were at any time present in the neighbourhood to protect the Palestinians living there." - id 11/8/2017
...
ביטן יותר מוסרי מהשב"כ גדעון לוי, haaretz דוד ביטן. לא סוחט הומואים וחולים ולא אחראי לאלפי חטיפות ומעצרי שווא איזו שערורייה: יו"ר הקואליציה, דוד ביטן, מתח ביקורת על השב"כ. איך הוא מעז. הוא אמר שהם "פחדנים שרוצים לחזור הביתה בשלום". איך הוא מעז. הם הרי מגנים עליו יומם וליל והוא פחדן יותר גדול מהם — הוא התחבא לחודש כשהצ`קים שלו חזרו. ומי עורר את הסקנדל? השמאל הציוני, כמובן. כל הפטריוטים, ידידי השב"כ, מיצחק הרצוג ועד עפר שלח, כולל "ידיעות אחרונות", שנתן שלשום מופע גרוטסקי במיוחד של "שומרי הסף 2". אם ב"שומרי הסף", סרטו המצוין של דרור מורה, התבכיינו ראשי השב"כ על הכיבוש, שלהם כמובן לא היה כל חלק בו, ב"שומרי הסף 2" הם התבכיינו על שאיזה ביטן העז למתוח ביקורת על בבת עינם. האולד בויס, לא כולל אבי דיכטר שדוברו "לא השיג אותו" (אם כבר מדברים על פחדנים), יצאו בקריאה לפוליטיקאים להסיר ידיהם מהארגון. הם אנשים רגישים מאוד, ראשי השב"כ, פגיעים ושבריריים וכמוהם גם הארגון שבראשו עמדו, ולכן הם נעלבו עד עמקי נשמתם מדברי ביטן, וגם מאלו של מירי רגב שייחסה לשב"כ עמדה הזויה. השב"כ בתפקיד הקורבן, בקרוב דוכני ההתרמה — והלב יוצא בחמלה אל ארגון הסעד המרגש הזה ואל עובדיו הנפלאים, שומרי ישראל שלא נמים ולא ישנים, בזמן שביטן מדבר. ראשית, המובן מאליו: זכותו של ביטן, האיש שכולם אוהבים להתגולל עליו, לבקר את השב"כ כאוות נפשו. שנית, במבחן המוסר, ביטן הוא איש מוסרי הרבה יותר מכל סוכן שב"כ. הוא לא סוחט הומואים וחולים ולא אחראי לאלפי חטיפות ומעצרי שווא. בלהט מפגן ההיעלבות, טושטש כרגיל התפקיד האמיתי שהארגון הזה ממלא, ובעיקר האמצעים שהוא נוקט, מהאכזריים והבלתי אנושיים ביותר. השב"כ הוא סוכן הכיבוש מספר אחת. תפקידו העיקרי הוא בתחזוקתו. יחד עם הקבלן המבצע שלו, צה"ל — בעבר קבלן החיסולים ועכשיו קבלן המעצרים ההמוניים — מטרתו לאפשר את המשך הכיבוש במחיר הזול ביותר. כמעט כל האמצעים מקדשים בעיני הארגון הזה את מטרותיו. מדובר בארגון רקב, כזה שרק על מצע ריקבון הוא יכול לממש את לפיתתו בנתיני הכיבוש. אין אמצעי בזוי ושפל שהוא נמנע מלהשתמש בו ואין אכזריות שהוא נרתע ממנה. 30/7/2017
...
הציונות הדתית משחקת באשישראל כהן, haaretz לאחר הפיגוע הקשה ביישוב חלמיש בליל שבת, כאשר המפגע כתב מפורשות ברשת החברתית, כי יצא למחות על הפגיעה באל־אקצה, לא נתנו אותם פעילי ימין לעובדות לבלבל אותם והבהירו, כי הפיגוע היה מתרחש כך או כך, בלי קשר להר הבית. חלק מצייצני הימין בחרו להדגיש פיגועים שהתרחשו בעבר לפני המשבר הנוכחי, וחלק אחר בחרו לתקוף דווקא את זרועות הביטחון. הצד השווה שבדברי כולם היה הטענה, שהמהומות אינן קשורות לשינוי הסטטוס קוו בהר הבית. אולי הם צודקים. ייתכן שהערבים שונאים יהודים ללא כל קשר וסיבה. ייתכן שפיגועים מתרחשים רק בגלל היותנו בני העם היהודי, אולם גם אם הדברים הללו נכונים — הרי שצריך להיות חכמים ולא צודקים. מבחינה עובדתית אין חולק על כך, שגלי המהומות המשמעותיים בעולם הערבי בעשורים האחרונים התרחשו בגלל פגיעה של מדינת ישראל בהר הבית, מתוך ניסיון להוכיח את ריבונותנו במקום. די אם נזכיר את משבר מנהרות הכותל ב–1996, את פריצת האינתיפאדה השנייה לאחר עליית אריאל שרון באופן מופגן להר הבית בשנת 2000, את עלייתו המתגרה של השר אורי אריאל להר ב–2015, שגרמה להתפרצות גל סכינאות בכל רחבי הארץ, ואת ההתפרצות האלימה האחרונה בעקבות הצבת המגנומטרים. רק לפני כמעט 2,000 שנה התמודד רבי יוחנן בן זכאי, מנהיג הפרושים בירושלים (החרדים דהיום), עם סיטואציה דומה ונפגש בחשאי עם הקיסר הרומי, במטרה להגיע להסדר מדיני, שיאפשר את הצלת "יבנה וחכמיה", מתוך מבט ריאלי ומפוכח לעבר העתיד. ואולם הסיקריקים של ירושלים, אותה חבורה לאומנית קיצונית, ביקשה להילחם ללא פשרות — מה שהוביל לחורבן העיר ולשריפת בית המקדש. כיום ממשיכי דרכם של אותה קבוצה קיצונית והזויה מנסים להוביל לאותו מקום — למלחמה, חורבן והרס, ולצערנו לא למדנו דבר. הכותב הוא כתב ופרשן באתר "כיכר השבת" 30/7/2017
הפיגוע הכי גדול בירושליםאילנה המרמן, haaretz הפיגוע הכי גדול בעיר ירושלים נעשה בידי יהודים, והוא פיגוע מתמשך. תחילתו ב–1967, בגירושם של מאות ירושלמים ערבים, נשים, גברים וטף, מאזור הכותל המערבי, הריסת בתיהם והקמת רובע ליהודים בלבד; המשכו בהפקדת התוכנית המגלומנית להקמת האתר "עיר דוד" וגן לאומי יהודי בלב הכפר הערבי סילוואן, בידי עמותת המתנחלים הלאומנית הקנאית אלע"ד — מעשה טירוף ממש; וסופו מי ישורנו: מלחמה דתית־לאומית בין מוסלמים ליהודים. המלחמה הזאת לא תתנהל באבנים ובסכינים, וגם לא ברובים — במזרח התיכון יש גם כלי נשק אחרים, קטלניים פי מיליון, ושעתם בוא תבוא אם יוסיפו הדברים להתנהל כמו שהם מתנהלים. כיום הפיגוע הזה — פצצה מתקתקת באוזניים ערלות — נראה כך: בין שער שכם לבריכת השילוח, וצפונה ודרומה ומזרחה להם, חיים כ–80 אלף ערבים — כ–30 אלף בעיר העתיקה וכ–50 אלף בסילוואן — וכ–3,000 יהודים, רובם ברובע היהודי וכמה עשרות בעיר דוד ובכפר השילוח, ואדי חילווה וסילוואן בשמם הערבי. אבל המטייל ברובע היהודי והעושה את דרכו אל עיר דוד, קרוב לוודאי שלא יראה פה ערבים. עוד כתבות בנושא אם יזקוף את ראשו, אולי תצוד עינו את כיפות שני המבנים הקדושים כל כך למוסלמים, כיפת הסלע וכיפת מסגד אל־אקצה. אבל כמה חסרי משמעות הם נראים מפה, כמה מורחקת ורחוקה מראשו של המטייל כאן המחשבה שעל המקום הזה מוכנים להרוג ולהיהרג מיליוני מוסלמים! כי מפה, מלמטה, הר הבית, חראם א־שריף בשמו הערבי, נראה פחות או יותר כמו תל עגום, לא גדול במיוחד ובעיקר, מבודד ומנותק וחסר אונים בניתוקו ובבדידותו: סביב־סביב לו ריקנות של חפירות, שפה ושם נבלעות בתוכן קבוצות של תיירים תמימים: כו־לה היסטוריה, שההווה לא קיים אלא כדי לשרתה. 26/7/2017
...
התכלית האמיתית בחוק הלאוםעמיר פוקס, haaretz בהצעת החוק נעשה ניסיון ברור לפגוע במעמד השוויוני של המיעוטים: למשל בהתיישבות ובקרקעות, בשימור התרבות והמורשת ובעניין מעמד השפה. המטרה האמיתית היא, אם כן, לחבל בפסיקה הקיימת של בית המשפט העליון, שלפיה היותה של המדינה מדינת לאום אין משמעה שאזרחים יהודים זכאים לזכויות יתר. ואין ראיה טובה יותר לכך שאת זאת מבקשים לשנות לנוכח ההתנגדות המפורשת להכליל את הזכות לשוויון בחוק. הזיהוי שעושה הצעת החוק בין "מדינת לאום יהודית" ל"מדינה שמסרבת להכיר בשוויון לבני מיעוטים שהם אזרחיה" הוא מסוכן גם בשיח הפנימי הישראלי — שממילא לוקה בשנאה והדרה כלפי מיעוטים — וגם בשיח הבינלאומי, במלחמה במסע הדה־לגיטימציה נגד ישראל. הצעת החוק עלולה לחזק את הטענות כלפי ישראל ואת הכרסום במעמדה כדמוקרטיה. 26/7/2017
...
הקרן החדשה חייבת להגיש תביעת דיבה נגד נתניהואורי משגב, haaretz הגיע הזמן לגרום למסיט והמסית הלאומי לשלם על שקריו. יש כאן הזדמנות פז . הקרן החדשה לישראל פועלת כבר כמעט 40 שנה לחיזוק החברה הישראלית והדמוקרטיה הישראלית. השבוע נפלה לידיה הזדמנות פז להמשיך את פועלה המבורך. כל מה שנדרש הוא להגיש תביעת דיבה נגד ראש הממשלה המסיט והמסית נתניהו, שהאשים את הקרן במימון ההפגנות השבועיות נגד היועץ המשפטי בפתח תקווה. לדברים הללו אין שחר; נשיאת הקרן, המשפטנית טליה ששון, הבהירה זאת שוב הבוקר בשיחה שקיימתי עמה. למרות זאת, נתניהו השמיע את ההשמצה המופרכת הזו באוזני המראיינים המהנהנים והחנפנים שלו בערוץ 20, ואחר כך המשיך לחזור עליה במקומות אחרים, כולל בתגובה שפורסמה מטעמו השבוע בטקסט שלי בנושא שחיתות הצוללות-ספינות. מדובר לפיכך לא רק בשקר גס, אלא גם בשקר סדרתי. יש כאן עילה מצוינת לתביעת לשון הרע, עם סיכויי הצלחה גבוהים ביותר.לצדק פואטי, נתניהו לא יוכל להסתתר מאחורי קו ההגנה הבסיסי של "אמת דיברתי", וגם לא מאחורי קו ההגנה המקובל השני של "פרסום בתום לב". האמת לא לצידו, תום לב ודאי שאין לו. להפך, כשקרן סדרתי, נתניהו מאמין שחזרה על שקר יכולה להפוך אותו לאמת. הגיע הזמן לקחת אותו לבית משפט ולעמת אותו עם עובדות החיים. בתחילת השבוע כבר הוגשה מטעם כמה מהמפגינים תלונה למשטרה בנושא, אבל ראוי לגבות את התלונה במסלול מקביל בדמות תביעת דיבה. אנחנו הרי יודעים איזו דרך חתחתים עוברים חשדות פליליים נגד נתניהו. תביעת לשון הרע היא גם הליך אזרחי, ולכן נתניהו יתקשה יותר להסתתר בה מאחורי חסינותו הפרלמנטרית (הוא יוכל לנסות, אבל אז יצטייר לא רק כשקרן אלא גם כפחדן).18/7/2017
...
התרבות היהודית נלקחה בשביצביה גרינפילד, haaretz כדי להביא את הישראלים להכרה בכך, שלמרות הכל נכון ומוסרי לסגת מהשטחים על מנת לאפשר גם לפלסטינים חיי חירות, נדרשת לא רק הנהגה פוליטית אחרת, אלא קודם כל מערכת ערכים ברורה, שתאפשר להם לדלג מעל הפחד, השנאה והחשד, ותדריכם להכריע באופן מוסרי. הבעיה היא, שמערכת ערכים כזאת אינה קיימת היום. התרבות היהודית נלקחה בשבי בידי החרדים והדתיים הלאומיים, שעשו שמות במערכת הערכים היהודית והפכו אותה למפלצת־כוח פולחנית וגזענית. מנקודת המבט החרדית, המשמעות הדתית מסתכמת בפעולות פולחן שאין להן כל ערך מוסרי או קיומי. מטרתן רק לחזור בכפייתיות על מנטרות עבשות כדי להשיג תחושת ביטחון בעולם מעורער שאיבד את אלוהיו. תפישת יהדות כזאת אינה יכולה להוביל את ישראל להכרעות מוסריות ראויות. 18/7/2017
...
הפיגוע הכי גדול בירושליםאילנה המרמן, haaretz הפיגוע הכי גדול בעיר ירושלים נעשה בידי יהודים, והוא פיגוע מתמשך. תחילתו ב–1967, בגירושם של מאות ירושלמים ערבים, נשים, גברים וטף, מאזור הכותל המערבי, הריסת בתיהם והקמת רובע ליהודים בלבד; המשכו בהפקדת התוכנית המגלומנית להקמת האתר "עיר דוד" וגן לאומי יהודי בלב הכפר הערבי סילוואן, בידי עמותת המתנחלים הלאומנית הקנאית אלע"ד — מעשה טירוף ממש; וסופו מי ישורנו: מלחמה דתית־לאומית בין מוסלמים ליהודים. המלחמה הזאת לא תתנהל באבנים ובסכינים, וגם לא ברובים — במזרח התיכון יש גם כלי נשק אחרים, קטלניים פי מיליון, ושעתם בוא תבוא אם יוסיפו הדברים להתנהל כמו שהם מתנהלים. כיום הפיגוע הזה — פצצה מתקתקת באוזניים ערלות — נראה כך: בין שער שכם לבריכת השילוח, וצפונה ודרומה ומזרחה להם, חיים כ–80 אלף ערבים — כ–30 אלף בעיר העתיקה וכ–50 אלף בסילוואן — וכ–3,000 יהודים, רובם ברובע היהודי וכמה עשרות בעיר דוד ובכפר השילוח, ואדי חילווה וסילוואן בשמם הערבי. אבל המטייל ברובע היהודי והעושה את דרכו אל עיר דוד, קרוב לוודאי שלא יראה פה ערבים......אז אם בינתיים רק צצים להם פה מזמן לזמן איזה פלסטיני או איזו פלסטינית וסכין ורובה בידיהם, והם פוצעים והורגים ונהרגים — וכל הארץ מדברת על מחבלים ומפגעים וטרוריסטים וחיות אדם — הנה לא רחוק היום (כי מה הן עשר, עשרים ואפילו מאה שנים במקום עתיק שכזה) שיעופו כאן טילים, ומי יודע אילו ראשי חץ יהיו להם, וכל הגדרות והשערים ומצלמות האבטחה וגלאי המתכות וחיילי ישראל ושוטריה לא יוכלו להם. איך אינכם רואים את זה, יא בני עמי, איך הוכיתם בעיוורון ככה? 18/7/2017
...
רבותי, ההיסטוריה חוזרתיוסי גורביץ, friendsofgeorge החלטת אונסק”ו שמגדירה את חברון כאתר מורשת פלסטיני חשובה, כי היא מזכירה שקרו פה כמה דברים בין התנ”ך לפלמ”ח ,ץצת אונסק”ו, על אפו וחמתו של שגרירנו הנועז כרמל שאמה לאמה דינג דונגהכהן, ועל אפה וחמתה של שגרירת ארה”ב, קיבלה היום החלטה שקובעת שהעיר העתיקה של אל חליל (שנקראת בעברית חברון) היא אתר מורשת פלסטיני. והעיירה כתריאליבקה נבוכה. השר לענייני תעמולה, גלעד “השקרן” ארדן, תקף את ההחלטה וטען שהיא שקרית משום שהיא מייחסת לישראל כוונות זדון ביחס למקום (על כך מיד); השגריר העדין שלנו בארגון התרבות העולמי הודיע לנוכחים ששיחת הטלפון שקיבל, שהגיעה מהשרברב בשירותים שלו, חשובה יותר מההחלטה שהתקבלה; ויאיר לפיד, כמובן, טען שמדובר באנטישמיות. כולם אמרו שמדובר בפגיעה בקשר בין הדת היהודית ובין חברון. בולשיט. 17/7/2017
משבר החשמל בעזה הוביל לזיהום שני חופים בדרום - והרחצה בהם נאסרהאלמוג בן זכרי, haaretz משרד הבריאות אסר היום (רביעי) על הרחצה בחופי הים זיקים וגן לאומי אשקלון, בשל זיהום צואתי שנמדד במי הים. 6/7/2017
...
המינהל האזרחי החרים מערכות סולאריות ביתיות של קהילת רועים בבקעהעמירה הס, haaretz המינהל האזרחי החרים הבוקר (רביעי) שתי יחידות של מערכת אנרגיית שמש ביתית ששימשו קהילת רועים קטנה בצפון בקעת הירדן, ובה כ–25 נפשות. היחידות שהוחרמו, שנתרמו על ידי האיחוד האירופי, כוללות שמונה לוחות סולאריים, ארבע סוללות ושני שנאים, והן הותקנו במקום לפני כשלושה חודשים. בשמונה בבוקר הופיעו בקהילת ח`לת חמד שבח`ירבת תל אל חימה שני ג`יפים צבאיים ובהם שישה חיילים וארבע חיילות, ארבע מכוניות של המינהל האזרחי, שתי מכוניות שבהן הוסעו הפועלים שפירקו את המערכות ומשאית. הכוח עזב עם הציוד המוחרם כעבור כשעה וחצי, דיווח ל"הארץ" תחקירן "בצלם", עארף דרארמה, שהיה במקום. המערכת הביתית נועדה בעיקר להפעלת מקררים, שבהם מאוחסנות גבינות – מקור הפרנסה העיקרי של המשפחה, ותרופות – הן לצאן והן לבני המשפחה. המערכות הביתיות נועדו בעיקר להפעלת מקררים בהם מאוחסנות גבינות, מקור הפרנסה העיקרי של המשפחה, ותרופות לצאן ולמשפחה6/7/2017
...
נוהל חדש מעגן את מניעת הכניסה לארץ של תומכי BDSאילן ליאור, haaretz רשות האוכלוסין וההגירה פרסמה בחודש שעבר נוהל חדש המעגן את האפשרות למנוע כניסתו של אדם לישראל אם קרא לחרם על המדינה. נוהל "הטיפול בעוברים במעברי הגבול הבינלאומיים של ישראל" מעגן את המדיניות הקיימת ומופיעות בו 28 סיבות לסירוב כניסה לישראל6/7/2017
...
בקשת מימון לייצוב התנאים ההומניטריים המת סוכנויות הומניטריות בשטח הפלסטיני הכבוש קוראות לקהילה הבינלאומית לספק סיוע הומניטרי חדש בהיקף של 25 מיליון דולר כדי לייצב את המצב ההומניטרי המתדרדר במהירות ברצועת עזה. במסמך שהוצג היום בפני דיפלומטים בירושלים זיהו הסוכנויות פעולות הומניטריות מצילות חיים הנדרשות בעדיפות גבוהה במגזרי הבריאות, המים התברואה וההיגיינה והביטחון התזונתי.4/7/2017
הענישה הקולקטיבית של עזה פשוט חסרת היגיוןאמיר רותם, haaretz בעקבות הביקורת על החלטת ישראל להפחית את החשמל שהיא מוכרת לרצועת עזה, הרמטכ"ל גדי איזנקוט הגדיר באמצע השבוע את המציאות שם "נפיצה", אך הוסיף: "יש לנו אינטרס שברצועה יהיה חשמל ל-24 שעות, שיהיו מים תקינים, שתהיה תעסוקה. זה אינטרס ישראלי", חזר המפקד הצבאי העליון והדגיש. לא היתה זאת הפעם הראשונה מאז 2014 שבכירים במערכת הביטחון, ואף בצמרת המדינית, כולל בנימין נתניהו עצמו, מתבטאים בחיוב כלפי מאמץ ישראלי לשפר את איכות החיים ברצועה, אם לא מתוך זיקה אנושית, לפחות כאינטרס ביטחוני-מדיני. למעשה, זאת מהות הרטוריקה הישראלית. על רקע משבר החשמל, הוסיף עוד הרמטכ"ל את הסיפא המסורתית: "נראה לי פרדוקס שאנחנו נממן את פער החשמל, והם יפנו את המשאבים כדי לחפור מנהרות כנגד שטח ישראל". ב"הם" בחלק זה של המשוואה הכוונה לחמאס – כנראה הנהגתו וזרועו הצבאית. בחלק הראשון של דברי הרמטכ"ל, מי שראויים לחיים תקינים הם שני מיליון תושבי רצועת עזה. הפירוק לכאורה אנליטי, אך למעשה חסר כל היגיון, וזה אופייני לשיח הישראלי הרשמי בנושא. לא ברור, למשל, מדוע אם ברשימת האינטרסים הישראליים נמצאים הסרת איום המנהרות וגם שיפור תנאי המחייה בעזה, מוקצבים כספים ניכרים ונעשות פעולות רבות להסרת האיום, אך בתחום שיפור תנאי המחייה נעשות פעולות שרק פוגעות באינטרס איכות החיים ברצועה. גם להצגת המצב כבינארי – או שישראל תממן את פער החשמל או שלא יהיה חשמל – אין תשתית של ממש. בעבר ובמקרה זה, ממילא מעורבים צדדים רבים, בהם מדינות וארגונים בינלאומיים, ויש מגוון פתרונות כיצד לא להמיר משבר מדיני בעונש קולקטיבי המוטל על אוכלוסייה שממילא נדרשת לשגשג בתת-תנאים. ועוד לא אמרנו דבר על חמלה, מוסר או חוק, אחריות היסטורית או היעדר מדיניות ברורה ומרחיקת ראות. ישראל מנהלת מערכת יחסים מורכבת ודינמית עם תושבי רצועת עזה, אך מעולם לא ויתרה על שליטה מסיבית בחייהם. כך יש לה חלק נכבד במצב התשתיות ברצועה, במצב הכלכלה, באיכות השירות הרפואי וגם בחיי המשפחה, הפרנסה, ההשכלה וההתפתחות האישית של כל התושבים, המאוד צעירים. השליטה הזאת, כיבוש לכל דבר, מולידה אחריות. אותה אחריות, שאפשר לצמצם לביטוי "חיים תקינים", מוזכרת שוב ושוב גם כאינטרס ישראלי מובהק. 4/7/2017
...
צפו: הסרטון שמוכיח שחיילי חיל הים ירו בדייג שלא היווה סכנהג`ון בראון, haaretz בבוקר ה-15 במאי 2017 נורה למוות מוחמד בכר, בן 25 ואב לשניים, כאשר שהה על סירת דיג מול חופי עזה. הוא נורה בחזהו מאש שנורתה מכיוון ספינת חיל הים מסוג "צרעה". הסיבה לכך, לטענת דובר צה"ל, היתה שסירתו חרגה מתחום הדיג שהותר לעזתים על ידי מפקד חיל הים הישראלי. בכר נפצע קשה מהירי, פונה לבית החולים ברזילי ושם מת מפצעיו. לפי תחקיר "בצלם" וחומר גלם של של תיעוד התקרית ששודר ברשת אל ג`זירה והגיע לידי "הארץ", נראה כי מדובר בהרג של אדם שלא היווה סכנה בעת שנורה. לפי התחקיר, יצאו שתי סירות דיג אחת מהן ארבע דייגים מחוף עזה בסביבות השעה 6:00, ונעצרו כשלושה מיילים ימיים מהחוף, במקום המותר לדיג, אשר הורחב שבועיים לפני לכן לתשעה מיילים. בערך בשעה 8:30 בבוקר הבחינו בסירת חיל הים מתקרבת לכיוונם. הם החלו להימלט מפניה לכיוון דרום מזרח, מחשש כי סירתם תוחרם על ידי צה"ל והם ייעצרו. כאשר חיילי חיל הים התקרבו עד כדי מטרים ספורים מסירת הדיג, הם פתחו בירי סביב הסירה ואז ירי לתוכה. הם פגעו במנוע הסירה, וכן בחזהו של מוחמד בכר שנלקח על ידם לבית החולים. לפי נתוני ארגון "אל-מיזאן", ב-2017 נעצרו 14 דייגים עזתים, מתוכן נפצעו חמישה ואחד נהרג, וחמש סירות הוחרמו. לפי נתוני משרד החקלאות הפלסטיני, בשנה שעברה נעצרו 113 דייגים, 10 נורו, ו-46 סירות הוחרמו, כמה מהן הוחזרו לבעליהן תמורת תשלום של מאות שקלים. קשיי הפרנסה בעזה בכלל ושל הדייגים בפרט, לא מותירים לדייגים ברירה אלא להסתכן במעצרים ופציעות4/7/2017
...
שמאלנים, הפסיקו ללמד באריאלאורי משגב, haaretz כמה כיעור נודף מהתמונות מטקס הנחת אבן הפינה לפקולטה לרפואה ב"אוניברסיטה" של אריאל. כמה יוהרה ריקה של אדוני הארץ, כמה זיוף וכזב. עולם ומלואו של שקרים. אריאל אינה נמצאת בשטח ישראל. היא שוכנת מעבר לגבולותיה הריבוניים. המכללה שפועלת בה אינה באמת אוניברסיטה. היא לא עומדת בתקינה האקדמית הנחוצה. כדי להקים את המכללה, וכדי לקרוא לה אחר כך אוניברסיטה, נדרש צו של אלוף פיקוד מרכז. גנרל הקים אוניברסיטה. ככה זה בשטח צבאי כבוש. כמה מביך היה לחזות בנבחרי הציבור עולים לרגל להתנחלות המבודדת, כדי לפרכס את הגביר ביום חגו. הנה חברת הכנסת ענת ברקו, זו שהסבירה בבית המחוקקים שאין דבר כזה פלסטינים. הנה ראש הממשלה החלש והלחיץ, בשבוע שבו נכנע למיעוט האולטרה־אורתודוקסי פעם ועוד פעם, אוחז בכוח בידי אדונו ומיטיבו, ספק לוחץ ספק נלחץ, מעלה על פניו עווית של חיוך מאומץ, מנסה לשווא להסתיר את תבהלת החקירה שאליה זומנו בני הזוג אדלסון. "תודה לכם, פטריוטים גדולים של האומה היהודית", התחנף אליהם בנאומו. אלא שאין דבר כזה אומה יהודית. יש עם יהודי, דת יהודית, אולי מדינה יהודית. אפילו אמן האקרובטיקה המילולית נתניהו יודע, שאי אפשר לכנות את אדלסון פטריוט של המדינה היהודית. הוא הלוא פטריוט של מקאו ולאס וגאס. מה אמורים לעשות ישראלים הגונים, רודפי שלום ופשרה, חברי המחנה הדמוקרטי, לנוכח חיזיון האימים המתמשך הזה? הרי אם חברון היא סמל הרוע המוחלט של הכיבוש, אריאל היא לבטח סמל האיוולת המוחלטת. היא הוקמה בכוונת מכוון בעומק השטח הפלסטיני. אצבע בעין, טריז שמותח לכדי אבסורד גיאומטרי וצבאי כל רעיון של קו הגנה או גבול חלוקה עתידי. מה אמורים לעשות כל הישראלים הללו לנוכח המשך הכיבוש וההתנחלות, הסיפוח הזוחל והמשתולל, הזרמת המשאבים המטורפת, שִעבוּדה של המדינה להזיות המשיחיות של אדלסון ובנט? ההתנגדות האזרחית המתבקשת והמינימלית היא להפסיק לקחת חלק במצעד השקר והאיוולת. שמאלנים לא צריכים ללמוד באריאל, ודאי שלא ללמד שם. כמה מטובי ידידי עושים זאת. מרצים שם על תקשורת ואדריכלות ושלל מדעי החברה והרוח. בקרוב, עם התגשמות חזונם של אדלסון ובנט, יזרמו לשם גם רופאים. קשה להתווכח עם שיקולי פרנסה ותעסוקה, ועדיין צריך לומר את האמת. מי שמתנגד למפעל הכיבוש וההתנחלות, אבל משתתף בהרחבתו וגם ויונק מעטיניו — עושה שקר בנפשו ונזק לארצו. 3/7/2017
...
תיאטרון הטיוח בפעולהחגי אלעד, haaretz שרת המשפטים איילת שקד קבעה לאחרונה שדובר "שוברים שתיקה" הוא או שקרן או פושע: אם העליל על עצמו שהיכה פלסטיני — הרי שהוא שקרן; אם דיבר אמת — הרי שהוא פושע. אלא שהשרה שקד ביקשה לדלג בחינניות מעל לאפשרות שלישית, שהיא היא לב העניין: שהיא ושאר ראשי מערכת המשפט בישראל הם או שקרנים או פושעים. שכן כשקד מצהירה שבצבא הישראלי "תקריות של אלימות נחקרות ומטופלות", היא אינה דוברת אמת. השרה לא המציאה דבר בהקשר זה: מערכת המשפט הצבאית — החל ממצ"ח דרך הפרקליטות הצבאית וכלה בבתי המשפט הצבאיים — ממסמסת ומטייחת מעשה שגרה מקרים של פציעה, התעללות והרג של מאות ואלפי פלסטינים. כך מאז ראשית הכיבוש, כך בזמן כהונתה של שרת המשפטים הנוכחית, וכך כנראה גם בעתיד. החריגים המעטים לכלל זה ממונפים על ידי דובר צה"ל כדי להעניק אמינות למנגנון טיוח משוכלל זה. אלא שעוצמת השקר — ועוצמת הפשע — עמוקה הרבה יותר. שכן מבחינת מערכת המשפט הישראלית, רוב הסיבות שבשלן הפלסטינים החיים תחת השליטה הישראלית חשופים לאלימות, לנישול ולהתעמרות, כלל אינן נתפשות כבעייתיות. מבחינת דורות של שופטי בג"ץ, שרי משפטים, יועצים משפטיים לממשלה ופרקליטים צבאיים, דפוסי המדיניות הישראלית — המגלמים אלימות מאורגנת של מדינה, המופעלת בריש גלי נגד הפלסטינים — הם נורמטיביים לחלוטין: גזל של קרקעות, מדיניות מוצהרת של ענישה קולקטיבית, מעצרים מינהליים ממושכים, הפצצות מהאוויר של בתים על יושביהם — כל אלו לא נחקרו ולא ייחקרו, שכן הם אינם מתרחשים בניגוד פורמלי לפקודות או למדיניות; הם הם הפקודות והמדיניות. מי שנושאים באחריות לכך אינם קצינים או חיילים זוטרים בחברון, אלא ראשי המדינה.3/7/2017
...
צודק ברנבוים, אלמלא השואה לא היתה הנכבהדימיטרי שומסקי, haaretz "הגמול האחד — אם ישנו גמול בכלל לטבח ששת מיליון יהודים... [הוא] דבר אחד ויחיד: הקמת המדינה היהודית בקרוב בימינו!", הכריז דוד בן־גוריון בנאומו בקונגרס הציוני ה–22, ב–10 בדצמבר 1946. מדבריו אפשר ללמוד, כי בעיני בכירים בהנהגה הציונית אחרי השואה, אחד הנימוקים המרכזיים להקמת המדינה בקרוב היה הטענה כי צריך "לפצות" את העם היהודי על השואה. בן־גוריון היה ודאי מופתע לשמוע כי בגלל דבריו אלה ייתכן שיוגדר בעתיד כמבשר של הכחשת הציונות. ואולם, אם מסכימים עם התגובה של עינת וילף למאמר של דניאל ברנבוים ("הארץ" 11.6 ו–13.6) — שהוכתר על ידיה בתואר המפוקפק "מכחיש ציונות", בשל הטענה המשתמעת ממאמרו כי אלמלא השואה לא היתה קמה מדינת ישראל — הרי שאין מנוס מלכנות את בן־גוריון "מכחיש הציונות שבדרך". וילף שוללת בתוקף כל קשר סיבתי בין שואת יהודי אירופה להקמת מדינת ישראל, בנימוק כי תזה הכורכת בין שני אירועים אלה מתעלמת מהעובדה ש"מלבד ההיבט המכריע של העצמאות, מדינת ישראל שבדרך כבר היתה קיימת למעשה ערב מלחמת העולם השנייה". פרופ` יהודה באואר מצטרף לדבריה של וילף ("הארץ" 18.6). גם לדידו הטענה שמדינת ישראל היא תוצאה של השואה מוטעית מן היסוד, משום ש"התנועה הציונית בנתה תשתית לישות יהודית פוליטית בארץ־ישראל בעשורים שלפני 1947–1948". אמנם, בכל הנוגע להיבטים המוסדיים בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה, אין ספק שהשניים צודקים — למושג "מדינה שבדרך" בארץ ישראל המנדטורית היה גם היה תוכן ממשי. ואולם מהבחינה התודעתית והרעיונית, "הדרך" ל"מדינה היהודית" שאותה שיוותה לנגד עיניה הציונות הארצישראלית ברוב רובה של תקופת המנדט הבריטי, היתה אמורה להיות דרך ארוכה. מי שיבדוק לעומק את התודעה המדינית של המיינסטרים הציוני ביישוב היהודי בשנות ה–20 וברוב שנות ה–30, לא ימצא בה שום הכרה בצורך דחוף "בהקמת המדינה היהודית בקרוב בימינו", כפי שזעק בן־גוריון בנאומו. הלא ההיגיון הפנימי הבסיסי של אידיאולוגיית החלוציות של הציונות הסוציאליסטית — שהיתה הגורם המכריע בבניין יסודות "המדינה בדרך" — היה נעוץ ברעיון של בנייה מדורגת של הארץ בידי החלוצים־לפני־המחנה, תהליך שעשוי היה לקחת פרק זמן ארוך למדי. שואת יהודי אירופה, שהמחישה לציונות את השבריריות המשוועת של חיי היהודים בגלות, ולצדה בעיית שארית הפליטה — שינו את התפישה הזאת מן הקצה אל הקצה בקרב חלקים מרכזיים של הציונות. אגב, אנשי "השומר הצעיר", כפי שהראתה פרופ` אביבה חלמיש בביוגרפיה מאירת העיניים שלה על מאיר יערי, הוסיפו לדבוק ברעיון "הדרך הארוכה" גם ב–1945–1947 — והרי בדיוק את אותם ציונים, שפיקפקו בהיתכנות הקמתה המיידית של המדינה, ביקש בן־גוריון לשכנע בנאומו בצורך לחתור לעצמאות. כאן נעוץ אפוא קשר סיבתי מהותי — גם אם עקיף — בין השואה להקמת המדינה. עיקרו: השואה חוללה שינוי עמוק בתודעה הציונית, שכתוצאה ממנו העלתה הציונות את דרישת העצמאות בתוקף וללא פשרות — והרי לכך נודע משקל מרכזי, שלא לומר מכריע, במכלול הגורמים שהביאו להחלטת החלוקה ולייסוד המדינה. אחרי הכל, בלא רצון עז של הציונות עצמה להקים את המדינה "בקרוב בימינו" — רצון שאחרי השואה היה עז שבעתיים מאשר לפניה — המדינה באמת לא היתה קמה. וילף ובאואר דוחים על הסף גם את טענתו האחרת של ברנבוים, שלפיה ללא השואה לא היתה מתרחשת הנכבה. ואולם מבט עומק על תולדות הציונות וא"י לפני השואה ואחריה מעלה שלטענה ברוח זו, אולי בניסוח פסקני פחות, יש בסיס מתקבל על הדעת. מן המפורסמות הוא שאחד מעקרונות היסוד המחייבים של הלאומיות הציונית היה השאיפה הנחרצת והבלתי מתפשרת להשגת רוב יהודי בארץ ישראל, או — לנוכח הדיונים על חלוקת הארץ — בחלק ממנה המיועד להקמת המדינה. במשך רוב רובה של ההיסטוריה הציונית חתרה הציונות לממש שאיפה זו באמצעות עלייה הדרגתית של מיליוני היהודים, שרובם ישבו באותה תקופה באירופה. ואולם עם השואה השתנו פני הדברים שינוי עמוק: המאגר המרכזי באירופה, ובראש ובראשונה בפולין, לעליית מיליוני יהודים, שבעזרתו קיוותה הציונות ליצור בארץ ביום מן הימים את הרוב היהודי המיוחל, נידלדל משמעותית בעקבות ההשמדה; וכך, מבחינת הציונות, הדרך האפקטיבית להבטיח שבמדינה היהודית — שתקום "בקרוב בימינו" — יהיה רוב יהודי מוצק, היתה מוכרחה לעבור למסלול של הפחתה דרמטית במספר הפלסטינים בשטחי המדינה המיועדת. 3/7/2017
...
ארכיון מאמרים
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה