קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
חיים תחת כיבוש

כותרתתאורתאריך
תפסיקו לקרוא ליישובי הבדואים בנגב "פזורה"מיכל רותם, mekomit בעוד שמדינת ישראל, והשופר שלה, התקשורת, רוצות שנחשוב שהבדואים בנגב מתגוררים בפזורה, משמע הם מפוזרים במרחב, בלי שום היגיון מאחורי ההתיישבות הזו, המצב בשטח שונה. כשהמדינה אומרת "פזורה", היא מתכוונת למעשה לכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב. הכפרים הללו, שחלקם היו קיימים לפני הקמת המדינה ואחרים הועברו על ידי הממשל הצבאי במהלך שנות ה-50 של המאה הקודמת אל המקום בו הם ניצבים כיום, הם יישובים של ממש. לא מדובר בבתים שמפוזרים במרחב באופן אקראי, מדובר ביישובים שהמדינה אינה מכירה בהם. כחלק ממסע הדה-לגיטימציה נגד תושביהם ונגד קיומם לימדו את כולנו שהבדואים – הם גרים בפזורה הבדואית כמובן. 30/10/2014
העושים מעשה זמרי: זה לא “חופש הפולחן”יוסי גורביץ, friendsofgeorge מאז ההתנקשות ביהודה גליק, מקוננים פה על הפגיעה ב”חופש הפולחן.” אבל מבחינת תומכי העליה להר, חופש הפולחן הוא רק סוס טרויאני נאמר את זה בצורה הבוטה ביותר: תומכי העליה להר הבית שטוענים שהם בסך הכל רוצים “חופש פולחן” הם שווה ערך לתומכי ארגון השנאה גיימרגייט שטוענים שהם בסך הכל רוצים “אתיקה בעיתונות הגיימינג.” מאז ההתנקשות ביהודה גליק אמש, הטענה שהוא ותומכיו בסך הכל רוצים חופש פולחן ליהודים בהר הבית שבה ועולה, ומתקבלת בדרך כלל בלי ביקורת. בולשיט. חופש פולחן הוא הדבר האחרון שמעניין אותם. האנשים שרוצים לעלות להר הם הפלג היותר קיצוני של היהדות האורתודוקסית, פלג של היהדות שכלל לא מכיר ברעיון של חופש פולחן. מאז ההתנקשות ביהודה גליק, מקוננים פה על הפגיעה ב”חופש הפולחן.” אבל מבחינת תומכי העליה להר, חופש הפולחן הוא רק סוס טרויאני נאמר את זה בצורה הבוטה ביותר: תומכי העליה להר הבית שטוענים שהם בסך הכל רוצים “חופש פולחן” הם שווה ערך לתומכי ארגון השנאה גיימרגייט שטוענים שהם בסך הכל רוצים “אתיקה בעיתונות הגיימינג.” מאז ההתנקשות ביהודה גליק אמש, הטענה שהוא ותומכיו בסך הכל רוצים חופש פולחן ליהודים בהר הבית שבה ועולה, ומתקבלת בדרך כלל בלי ביקורת. בולשיט. חופש פולחן הוא הדבר האחרון שמעניין אותם. האנשים שרוצים לעלות להר הם הפלג היותר קיצוני של היהדות האורתודוקסית, פלג של היהדות שכלל לא מכיר ברעיון של חופש פולחן. האנשים שמייבבים עכשיו על “חופש הפולחן” הם אלה שדתם מצווה במפורש על השמדת מקומות פולחן של דתות אחרות, הם האנשים שמתנכלים לכנסיות.30/10/2014
אלשלודי גודווין צדק, o 1 39 נתחיל מהסוף: עבד אלרחמאן אלשלודי נהג ברכב שפגע בשמונה בני אדם סמוך למטה הארצי של המשטרה בירושלים. לאחר שהרכב נעצר הוא ניסה להימלט ונורה על ידי שוטרים שרדפו אחריו. בתחילת השנה נעצר שוב למשך חודש, ובמהלך מאסרו, מספרת אמו, הושם בבידוד למשך עשרים יום ברציפות, דבר שהשפיע קשות על מצבו הנפשי. היא מספרת שהוא ספג השפלות, איומים ואף עינויים מצד חוקריו, וגם לאחר ששוחרר נלקח מדי פעם ל"שיחות" על ידי אנשי השב"כ, שהמשיכו להשפיל ולקלל אותו, ואף איימו עליו באיומים שונים שעירערו עוד יותר את שפיותו. הם אמרו לו שלעולם לא ימצא עבודה, שלא יוכל ללכת ללמוד, שלא יוכל לנהל חיים רגילים. מקורביו מספרים שהסיבה לשיחות התכופות הללו היתה ניסיון של אנשי השב"כ לגייסו לעבוד למענם, ניסיונות שאלשלודי התאמץ להדוף עד הרגע האחרון. אלשלודי לא היה בקו הבריאות כשהתיישב מאחורי ההגה, על כך אין עוררין. אין בכך כדי להסיר ממנו את האחריות למותה של ברון התינוקת, אך מי שהביא אותו למצב הזה אחראי לא פחות ממנו למה שקרה ולמה שעוד עלול לקרות לאלפי צעירים פלסטינים אחרים הנמצאים במצב דומה לשלו, נדחפים לשם על ידי כוחות עלומים. השב"כ, שלא רואה מולו בני אדם אלא רק מטרות; משטרת ירושלים, שמעדיפה נצחונות יח"צ קלים על טיפול אמיתי לשיפור הביטחון האישי של כל תושבי העיר; עיריית ירושלים, שרואה בפלסטינים תושבי העיר אויבים שיש להמאיס עליהם את החיים עד שיעזבו, ומשקיעה מיליונים בחיזוק ההתיישבות היהודית בשכונות פלסטיניות במקום לשפר את איכות החיים של תושבי השכונות עצמם; 30/10/2014
ראש ממשלת סינדרום ירושליםהבלוג של אברום בורג ,אברום בורג בשנים האחרונות יש לי לפעמים הרגשה שסינדרום ירושלים הפך למפלגה ישראלית מן המניין, ונציגיה מאיישים את המשרות הרגישות ביותר בישראל; בממשלה, בצבא ובעיריית ירושלים. עיר מטורפת ששלושה עידנים פועמים בה יחדיו; העת העתיקה, ימי הביניים והעת החדשה בערבוביה חסרת פשר. פרימטיבים וחדשנים, ממציאים ושמרנים, מטורפים ושפויים נעים בה בהתנגשות מתמדת ומאפיינים אותה כעיר משוגעת ומשוגעים בה הרבה. ירושלים, היא לא רק בירת ישראל התוססת היא גם המוקד המדויק של הסתירה הפנימית והרמייה העצמית של הנוסחאות המדיניות המניעות את ישראל בנחישות אל עבר החידלון המדיני. הנוסחאות המדיניות, האסטרטגיות, של ישראל הן פרדוקס לוגי מביך. המדינאות הישראלית מלווה מזה עשרות שנים בשתי נוסחאות קליטות מאד ״שתי מדינות לשני עמים״ ו״לא לחלוקת ירושלים״. לכאורה הכל טוב. גם שאיפה חיובית לשלום וגם אהבה גדולה ופטריוטית לעיר הקודש, עיר הנצח שלנו. אז מה רע? רעה העובדה ששתיהן מייצגות כשלון מובהק. הזמן של ׳שתי המדינות׳ אוזל והולך והעיר שסועה וקרועה כפי שלא היתה מעולם. למה? ישראל הרשמית מאז 67׳ מנסה לברוח מנוסחה, ומתאמצת לשלב את פרדוקס שתי הנוסחאות במקביל. גם מדברת על שתי מדינות לשני עמים וגם נשבעת בשם ירושלים הלא מחולקת. וזה לא הולך. נהפוך הוא. יחסי הגומלין בין שתי הנוסחאות הם המפתח להבנת מצבה האומלל של העיר. הימים האלה הם ימים מזוקקים של הבנת הקשר החולני בין טירופי העיר לייאוש המדיני. והמעקב אחרי נתניהו – ראש וראשון למציתי ירושלים – יוכיח. כשהצד המדיני מאיים עליו ומשמיע קולות של התקדמות לעבר הסדר כלשהו מיד מתגייסים הפירומנים העירוניים לעזרתו. מוסיפים הרבה קיסמי בנייה ופרובוקציות למדורת ה׳לא תחולק׳. וכשהלהבות העירוניות כבר מאיימות לשרוף את הכל וברור שהעיר לא תחולק המהלך המדיני גווע מאליו. ונתניהו נרגע. 30/10/2014
...
ממשלת שבדיה הכירה באופן רשמי במדינת פלסטיברק רביד, haaretz ממשלת שבדיה קיבלה היום (חמישי) בישיבתה החלטה רשמית על הכרה בפלסטין כמדינה. פקיד בכיר בירושלים מסר ל"הארץ" כי שבדיה עדכנה על כך את ישראל מוקדם יותר אתמול. שרת החוץ השבדית מרגוט וולסטרום ציינה בהודעה שפרסמה כי ההכרה היא צעד חשוב שמאשר את זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית. משרד החוץ בשטוקהולם הדגיש בהודעה שפרסם הבוקר כי החלטת הממשלה התקבלה לאחר שהובהר שפלסטין עומדת בקריטריונים להכרה מבחינת החוק הבינלאומי. ממשרד החוץ השבדי נמסר עוד כי שבדיה מקווה שההחלטה תסייע להתקדם לכיוון הסכם שלום - כתוצאה מכך שחוסר השוויון בין מעמדה של ישראל למעמדם של הפלסטינים יצטמצם. "אנחנו מקווים שההחלטה תסייע לכוחות המתונים בפלסטין ותגביר את התקווה בתקופה בה אין שיחות שלום והמתיחות גוברת", הודגש בהודעה. שרת החוץ של שבדיה, מרגוט וולסטרום, אמרה בעקבות ההחלטה כי מטרת ההכרה בפלסטין היא לתרום לעתיד שבו ישראל לפלסטין יוכלו לחיות זו לצד זו בשלום וביטחון. "אנחנו רוצים לסייע ליצור יותר תקווה לעתיד אצל הדור הצעיר של ישראלים ופלסטינים שעלולים לחשוב שאין אלטרנטיבה למצב הנוכחי", אמרה וולסטרום. לפני כשבועיים הכיר גם הפרלמנט הבריטי במדינה פלסטינית. הצעת ההחלטה אושרה ברוב מוחץ של 274 תומכים מול 12 מתנגדים. ההצעה עברה בזכות התגייסות של מפלגת הלייבור, בעוד שמפלגת השלטון השמרנית נעדרה כמעט כולה מההצבעה. 30/10/2014
...
האוטובוס לגבעת מוגלהיצחק לאור, haaretz יצא קצפם של כמה מקטרגים בעניין האוטובוסים, שפלסטינים לא יוכלו לעלות בהם. לאט לכם מקטרגים מהירי חימה, חישבו קצת על האחר. חושך יורד על ארץ ישראל, אפשר לזון עיניים במפעל ההתיישבות הגדול, איזו תפארת, וילות, מדשאות, בריכות שחייה, נשים צנועות מחד גיסא והיי־טקיות מאידך גיסא, ילדים מאושרים, ומסביב — שממה, חושך, כלבים נובחים, ג`ונגל, ואם תינוק בוכה מתוך החשיכה, אומרים "משלנו, צומחות לו השיניים, נו, עד מאה־ועשרים", ואם לא משלנו, לא אומרים כלום, כי אין, כי צריך לחיות בשני מפלסים, מפלס של אין, ומפלס של יש, יש זכות הצבעה ופסוקים, נניח "ארץ ישראל שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף", וכשהנהג פותח חדשות, מפסיקים עם הפסוקים, ומתרכזים בידיעות על הקפאת הבנייה. ומחייכים. "זה עלינו", אומר האב הטרי בגאווה. "כן, כן, שוב מדברים עלינו". צודק, הפרופסור, כמו כל פרופסור. כי לא טוב לנסוע באוטובוס אחד עם עניים. העניים מסריחים. בדיוק משום כך אנחנו בעד צדק חברתי. העוני מסריח. אגב, העניים עצמם לא אוהבים לנסוע באוטובוס עם אנשים נקיים. הם נבוכים מהריח שלהם־עצמם. כל היום הזיעו, יצאו בארבע בבוקר מהבית, ואם הם מכירים אחד את השני מבית הסוהר, או מהחקירה בבוקר, הם רוצים לצחוק בקול, ולמה שלא ייסעו באוטובוס משלהם, ושם יוכלו להתבדח על החוקרים, בקול רם, בלי להביט בנו נפחדים. אנחנו שונאים את המבט שלהם. לא רוצים לראות את העיניים שלהם. ככתוב: "ארץ ישראל אינה כשאר כל הארץ, אינה מקיימת בעלי עוברי עבירות. למה הדבר דומה? לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו, אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירות, לכך נאמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כאשר הקאה את הגוי אשר לפניכם". 30/10/2014
...
מי CHICKENSHIT?גדעון לוי, haaretz בנימין נתניהו לא היה יכול לצפות למתנה יפה יותר מברק אובמה. הבכירים שאמרו לג`פרי גולדברג שראש הממשלה הוא "פחדן עלוב" נפלו הישר למלכודת שטמן להם נתניהו בהתגרויותיו. למחרת נאום פתיחת מושב הכנסת, שבו השיק נתניהו את מערכת הבחירות שלו והגדיר את עצמו מחדש כמנהיג הימין הישראלי, באו ניבולי הפה מוושינגטון ושיחקו לידיו. אין דבר שיחזק עכשיו יותר את כוחו במחנהו מאשר הפיכתו לאויב הממשל, העוין כביכול. לא רק שלדון אדלסון יאהב זאת, גם מצביעי הימין יתמוגגו מראש הממשלה המתעמת עם אמריקה, מתקוטט עם אובמה, והכל בזקיפות קומה, כמו שהם אוהבים. ההישג של נתניהו גדול אף יותר לנוכח העובדה, שלפי שעה מדובר רק במלים. יש משהו ילדותי עד גיחוך בממשל המנבל את פיו כילד, מסתתר מאחורי ראיונות אנונימיים ופחדניים, ובאותו הבל פה מבטיח לספק לישראל עוד טייסת אף–35. הרוק הוא גשם, הגשם הוא המשך הסיוע, שבינתיים אינו משתנה. אם הממשל רוצה לירות — שיירה, לא ידבר. אחרי שש שנים של תמיכה למעשה במהלכי ממשלת נתניהו, במימון ובגיבוי, בתמיכה באו"ם ובשיגור נשק, יש משהו עלוב ואף מקומם בשטף העלבונות המוטחים עכשיו בנתניהו, הנראים כמשחקי כבוד יותר מאשר כמדיניות. האמת היא, שה־CHICKENSHIT האמיתי בסיפור הזה הוא דווקא אובמה. הנשיא מדבר על פחדנים עלובים? ואיך נגדיר את מדיניותו? לא פחדנות עלובה? דווקא הוא, שלבו היה במקום הנכון; שהשווה פעם בין גורלם של הפלסטינים לגורל אחיו השחורים באמריקה; שידע דבר או שניים על זכויות האדם, על נישול, קיפוח ועוולות אחרות; שהצטייר כאדם בעל חוש צדק מפותח; שידע להגיד את הדברים הנכונים והצודקים ביותר — דווקא הוא הניח לכיבוש להשתולל באין מפריע.30/10/2014
...
בכיר פלסטיני השווה בין נתניהו למנהיג דאעש - ברק רביד, haaretz ישראל שללה היום (שלישי) את תעודת הוי-איי-פי של דובר מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, הגנרל עדנאן א-דמירי. הסיבה לצעד היתה השוואה שערך א-דמירי בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לבין מנהיג ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש), אבו בכר אל-בגדאדי. מדובר במהלך חריג, שכן ישראל נמנעה מלהפעיל סנקציות נגד המנגנונים בשנים האחרונות. תעודת הווי-איי-פי מאפשרת תנועה קלה ומהירה יותר ברחבי הגדה המערבית ומקלה גם על הכניסה לשטח ישראל. פקיד ישראלי בכיר ציין כי מתאם הפעולות בשטחים, יואב מרדכי, הודיע היום למקביליו הפלסטינים על שלילת התעודה של א-דמירי. הפקיד ציין כי א-דמירי הוזהר כבר לפני כמה חודשים למתן את התבטאויותיו נגד ישראל, שגבלו בהסתה לאלימות. לדברי הפקיד, התבטאויותיו האחרונות של א-דמירי היו הקש ששבר את גב הגמל ולכן הוחלט לשלול ממנו את התעודה. לפני כמה ימים, במהלך מסיבת עיתונאים שכינס ברמאללה בעקבות פיגוע הדריסה במזרח ירושלים, אמר א-דמירי כי ראש הממשלה נתניהו מסוכן יותר מנהיג המדינה האיסלאמית, אל-בגדאדי. הוא הוסיף כי "הגזענות הישראלית כלפי העם הפלסטיני חמורה יותר ומסוכנת יותר מהמדינה האיסלאמית" וכינה את ישראל "דאעש היהודית". במהלך אותה מסיבת עיתונאים טען א-דמירי כי אירוע הדריסה היה תאונת דרכים ולא פיגוע. בתגובה להחלטה לשלול ממנו את התעודה אמר היום א-דמירי ל"הארץ" כי אינו חוזר בו מדבריו וכי הוא אכן רואה בנתניהו אדם מסוכן כאל-בגדאדי. "נתניהו נותן גיבוי לקיצונים ביותר בישראל, והם מובילים להסלמה, להסתה ולעימות דתי", טען. "אני דיברתי על בסיס עובדות. הזו מתחילת אחראית להרגיתם של תשעה ילדים פלסטינים מתחילת השנה, היא הורסת בתים של פלסטינים שלא הועמדו לדין אבל לא הרסה את בתיהם של רוצחי הילד מוחמד אבו חדיר. ההחלטה של ממשלת נתניהו מוכיחה שמדובר בממשלה חלשה, שלא יכולה להתמודד עם הצהרה עיתונאית של פקיד פלסטיני שתפקידו לדבר לתקשורת". זו אינה הפעם הראשונה שבה שוללת ישראל, באמצעות מתאם הפעולות בשטחים, את תעודות הווי-איי-פי של בכיר פלסטיני בעקבות התבטאויות שליליות כלפיה.30/10/2014
...
הכנסת דחתה את בקשתה של ח"כ חנין זועבי לבטל את יהונתן ליס, haaretz הכנסת דחתה בצהריים (רביעי) את בקשתה של ח"כ חנין זועבי (בל"ד) לבטל את עונש השעייתה לחצי שנה מהשתתפות בדיוני המליאה וועדותיה. לפי החלטת ועדת האתיקה, לזועבי יותר להשתתף בהצבעות בלבד. ההחלטה התקבלה בעקבות שורת התבטאויות שנויות במחלוקת של זועבי בקיץ, ובראשן טענותיה כי חוטפי שלושת הנערים בגדה אינם טרוריסטים ובזכות חמאס. 68 מתנגדים, בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו וכל השרים שנכחו בדיון, דחו את הבקשה לעומת 16 ח"כים שתמכו בה. בבקשת זועבי תמכו נציגי הסיעות הערביות, מרצ וח"כ עמרם מצנע מהתנועה. ח"כ דוד צור מהתנועה נמנע ושאר חברי סיעתו לא התייצבו להצבעה. טרם ההצבעה נערך דיון טעון ויוצא דופן במליאה, במהלכו הוצאו כמה חברי כנסת. נאומה של זועבי עצמה נקטע פעם אחר פעם. "לא חציתי שום גבול, לא אדום ולא כתום. שום גבול אנושי, מוסרי או חוקי", אמרה. "אבל חציתי גבולות של קונסנזוס לוחמני, כוחני, תוקפני וגזעני. את הגבולות האלה חציתי. בעיני זאת מצווה לחצות גבולות שכאלה". זועבי במליאת הכנסת, בצהריים אוליבייה פיטוסי לדברי זועבי, "המסגרת של כל ההתבטאויות שלי היא פוליטית ולכן אינה נוגעת לפעילות ועדת האתיקה. האם חופש הביטוי נובע מעמדה פוליטית מסוימת? זוהי החלטה נקמנית, והיא איננה מידתית. מדברת בפניכם מי שחושבת, פועלת חיה ששואבת את הזכויות, הגאווה ואת האמת הפנימית שלה מהיותה בן אדם ובת הארץ הזאת. לא היה ולא יהיה מי שיצליח להפוך אותי או את העם שלי לאורחת או לזרה או לנחותה". זועבי הוסיפה כי "לא קל לחלק מכם לשמוע אותי. לא קל לחלק מכם אפילו לראות אולי מסתובבת פה. אתם חושבים שקל לי לשבת פה כשאתם רואים בעם שלי אויב. הרוב, מעצבן אותו לשמוע אותי חוזרת יום ולילה על מלים כמו כיבוש, גזענות ופשעי מלחמה. המלים האלה מעצבנות אותי עוד יותר. רבותיי, זה לא הסגנון שמעצבן, אלא התוכן"30/10/2014
...
יניב קובוביץ וניר חסון, haaretz על רקע המתיחות במזרח ירושלים, המשטרה וצה"ל עורכים ניסויים ושידרוגים בכמה אמצעים לפיזור הפגנות כדי לשפר את יעילותם מול המפגינים במזרח ירושלים והשטחים שלמדו להתמודד עם מרבית אמצעי הפיזור הקיימים. במקביל, העירייה מקימה חידת תצפיתני אוויר במטרה לסייע למשטרה בהתמודדות עם ההפגנות. לאחרונה בוצע ניסוי באחד הכלים המשמעותיים ביותר של משטרת ישראל שמכונה "הבואש". מדובר במשאית ועליה זרנוק גדול שמתיז למרחק גדול חומר כימי בעל ריח חזק במיוחד, שמבריח את המפגינים, כך לפחות חשבו במשטרה. אבל התברר שהמפגינים למדו להתמודד עם הריח חזק ולכן בניסוי האחרון שנעשה בשיתוף צה"ל הוכנס חומר צורב הזהה לזה שיש בספריי הפלפל שמחזיקים השוטרים. צהל הוא זה שמימן את הפרויקט "הבואש ההיברידי" כפי שמכנים זאת במשטרה. תושבים מספרים גם על שוטרים שמשתמשים באלות כדי לנפץ חלונות של כלי רכב. בנוסף הם טוענים שהבואש משפריץ את הנוזל המסריח גם על מטעי זיתים ובכך משמיד את היבולים. בשכונת עיסוויה גם סגרה המשטרה את שתי הכניסות העיקריות לכפר מכיוון ירושלים והותירה רק כניסה אחת מכיוון כביש מעלה אדומים. "אין בזה היגיון", אומר דרוויש דרוויש, מוכתר עיסוויה, "הם רק מחממים את המצב. במקום להרגיע, הם מדליקים אש". נוסף על כך, בימים האחרונים הוצבו בשכונות הפלסטיניות מחסומי בדיקה של המשטרה, בשיתוף משטרת התנועה הארצית במטרה לרשום דו"חות על עניינים שונים — לעתים זוטות. גם זאת, לטענת התושבים, כחלק מענישה קולקטיבית. "אין ויכוח שצריך לאכוף את החוק", אומרת בתגובה חברת מועצת העיר (מרצ), לורה ורטון, "אבל השאלה היא למה צריך להכניס אלפי שוטרים לביצוע מעצרים המוניים, אחרי שנים שהמשטרה סירבה להיכנס לשכונות כדי להגן על התושבים. ולמה האכיפה היא רק בנושאים מסוימים? לא אוכפים את החלטות בג"ץ, שחייב את העירייה לבנות עוד אלף כיתות או לבנות מרפאות טיפת חלב. ברקת לא לוקח בחשבון את אחריותו לתושבים אלא רק את דרישות הימין הקיצוני לנקמה ולענישה קולקטיבית30/10/2014
...
מלאלה יוספזאי תרמה 50 אלף דולר לעזהג`יימס מייקל, haaretz יוספזאי, , קיבלה גם את פרס "ילדי העולם" והודיעה כי תעביר את כספי הזכייה לבניית 65 בתי ספר ברצועה מלאלה יוספזאי, הנערה הפקיסטאנית שזכתה החודש בפרס נובל לשלום(הזוכה הצעירה ביותר בנובל לשלום) תרמה 50 אלף דולר לשיקום בתי ספר ברצועת עזה. יוספזאי הודיעה על תרומתה היום (רביעי) במריינפרד, שוודיה, לאחר שקיבלה את "פרס ילדי העולם" למען זכויות הילדים, ואמרה כי הכסף יועבר באמצעות אונר"א לסיוע בבנייתם מחדש של 65 בתי ספר בשטחים הפלסטיניים. בדברים שפורסמו באתר האינטרנט של אונר"א אמרה מלאלה, שהארגון עושה "עבודה הירואית" למען ילדים בעזה, והוסיפה: "הצרכים עצומים. יותר ממחצית מאוכלוסיית עזה היא מתחת לגיל 18. הם רוצים וזכאים לחינוך איכותי, תקווה והזדמנויות אמיתיות לבנות לעצמם עתיד. המימון הזה יסייע בשיקומם של 65 בתי ספר שנפגעו בעימות האחרון. ילדים פלסטינים חפים מפשע סובלים באופן נורא וזמן רב מדי". פייר קרנבול, מנכ"ל אונר"א, אמר שארגונו "מתרגש מאוד" מהמחווה של יוספזאי. לדבריו, "היא תרומם את רוחם של רבע מיליון תלמידי אונר"א בעזה, ותעלה את המורל של יותר מ–9,000 המורים המלמדים אותם". "סבלם בתקופת הלחימה היה נורא, וטוב לבך יסייע מאוד בהקלת הכאב של החודשים האחרונים", הוסיף. לדבריו, יוספזאי הפכה "לסמל של הפוטנציאל חסר הגבולות הקיים בכל ילד וילד בכדור הארץ, ולדמות הנותנת השראה לדור הבא בפלסטין ומחוצה לה, ולכל אדם ואדם". 30/10/2014
...
ברקת הורה להחריף את צעדי האכיפה והענישה נג&#ניר חסון, haaretz ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, הורה אתמול לראשי האגפים בעירייה להחמיר את מדיניות האכיפה והענישה נגד תושבי מזרח ירושלים. החמרת המדיניות כוללת מתן דו"חות חניה במקומות שבהם לא ניתנו דו"חות עד היום, חידוש הריסות הבתים, סגירת עסקים ללא רישיון ואף החרמת בעלי חיים. ההנחיות הועברו בישיבה שנערכה בהשתתפות מנכ"ל העירייה וראשי האגפים. בישיבה השתתף גם קצין משטרה בכיר. מטרת המדיניות החדשה היא לאלץ את הציבור הפלסטיני לפעול נגד הצעירים הערבים המתעמתים עם שוטרים בשכונות מזרח ירושלים. פקידים בכירים שנכחו בישיבה תקפו את המדיניות וטענו שהיא תגרום ל"שריפת הגשרים" בקרב הציבור הפלסטיני בעיר. לא רחוק משם עלה באש בית משפחת ג`מג`ום, לאחר ששלושה רימוני גז נורו אליו. באותה שעה היו בבית המשפחה אשה בהריון מתקדם, שתי ילדות ואב המשפחה הקשיש והמרותק למיטה. "ישבנו בסלון ואז פתאום כל הבית התמלא בעשן ובגז", סיפר עאסם ג`מג`ום. "קודם כל הוצאתי את הילדים ונכנסתי בחזרה להוציא את אבא שלי, הוא כמעט מת". האב והאשה אושפזו להשגחה בבית החולים ושוחררו. "איך הם זורקים ככה גז בלי שהם יודעים מה יש בפנים", אמר באסל, אחיו של עאסם. לדבריהם, רימוני הגז פגעו בספה וכמעט כל תכולת הבית עלתה באש. 30/10/2014
...
לא פחדן, כובש: האג`נדה האמיתית של נתניהודוד זונשיין, mekomit נתניהו לא עסוק רק בשימור שלטונו, בניגוד למה שמאמינים רבים בארץ ובעולם. במובנים רבים שימור שלטונו, ללא התקדמות ליעד מוגדר לכאורה, הוא בדיוק הכלי למימוש האסטרטגיה של נתניהו. אסטרטגיה שמטרתה היא שימור תהליכי עומק יציבים ואפקטיביים למניעת אפשרות של מדינה פלסטינית בגדה וריסוק של העם הפלסטיני, שגם אם נתניהו לא התחיל אותם הוא מקדם אותם ביעילות. כל יום של "שימור שלטונו", כך על פי האמריקאים, הוא עוד יום של בניה בגדה, של נישול אוכלוסיה פלסטינית, של פגיעה בנכסים הפלסטינים ושל הפרות זכויות אדם חמורות נוספות. עוד יום שבו מתקדם היעד האסטרטגי. את היעד האסטרטגי של נתניהו קשה לקדם בסביבה הבינלאומית היום. נתניהו יודע זאת היטב ופועל בחוכמה כשהוא משמר את שלטונו, לכאורה ללא פעולה בשטח, אך למעשה תוך שינוי מהיר ויסודי של המצב בשטחי הגדה.30/10/2014
סילואן: תזכורת - מזרח ירושלים, נישול, תקשורת עידן לנדו, idanlandau.com המהומות בסילואן, עיסאוויה ושכונות אחרות במזרח ירושלים תפסו את הישראלים, כמו תמיד, בהפתעה. התקשורת והפרשנים מתחרים ביניהם מי סופר יותר בקבוקי תבערה ואבנים, נקודת מבט מצומצמת ושטחית להחריד, שמעידה על אמנזיה קשה (אך רצונית ונשלטת). ההשכחה וההדחקה עמוקות במיוחד במקרה של סילואן, מורסה מרוכזת של עוולות תכנוניות ומוניציפליות מזה 30 שנה. אי אפשר להבין שום דבר מן האירועים הנוכחיים מבלי להבין את מציאות חייהם של תושבי סילואן בעשורים האחרונים. אבל אי אפשר להבין את המציאות הזאת מכלי התקשורת, ששוב מתפקדים – כפי שקורה יותר ויותר בזמן האחרון – כשופרות תעמולה. האם אפשר לצפות שאזרח מן השורה יקרא ויתעמק בכל אלפי המילים שכבר נכתבו על הרקע לתבערה הנוכחית ביום אחד או יומיים? לא. אבל השאלה היא אחרת: מדוע אותו אזרח הגיע למצב כזה של בורות שרוב המידע שנמצא בטקסטים האלה יהיה לו חדש ובלתי מוכר? 30/10/2014
The Villages Group - הריסות באום אלחיר 27.10.2014The Villages Group אראלה ואהוד, 30/10/2014
יעלון ימנע מפלסטינים לנסוע באוטובוס עם מתנחליםמערכת וואלה - " שר הביטחון, משה יעלון, החליט כי פלסטינים לא יורשו לעלות לאוטובוסים שמופעלים ממרכז הארץ ליהודה ושומרון. זאת, עקב דרישת ועד מתיישבי השומרון, הטוען כי הפלסטינים גורמים לעומס באוטובוסים, ומטרידים את הנוסעים האחרים. בצה"ל, עם זאת, טוענים שאין סכנה ביטחונית במצב העניינים הנוכחי. "26/10/2014
...
כשמפלגת השלטון מפלרטטת עם רצח עםיוסי גורביץ, friendsofgeorge האידיאולוג של “מנהיגות יהודית” קורא לבצע רצח עם בפלסטינים, ושר התחבורה מבקש מהעזתים לבחור – סינגפור או דארפור. לימין היהודי יש בעיה, ובקרוב הוא כבר לא יוכל להעמיד פנים שהיא לא שם: החזון שלו בלתי ישים. יש מיליוני פלסטינים והם לא הולכים לשום מקום, על כל פנים לא בקצב הנדרש. מדינה אחרי מדינה מכירה בזכותה של פלסטין להתקיים, מבלי להתייחס בכלל לדרישות הישראליות. אז תוך זמן לא רב, כנראה תוך שנה-שנתיים, ממשלת ישראל תצטרך לבחור: התנחלויות או סנקציות. ובהתחשב בכך שאזרחי ישראל לחוצים גם כך כלכלית ומתחילים לקלוט שהכסף הולך למתנחלים, יש כאן פוטנציאל לפיצוץ מרשים. אז שוב: ישראל דמוקרטית עם כלכלה מתפקדת למחצה, או מדינת אפרטהייד מוחרמת? אבל יש, כמובן, דרך שלישית. אנשים שפויים לא מדברים עליה: השמדה של הפלסטינים. אם נעשה את זה מספיק מהר, ונפזר מספיק ערפל (רצוי באמתלה בטחונית כלשהי), העולם כנראה לא יספיק להגיב בזמן. זה עבד ברואנדה, ושם השתמשו רק בסכינים. אם נרצח את הפלסטינים, העולם יהיה בהלם לכמה שנים, אתה שומע יותר מדי קולות בימין, אבל אחרי זה הוא יירגע, וייזכר שהוא צריך אותנו. והפלסטינים כבר לא יהיו שם. מה, זה עבד לגרמנים, לא? מחשבה מטורפת, כן, אבל נראה שלא מעט אנשים בליכוד – מפלגת השלטון שלנו, נזכיר – חושבים בכיוון. 23/10/2014
יועז הנדל רוצה אתכם בורים ופנאטיםיוסי גורביץ, friendsofgeorge החזון של יו”ר המכון לאסטרטגיה ציונית אומר הכל על הציונות, מודל 2014: חרחור סופי לקראת קנאות כמו-פאשיסטית ב-30 השנים האחרונות, מאז שישראל החלה להפריט את עצמה, התברר ליותר ויותר ישראלים שכמו תמיד בהפרטה, בעלי ההון מקבלים את הרווחים והם מקבלים את ההפסדים. מחברה שאמורה היתה להיות חברת מופת, התחלנו פתאום לדבר על כלכלת חלחול. ומאז ימיו של נתניהו כראש הממשלה באמצע שנות התשעים, הסתבר שהמדינה מציעה לנו דיל מסריח במיוחד: אתם תתנו הרבה יותר מהמקובל במדינות אחרות – שירות צבאי, סכנות בטחוניות, מסים עקיפים גבוהים מאד – ובתמורה תקבלו פחות ופחות. הכל יופרט – הבריאות, החינוך, המשטרה; הכל חוץ ממערכת הבטחון. חברת מופת? לא מגיעה לכם כזו. רוצים? תממנו אותה בעצמכם – או תהגרו אליה: הנה, בנינו לכם מדינת רווחה לתפארת חמש דקות מכפר סבא. כן, על אדמה של עם אחר. כן, האדמה הזולה והפטור ממסים כרוכים בסיכון מסוים. ואת כל המשאבים שלנו, אנחנו משקיעים שם. לא מאמינים לנו? בדקו אילו אזורים הוגדרו כאזורי עדיפות לאומית.23/10/2014
בצל המתיחות בירושלים, תידון תוכנית לבניית 1,ניר חסון, haaretz הוועדה המחוזית תתבקש לאשר בשבוע הבא הנפקת היתרי בנייה ופרסום מכרזים ברמת שלמה. בוועדת הפנים ידונו שוב בסוגיית הביטחון בהר הבית. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תדון ביום שלישי בתוכנית להקמת 1,600 יחידות דיור בשכונה החרדית רמת שלמה שמעבר לקו הירוק. התוכנית כבר עוררה בעבר משבר דיפלומטי חריג עם הממשל האמריקאי, כשבמארס 2010, בעת ביקורו של סגן נשיא ארה"ב ג`ו ביידן בישראל, אישרה הוועדה את התוכנית בפעם הראשונה. בעמותת עיר עמים מתחו ביקורת על קידום תוכנית הבנייה ברמת שלמה. "בשבועות האחרונים התברר שהקהילה הבין לאומית מחריפה את התנגדותה לצעדים חד־צדדיים של ישראל. במקום להראות שהיא קשובה לדאגות של בעלות הברית שלה, הממשלה בוחרת דווקא לזרז את הבנייה ומתעלמת מהנזק שיגרם לישראל מהמהלך", נמסר מהארגון. "מן הראוי היה שבעיתוי בעייתי זה, ממשלת ישראל תקפיא כל מהלך שנוי במחלוקת שעשוי להחריף עוד יותר את ההידרדרות הפוליטית והביטחונית ולנסות לקרב את בעלות בריתה בעולם על מנת שיסייעו בהרגעת המצב".23/10/2014
...
אמריקה הביתהגדעון לוי, haaretz זאת אולי התעלומה הגדולה מכולן: יחסי ארה"ב-ישראל. יש בהם הכל, זולת היגיון. בת החסות שמשפילה את המעצמה, המעצמה שמתרפסת בפני בת חסותה; המעצמה שפועלת בעליל נגד האינטרסים של עצמה, הנשיא שפועל בניגוד משווע להשקפת עולמו; תלותה של בת החסות, שמתגברת יחד עם התגברות חוצפתה, חולשתה הבל תיאמן של המעצמה נוכח עזות המצח של בת חסותה. משחק סאדו-מזוכיסטי פרוע, שבו מזמן לא ברור מי העבד ומי האדון, מי המעצמה ומי בת חסותה. "אמריקה אל תדאגי, ישראל מאחורייך" אינה רק כתובת על חולצות טי שנמכרות ליהודים אמריקאים בעיר העתיקה בירושלים. לא נחקור במופלא מאתנו: דבר לא יכול להסביר את התופעה הזאת עד תומה, בוודאי לא בממדיה הנוכחיים. שום ממשלה בישראל לא הרשתה לעצמה לצפצף בבוטות שכזאת על הממשל האמריקאי כמו זו הנוכחית; שום ממשל אמריקאי קודם לא היה מקבל את היריקות שמוטחות בפניו בהכנעה שכזאת; אין עוד בעלת ברית, כולל מעצמות אירופה, שהיתה מעזה לפעול בניגוד כה מפורש לעמדת ארה"ב. וכל זה קורה בזמן שישראל מבודדת בעולם ותלויה בחסדי ארה"ב ומדיניותה מסכנת את האינטרסים האמריקאיים והגלובליים. הלובי היהודי? השדולה הנוצרית? תעשיית הנשק? אף אחד מאלו לא יכול לספק הסבר מלא לתופעה. אבל לא צריך לרדת לשורשי הפלא כדי להבין את מלוא ההיקף של נזקיו. זה הזמן להגיד ל"מנהיגת העולם החופשי": סלקי ידייך מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. הניחי לצדדים בשלהם. מעולם לא העלית כל תרומה שקידמה את פתרונו. מדיניותך רק העמיקה והנציחה אותו. Yankees, go home. למען השלום. ארה"ב מעולם לא היתה - ולא יכולה להיות - מתווכת הוגנת. פטרונו המוחלט של צד אחד לא יכול לשמש בתפקיד הזה. ואמנם, הבזקי השלום היחידים שהושגו באזור התקבלו מאחורי גבה - השלום עם מצרים והסכמי אוסלו. אבל הרשות הפלסטינית נאלצת לקבל את הדוד המתווך סם, למרות הידיעה שדבר לא יצא מכך; ספק אם יש לה ברירה. בינתיים הדוד הזה מממן את הכיבוש, כפי שעשה משחר ימיו, מגבה אותו ומעמיק את התבססותו. הודעות הגינוי התכופות של הבית הלבן ומשרד החוץ נגד הבנייה בשטחים - גרוטסקה בפני עצמה - רק מכשירות עוד יותר את מפעל ההתנחלויות, בהיותן עקרות מכל תוכן וריקות מכל משמעות מעשית.23/10/2014
...
אין מנוס מפשרה בירושליםליאור עמיחי, haaretz לאחר מלחמת ששת הימים סיפחה ישראל באופן חד־צדדי את מזרח ירושלים ועוד כ–29 כפרים פלסטיניים מסביבה. מדינות העולם והפלסטינים אף פעם לא הכירו בסיפוח הזה, והדרישה להקים את הבירה הפלסטינית במזרח ירושלים נותרה בעינה. לפיכך ברור כי פתרון שתי המדינות לא יוכל להתממש ללא פשרה גם בירושלים. פשרה כזאת הוצעה בזמנו על ידי נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון. על פיה, יוכרו השכונות היהודיות במזרח ירושלים כחלק מהבירה הישראלית, ואילו השכונות הפלסטיניות יהיו חלק מהבירה הפלסטינית. בהצעתו של קלינטון טמונים יתרונות רבים, וגם קשיים: מצד אחד היא מאפשרת את הישארותם של 99.9% מתושבי העיר בבתיהם, בלי שיצטרכו לשנות את אורח חייהם. הרי בפועל ירושלים היא עיר מחולקת. יש בה הפרדה מוחלטת בין האוכלוסיות: מערכות התחבורה והחינוך נפרדות, היהודים אינם מבקרים בשכונות הפלסטינים ולהיפך. מן הצד האחר, העובדה שבמזרח העיר נבנו 11 שכונות גדולות, ובהן כ–200 אלף יהודים, מקשה על חלוקה על פי הצעת קלינטון, שכן זו תהפוך את העיר למעין מטריקס מקוטע על ידי גבולות ומעברים. זאת ועוד, הפלסטינים יצטרכו לקבל את העובדה שהשכונות היהודיות, אף שנבנו תוך הפרה של החוק הבינלאומי, ייוותרו בלב בירתם. מתווה קלינטון מחייב אפוא לא רק פשרה ישראלית אלא גם פשרה פלסטינית גדולה. החדשות האחרונות — על קידום הליכי התכנון לבנייה בשכונת גבעת המטוס, ועל אכלוס מבנים בכפר סילוואן על ידי מתנחלים — מעידות על הצבת מכשול עצום נוסף בפני המאמצים לפתור את בעיית ירושלים. מתווה קלינטון התייחס אל המצב הקיים בירושלים באותה עת, תוך נסיון למצוא פשרה שתמנע פינוי ישראלים, וזאת למרות הקשיים שהיא יוצרת בכל הנוגע לחלוקת העיר. הקמת שכונה יהודית חדשה בגבעת המטוס תניח מכשול נוסף. גבעת המטוס צמודה לבית צפאפא. השכונה היהודית תנתק את השכונה הפלסטינית מיתר השכונות הפלסטיניות בעיר, ותמנע כל אפשרות לפיתוחה. היא גם תשלים את יצירתו של רצף ישראלי בדרום ירושלים, ביחד עם שכונת גילה והר חומה, שייצור חיץ פיסי בין בית לחם הפלסטינית למזרח ירושלים. בעוד ממשלת ישראל טוענת שיהיה אפשר לחבר את בית לחם למזרח העיר, טוענים הפלסטינים שאין די ברצף תחבורתי — הם זקוקים לרצף טריטוריאלי כדי שיוכלו לפתח את מדינתם, ואת בית לחם ומזרח ירושלים בפרט. טענת ראש הממשלה כאילו גבעת המטוס תיבנה בעבור ישראלים ובעבור פלסטינים מעוררת גיחוך עצוב. מאז 1967 ממשלות ישראל לא בנו ולו שכונה אחת בעבור תושבי ירושלים הפלסטינים. 11 השכונות שנבנו במזרח העיר הן שכונות יהודיות. אכן, מאז הוקמה חומת ההפרדה גדל מספר הפלסטינים ממזרח ירושלים שמחפשים דירות בתוך ירושלים. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא הפיכתם של הפרוורים הפלסטיניים של ירושלים, כמו אבו דיס, אל־עזרייה או ענתא, לאזורים מסוכנים בעבור תושבי מזרח ירושלים. אזורים אלו נמצאים מחוץ לגבולות המוניציפליים של העירייה, ומכיוון שתושבי מזרח ירושלים אינם מוגדרים כאזרחים, החוק מאפשר לקחת מהם את תעודת התושבות שלהם אם נמצאה הוכחה כי לא התגוררו בתחומי העיר במשך תקופה מסוימת. חדירתם של מתנחלים אל סילוואן מהווה אפוא נדבך נוסף בניסיון להקשות על פתרון בירושלים. בניגוד לשכונות היהודיות שחדרו למרחב הפלסטיני של מזרח ירושלים, כניסתם של מתנחלים לתוך סילוואן היא חדירה לתוך השכונות הפלסטיניות עצמן. למעשה, מתנחלי סילוואן מנסים לייהד את השכונה, ולמנוע בכך את הפיכתה לחלק מהמדינה הפלסטינית ולטרפד למעשה את מתווה קלינטון. כניסתם האלימה למקום, בליווי מאבטחים פרטיים חמושים ומשטרה, מתוך כוונה לפגוע באופי ובמרקם החיים של השכונה, רק מדגישה את השאיפה הזאת. מאז נכנסו המתנחלים לסילוואן החל פיתוח לא פורפורציונלי של תיירות בעבור יהודים, כמו החפירות הארכיאולוגיות מתחת לבתיהם של הפלסטינים, המצויים גם תחת איום קבוע של סילוק מבתיהם. הטענה כי למתנחלי אלע"ד יש זכות לגור בסילוואן משום שקנו את הדירות שם באופן חוקי, אינה אלא לעג לרש. ייתכן שהחוק פועל לטובתם — אלא שזו מהותו המעוותת של הסיפור כולו: הכל פועל לטובתם, לא רק החוק23/10/2014
...
על מה צריכה האקדמיה להילחםאנשי אקדמיה, haaretz בעת הלחימה בעזה בקיץ האחרון הביעו המוסדות להשכלה גבוהה עמדה המנוגדת לערכים של זכויות אדם אוניברסליות כאשר התגייסו לתמיכה בלתי מסויגת בפעולות צה"ל ברצועת עזה. מכללות הקימו מרכזי תעמולה להצדקת פעולות צה"ל, אוניברסיטאות ריכזו איסוף ציוד לחיילים בשטחיהן, כמה מוסדות אקדמיים החליטו לתגמל סטודנטים ששירתו במילואים במענקים והטבות, אוניברסיטת תל אביב פירסמה שהיא "מחבקת ומחזקת את כל כוחות הביטחון", ואוניברסיטת בן־גוריון בנגב הודיעה כי היא מחזקת ידי חיילי המילואים בכל אשר יעשו. כידוע, העשייה הזאת של כוחות הביטחון גרמה למשבר הומניטרי קשה בעזה. יותר מ–2,000 בני אדם נהרגו (כרבע מהם ילדים) וכ–11,000 נפצעו. הרס רב נגרם לבתי מגורים, לתשתיות אזרחיות, לבתי חולים, למוסדות ציבור, ולמוסדות חינוך והשכלה גבוהה. בסוף חודש אוגוסט, כשהוסר איום הרקטות המיידי, פירסמו כמה מהמוסדות האקדמיים מסרי שמחה על החזרה לשגרה הברוכה, תוך התעלמות מכך שהשגרה הזאת כוללת כיבוש צבאי ומצור. בתחילת ספטמבר פנו יותר ממאה חברי סגל במחאה לראשי האוניברסיטאות. "לאחר שנים של הטלת מצור חונק ומשתק על עזה", הם כתבו, "ובעקבות הסבל והכאב שהוסבו לתושבי עזה במהלך קיץ 2014, כולל פגיעה במוסדות חינוך, אנו פונים לראשי האוניברסיטאות כמנהיגי גופים המייצגים מסורת של חתירה לאמת ללא מורא, שאיפה לשיתוף פעולה חוצה גבולות בשירות החברה האנושית הגלובלית, וכבעלי השפעה בחברה הישראלית המייצגים אותנו כחברי סגל, להביע עמדה מוסרית ברורה, לגנות פגיעה בחיי אדם, ולקרוא להסרת המצור מעל עזה". את התגייסות האוניברסיטאות למאמץ המלחמתי יש לראות על רקע מחוייבותן לכיבוש ומעורבותן ארוכת השנים בהפרות זכויות אדם של פלסטינים. שיתוף פעולה בין האקדמיה לממשל אינו יוצא דופן, אולם חשוב לבחון את היקפו ואת תוצאותיו. מרכזי מחקר באוניברסיטאות הישראליות עובדים בשירות כוחות הביטחון ותעשיות הנשק ומספקים את התשתית המדעית, הקונספטואלית, האידיאולוגית והמשפטית לארסנל ולמדיניות הכיבוש. החופש האקדמי מאבד משמעות במנותק ממחויבות לזכויות אדם אוניברסליות. הערכים שאליהם מתיימרות האוניברסיטאות לשאוף כאשר הן מנהלות את המאבק בחרם האקדמי הם ערכים ראויים, אך עליהן לעמוד מאחורי ערכים אלה ולתמוך גם בזכויות האדם של הפלסטינים, במקום לגייס את משאביהן למלחמה בחרם ותמיכה בכיבוש. פנייתם של חברי הסגל הזמינה את ראשי האוניברסיטאות לשנות כיוון ולהביע מחויבות מעשית לחופש אקדמי לכל, לזכות האוניברסלית לחינוך ולזכויות אדם, אולם הם מיאנו להגיב. 23/10/2014
...
גם אשה, גם ערבייה, גם רווקהרוית הכט, haaretz באופן מוזר למדי, גם החריפים שבמבקרי הממשלה השלימו עם העובדה ששר החוץ של ישראל מדבר ומסית כמו טוקבקיסט. ככה זה כשמתרגלים. אחרי שקרא במהלך מבצע "צוק איתן" להחרים חנויות של אזרחים ערבים ששבתו לזכר קורבנות המלחמה הפלסטינים, אחרי שטען כי דינה של ח"כ חנין זועבי הוא כדין הטרוריסטים חוטפי הנערים — בעקבות אמירתה "הם לא טרוריסטים" (ומהו הדין הזה לפי אביגדור ליברמן? מאסר עולם? מוות?) — מגיעה תגובתו העדכנית של ליברמן לאמירה הפרובוקטיבית של זועבי, שהשוותה את טייסי צה"ל לעורפי הראשים מדאעש. "צריך להכניס את הטרוריסטית חנין זועבי לכלא להרבה שנים, וגם לשלול ממנה את האזרחות", אמר השר בראיון ל"קול ישראל", "היא היתה צריכה להישאר בקטאר, אין שום סיבה שתסתובב במדינת ישראל. היא יכולה להיות תושבת בעזה. אשה רווקה, לבושה כמו שהיא לבושה — היא תרגיש שם טוב מאוד בחברתם של חמאס והג`יהאד האיסלאמי". נניח לרגע לעניין הגזעני, מאפיין יסוד בפוליטיקה הליברמנית, שרואה במוסלמים גוש אחד גדול, שחור ופרימיטיבי שמכסה את נשותיו ומתעמר ברווקותיו. נניח לרגע גם לדרור שנותן ליברמן לפנטזיות האנטי־דמוקרטיות שלו, שהרי במדינה דמוקרטית אין שום עילה סבירה להכניס את זועבי לכלא, גם אם האמירות שלה מעצבנות ומקוממות. נניח גם לאירוניה הטמונה בפנייה של ליברמן ל"טחנות הצדק" ול"מערכת אכיפת החוק". נתרכז במלים "אשה רווקה, לבושה כמו שהיא לבושה". נתרכז בכך משום שהשוביניזם והמיזוגניה מצליחים לעלות במקרה הזה על הגזענות — הישג לא פשוט במקרה של ליברמן. רמות התיעוב כלפי זועבי והחרדה ממה שהיא — אשה ערבייה חסרת פחד — מעבירות את שר החוץ על דעתו. ניסיון הפגיעה של ליברמן במקרה הזה כבר חורג מעקיצות והשמצות מקובלות במסגרת מאבק פוליטי, ומתעלה גם על שאר הטריקים הלאומניים שנוקטים ליברמן ונפתלי בנט בקרב המתחולל ביניהם על האלקטורט הימני. 23/10/2014
...
מגורשי כנסיית המולד עדיין ממתינים לשוב לבעמירה הס, haaretz אחרי הגירוש לעזה ב-2002 הובטח להם שיחזרו לגדה בתוך שנתיים. בכל חידוש מו"מ קיוו שמצוקתם תידון, אך אחרי פיצוצו השנה נותרו בתחושה שנשכחו. במשך 39 ימי המצור, שבהם לא הורשו ארגונים פלסטיניים להכניס מזון לכנסייה, הרגו צלפים ישראלים שבעה מהנצורים, שהתקרבו לחלונות או ניסו לצאת לחצרות הפנימיות. ארבעים נצורים נפצעו מירי חיילים. רובם שוחררו בסופו של דבר לבתיהם, כמה נשפטו ונאסרו לכמה שנים. 39 גורשו. בהדרגה, הצטרפו למגורשים נשותיהם וילדיהם. למעשה, הפכו גם הם מגורשים ומנותקים מהגדה המערבית, משום שישראל אינה מתירה להם מעבר קבוע דרך מחסום ארז ומשום שהמסלול העוקף מרפיח ארוך ויקר מאוד. יש בני משפחות שקיבלו אישור כניסה דרך ארז פעמיים או שלוש לאורך 12 השנים. תוקפו: כמה ימים. אחרי השתלטות חמאס על מנגנוני הביטחון ברצועה, ב–2007, חדלה ישראל לתת למשפחות אישורי מעבר. במשך כל התקופה לא היו המגורשים ובני משפחותיהם יכולים להשתתף באירועים משפחתיים. 15 מהמגורשים איבדו במשך השנים בן משפחה קרוב — הורים, אחים או אחיות. לרובם הורים מבוגרים ולא־בריאים שהם מנועים מלבקר ולסעוד. רובם מזוהים עם הפתח ומנגנוני הביטחון שלו; זה לא היה פשוט לגור ברצועה בלא העורף המשפחתי המגונן בתקופת מלחמת האזרחים ב–2007. ברצועה מוכת האבטלה הם נדונו לקשיים כלכליים מציקים בהרבה מבגדה. גם חוויית שלוש המלחמות היתה כנראה קשה יותר, בגלל הבדידות והניתוק מהסביבה המשפחתית. בתחילת אוגוסט השנה, באחת מהפסקות האש של המלחמה האחרונה, נסעו עוואטף כנעאן וששת ילדיה לבית לחם. פהמי והמשפחה עשו מאמץ אדיר כדי לקבץ וללוות את אלפי הדולרים שנדרשו לנסיעה הארוכה והמייגעת מרפיח לאל־עריש, משם לעמאן ואז לגשר אלנבי — לעומת כ–300 שקל ששילמו בעבר על מונית מארז. "רוב המשפחות לא יכולות להרשות לעצמן הוצאה כזו", אמר כנעאן בשיחת טלפון מעזה. "גם אנחנו לא יכולים לממן שוב נסיעה דרך מצרים". במשך שבועות ארוכים היו עוואטף וילדיה המומים ממראות ההרג וההרס ברצועה. כל חבטת דלת הקפיצה אותם, זיקוקי דינור הבהילו אותם, סיפרה הסבתא פתחייה. בחג הקורבן השנה "נהנינו בפעם הראשונה", סיפרה הבת איסראא, משום שחגגו אותו בקרב המשפחה המורחבת, שיודעת לפנק. אבל עכשיו הגעגועים לאבא תוקפים אותם. "את סבא וסבתא לא ראינו עשר שנים, האם נחכה עכשיו עוד עשר שנים עד שנראה את אבא?", שאלה בבית בעיר העתיקה של בית לחם, שבו נולד אביה לפני 42 שנה. עכשיו הם מקווים לקבל מישראל אישור מעבר דרך מחסום ארז. שיבתם של האב ושל חבריו הביתה היא בינתיים חלום מושעה. דוברי משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון והשב"כ לא השיבו לפניות חוזרות ונשנות של "הארץ" בנושא המגורשים וחזרתם לגדה. 23/10/2014
...
אחרי שביתת הרעב של סאמר עיסאווי, משפחתו נלח&#אלכס ליבק וגדעון לוי, haaretz עו"ד שירין עיסאווי ואחיה מדחאת מואשמים בפעילות למען אסירי חמאס וג`יהאד איסלאמי. אמם מתעוורת, אך מקווה שתספיק להיות עדה לשחרורם. טארק עיסאווי מראה תצלום: בתו ושניים מבניו. זו תמונה נדירה, שכן בשנים האחרונות כמעט ולא יכלו בני משפחת עיסאווי להיפגש כולם יחדיו, תמיד היה מישהו בכלא. התמונה הזאת הזה צולמה בחלון ההזדמנויות שלהם, לפני כשנה, שנמשך רק כמה שבועות: כאשר סאמר שוחרר אחרי שביתת רעב ממושכת, שירין שוחררה ממעצר, וכך גם האח מדחאת. עכשיו שלושתם שוב בכלא: סאמר, משוחרר עסקת שליט שנכלא מחדש בגלל שנכנס לשטחי הגדה בניגוד לתנאי שחרורו, שבת רעב במשך כתשעה חודשים ושוחרר שוב, עד שנכלא מחדש בחסות "שובו אחים" והמלחמה בעזה. אחותו ואחיו, שירין ומדחאת, נעצרו בפעם האחרונה בחודש מארס ומאז הם בכלא, עד תום ההליכים. הם נאשמים בתיווך ובהעברת מסרים וכספים בין חמאס בעזה לאסירים בכלא הישראלי. כל אחד מהשלושה חבוש בכלא אחר: סאמר בכלא הגלבוע, שירין בכלא השרון ומדחאת בכלא אשקלון. הוריהם הקשישים מיטלטלים מכלא אחד לאחר כדי לבקרם, אחת לשבועיים. סאמר התפרסם בארץ ובעולם לאחר ששבת רעב במשך 278 ימים; עכשיו מתנהל קמפיין בינלאומי למען אחותו הכלואה תחת הכותרת "שחררו את שירין". יש כבר דף פייסבוק ואלפי לייקים. סאמר מחכה לדיון בוועדת הערר הצבאית בכלא עופר, שתחליט אם ייאלץ להשלים את מלוא 26 השנים שנגזרו עליו בשל מעורבותו בפיגוע באינתיפאדה השנייה, בגלל שהפר את תנאי שחרורו ונכנס לשטח הגדה. שירין ומדחאת מחכים למשפטם שייפתח ביום חמישי הקרוב בבית המשפט המחוזי בירושלים. ההורים, יחד עם הדוד האני עיסאווי, מנסים לשחזר את ההיסטוריה המשפחתית: מדחאת, הראשון שנעצר על עבירות ביטחוניות בראשית שנות ה–90 ועשה מאז קרוב ל–20 משנות חייו בכלא, בהפסקות, נשוי עכשיו ואב לילדה, ליילה, שהשבוע מלאו לה שנתיים. ליילה נולדה כשאביה היה בכלא, והספיקה לחיות עמו רק כחצי שנה, לפני שנעצר שוב. ראפאת היה השני שנעצר, פאדי, השלישי להיעצר נהרג אחר כך, פיראס נעצר רביעי, שאדי אחריו, אחר כך סאמר ולבסוף שירין. אלה תולדות. הם היו פעילים בחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, ארגון שמאל חילוני. עכשיו מאשימה המדינה את שירין ומדחאת בפעילות למען אסירי החמאס והג`יהאד האיסלאמי. שירין ומדחאת עצורים עד תום ההליכים. בית המשפט יקבע אם עסקו בסיפוק צרכיהם ההומניטאריים של אסירים שלא מורשים לקבל ביקורים, או עסקו בפעילות טרור מסוכנת. בינתיים הפכה שירין לגיבורה בעיני חוגים ליברליים ופרו־פלסטיניים בעולם, ובדצמבר יוענק לה פרס זכויות האדם מטעם אל־קרמה, ארגון זכויות אדם שמושבו בשווייץ. הוריה מקווים שתוכל לנסוע לקבל את הפרס בטקס שייערך בז`נבה. אם לא, הם ייסעו לקבל את הפרס בשמה, אפשרות שדווקא מציתה זיק שובבני בפניו של האב, ששפם מרשים מעטר אותם. את שירין מייצגות במשפטה עורכות הדין סמדר בן נתן ומיכל פומרנץ. עו"ד בן נתן משוכנעת ששירין לא מזדהה עם האידיאולוגיה של החמאס, אלא אך ורק עם גורלם של האסירים הפלסטינים הכלואים בישראל. שירין, בת 32, אינה נשואה והיא מתגוררת עם הוריה. אמה, ליילה, אומרת שהיא גאה בילדיה ומשוכנעת בחפותם: "אני גידלתי אותם ואני יודעת איך גידלתי אותם. מדחאת נכנס ויוצא מהכלא - ואפילו ג`וק הוא לא מסוגל להרוג. כל מה שהם רוצים זה לחיות בכבוד ובחופש בארצם, בדיוק כמו היהודים. בן אדם חי רק פעם אחת, ובה הוא זכאי להיות בן חורין וליהנות מחיי כבוד. מגיע לנו לחיות כמו הישראלים. לחיות בכבוד על אדמתנו. "איך חיות האימהות בישראל עם ילדיהן? 23/10/2014
...
אחד ממנהיגי המאבק בבלעין יישלח לכלאחגי מטר, mekomit השבוע הורשע עבדאללה אבו-רחמה על ידי בית המשפט הצבאי בעופר בהפרעה לחייל. התקרית אירעה במאי 2012, כשאבו-רחמה ניסה לעצור בולדוזר שיישר קרקע לקראת הקמת גדר באזור עם הרשעתו צפוי להיות מופעל נגד אבו-רחמה עונש מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים בגין מעצר בהפגנה ב-2009, בנוסף לעונש נוסף עליו עשוי בית המשפט להכריע בתחילת דצמבר. עורכת דינו של אבו-רחמה, גבי לסקי, אמרה לסוכנות הידיעות שמדובר בהמשך ההתנכלות של הצבא לפעילים לא אלימים, ושההרשעה מהווה מסר פוליטי יותר מאשר פלילי.23/10/2014
המתנחל שאחראי להרג ילדה ופציעה אנושה של אחרת לא נעצר, לא נלקח למחנה מעצר צבאי, לא נשפט ללא ראיות, לא הוכה, לא הועבר הרחק ממשפחתו, ולא הפך לאסיר ביטחוני. הפלסטיני שפגע קלות באשה כן סבל מכל אלו, ונהרג בגללם. ככה זה אפרטהייד.John Brown - ב-9 בספטמבר הוא הועבר לכלא "אשל" בבאר שבע, תוך הפרה בוטה של החוק הבינלאומי האוסר לכלוא תושבי אזור מוחזק צבאית מחוץ לאותו אזור. לפי העדויות הוא סירב לרדת מהרכב, אך הוכה ולבסוף ירד ממנו. כמה שעות אחר-כך שב"ס טען כי הוא נמצא תלוי בתאו.22/10/2014
אמרנו לכםיוסי גורביץ, friendsofgeorge ישראל מודה בתבוסה מול החמאס, ומערכת הבטחון מודה שהמצור על רצועת עזה הזיק יותר מאשר הועיל זוכרים איך, באמצעות היועץ המשפחתי לממשלה, סיים בנימין נתניהו את המלחמה האחרונה בעזה בלי ששרי ממשלתו יוכלו לדעת מה תנאי הפסקת האש? אז מסתבר שהיה לו מה להסתיר, כי על פניו ישראל מיישמת כעת כמעט את כל דרישות החמאס. 16/10/2014
צריך לפחד ממדינה דו־לאומיתרוגל אלפר, haaretz העולם, הפלסטינים והציבור הישראלי עדיין לא הכירו בהפיכתה של ישראל למדינה דו־לאומית. כולם עדיין מתייחסים לשלטונה על הפלסטינים ככיבוש שיש אפשרות כי יסתיים. טעות. כבר אין תקווה לסיום הכיבוש. אבל על הרצף שבין שתי מדינות לשני עמים לדו־לאומיות אנחנו נמצאים בנקודה שבה הכיבוש בלתי־הפיך, בעוד התודעה הקולקטיבית חושבת במונחים של מאבק בעד ונגד כינון שתי מדינות. גדעון לוי מתעקש שישראל היא דו־לאומית כבר 47 שנה ("הארץ", 5.10). בסדר. כל מדינה כובשת היא גם דו־לאומית, כי העם שהיא כובשת חי תחת שלטונה. אבל היא מתנהלת כדו־לאומית רק כשהכיבוש מתקבע כבלתי הפיך. כשכבר אין טעם מעשי לדבר על מדינה פלסטינית עצמאית. וזה מה שמתרחש תחת שלטונו של נתניהו, אבי המדינה הדו־לאומית. לכן אלה ימים דרמטיים. לוי לא פוחד מהמדינה הדו־לאומית. הוא רואה טעם במאבק על אופיה הדמוקרטי. שותף לו א.ב. יהושע, שטוען כי "דו־לאומיות טובה יותר מאשר כיבוש ממאיר מתמשך עם איזו הבטחה לא ריאלית לסיומו", וכי "יש כמה תוכניות מגירה לדו־לאומיות סבירה" ("אנא, בלי פאניקה", מכתבים למערכת, 7.10). על מה הם מדברים? שניהם מתיקים את המאבק המובס על פתרון שתי המדינות למאבק חסר סיכוי על דו־לאומיות שוויונית וצודקת. את התקווה שנגוזה להעניק לפלסטינים צדק באמצעות היפרדות, הם מחליפים בתקווה נואלת להעניק להם צדק בדמות זכויות אזרח במדינה הדו־לאומית. אבל ישראל הדו־לאומית תהיה מדינת אפרטהייד על פי הגדרה. כי התהוותה נובעת מתהליך הקצנה לאומנית ודתית של החברה היהודית בישראל, שכולל צפצוף של מפעל ההתנחלויות על שלטון החוק, גל חקיקה שפוגעת בחופש הדיבור ובדמוקרטיה, שלילת זכויות אזרח, אווירה גזענית ובריונית והשתעבדות התקציב להוצאות ביטחוניות. אי אפשר לנתק את הדו־לאומיות מהזרמים האנטי־ליברליים שיצרו אותה ולייחל, כך סתם, שתהיה נאורה. היהודים רדופי השואה לא יוותרו על הגדרת ישראל כמדינת היהודים. הם לא יוותרו על שליטתם הבלעדית בצבא ובשב"כ. הם לא יעניקו לפלסטינים זכות בחירה לכנסת. מה פתאום. לא רק ההבטחה לסיום הכיבוש הממאיר אינה ריאלית, אלא גם ההבטחה לדו־לאומיות "סבירה" כזאת. וכך גם ההנחה שהפלסטינים מעוניינים לחיות עמנו בהרמוניה. 16/10/2014
...
גולדה וההיאחזות בשטחיםאמיר אורן, haaretz וזאת, בתמצית, התשתית למלחמת יום הכיפורים: הסירוב הישראלי לנסיגה מלאה מסיני וחלקית מהגדה תמורת הסדר — תהליך של אי־לוחמה שיוביל לשלום. הסירוב הישראלי לשלם את המחיר הנדרש, גם אם התמורה המבוקשת תינתן, היה מוחלט. מי ששואל לאחר ארבעה עשורים ועוד שנה מדוע לא נמנעה מלחמת יום הכיפורים, מקבל בדרך כלל תשובות פרטניות לרוב, אבל התשובה האמיתית והכוללת היא שמניעת מלחמה לא היתה מטרה לאומית חשובה בעיני ממשלת ישראל. אמנם לרוב לא ששו לקראת מלחמה נוספת, מלחמה נתפשה כצרה — אבל כזאת הקרובה למטרד יותר מאשר לאסון. מטרת גולדה וממשלתה היתה ההישארות בשטחים, אם גם לא במלואם. מטעם גולדה נאמר לאנואר סאדאת, באמצעות קיסינג׳ר, קנצלר מערב־גרמניה וילי ברנדט ואחרים, שלעולם לא תיסוג ממזרח סיני. היא השאירה לו ברירה פשוטה: כניעה או מלחמה. לכן גם לא עלה בדעתה לנצל את ההזדמנות האחרונה למנוע מלחמה על סיני והגולן ולאמץ מדיניות אחרת.16/10/2014
...
הממשל הצבאי נגמר? וואלה? הימת זועבי, haaretz את הממשל הצבאי הטילה מועצת המדינה הזמנית ב–19 במאי 1948, ומאז ועד ביטולו ב–1.12.1966 היה הממשל הצבאי הגוף המרכזי של הממסד הישראלי שפעל בקרב הפלסטינים. לשם שליטה על אותו מיעוט, כמו גם לשם מימוש המטרה הציונית בכינון המדינה היהודית, פיתחה ההנהגה מנגנונים שבאמצעותם היא הפקיעה חלק ניכר מן הקרקעות שהיו שייכות לפלסטינים. היא מנעה מהפליטים לשוב לכפריהם, ובכלים מגוונים פיקחה ושלטה על המיעוט הפלסטיני. באמצעות שליטה על המרחב, ודרך הפעלת פרקטיקות מינהליות, ובראשם משטר הרישיונות, הצליח הממשל הצבאי ליצור מנגנון פיקוח, השגחה ושליטה. מנגנון זה הופעל בכל תחומי החיים, כולל בתחום הכלכלי. השתתפותו של המיעוט הפלסטיני במשק העבודה הישראלי הותנתה בהתנהגות "טובה", ונהפכה לכלי של פיקוח ומשמוע. מנגנון זה בא לידי ביטוי גם בהשתתפותם של הפלסטינים במערכת הפוליטית, ובטיפוחה של מנהיגות מקומית, "מוכתארים", נוחים למערכת. כך, באמצעות הממשל הצבאי, גם ההשתתפות בזירה הפוליטית היתה נתונה לפיקוח ולמשמוע. יחסה של המדינה לשלושת הזרמים הפוליטיים שפעלו אז: "המפלגות הנלוות (בעיקר למפא"י)", "מק"י" ו"אל־ארד", עיצב את הגבולות לפעילות הפוליטית של הפלסטינים. מק"י, כמפלגה יהודית־ערבית, סימנה את גבול המותר. היא הכירה בקיומה של מדינת ישראל על פי החלטת החלוקה של האו"ם, והצליחה להתקיים, אך היתה גם תחת השגחה ומעקב, ולעתים נרדפו חבריה והוגלו. מצד שני, הוצאתה של תנועת אל־ארד מחוץ לחוק סימנה את גבול האסור: אסור להזדהות ולפעול למימוש לאומיות ערבית נפרדת. המפלגות הנלוות והמוכתארים היוו את המודל להתנהגות הפוליטית והחברתית הנכונה והרצויה של "הערבי הטוב". גבולות המותר והאסור של הפעילות הפוליטית לא השתנו מאז באופן מהותי. ההסתה נגד נציגי המיעוט הפלסטיני בכנסת בכלל, ונגד חברי הכנסת ממפלגת בל"ד בפרט, הגיעה לשיאים במהלך המלחמה על עזה. ועדת האתיקה של הכנסת הטילה על חברת הכנסת חנין זועבי (בל"ד) את העונש החמור ביותר שידעה הכנסת בכל תולדותיה — היא השעתה אותה מהשתתפות בדיוני המליאה ומוועדות הכנסת למשך חצי שנה. אם לא די בכך, המשטרה המליצה להעמיד את הח"כית לדין בגין עבירות של הסתה לאלימות והעלבת איש ציבור, והיועץ המשפטי לממשלה הודיע כי ימשיך לבחון תלונות שהוגשו נגדה בשל התבטאויותיה בכתב ובעל פה, וגם על השתתפותה בהפגנות נגד מדיניות הממשלה. המדינה גם מהדקת את הפיקוח והמעקב על התבטאויות ברשתות החברתיות. צעירים רבים זומנו לחקירות בעקבות ציוצים או סטטוסים שהעלו לרשת, וגופים אזרחיים ומוסדות אקדמיים לקחו חלק במעקב ובענישה. בחודשים האחרונים גם נעשה שימוש באיום כלכלי לשם שליטה על הפלסטינים והענשתם, כיחידים וכקבוצה: לא מעטים היו תחת איומי פיטורים, והיו שקראו להחרים עסקים ערביים. כך שלמעשה, ייתכן שהפרקטיקות הניהוליות של הממשל הצבאי הרשמי בוטלו בדצמבר 1966, אך המציאות הנוכחית מבהירה יותר מאי־פעם כי יחסה של המדינה כלפי המיעוט הפלסטיני שנשאר בגבולותיה והמדיניות כלפיו, לא בהכרח השתנו. 16/10/2014
...
ההכרה הבריטית במדינה פלסטינית: אקט סמלי שצאנשיל פפר, haaretz כותרות העיתונים הבריטים הבוקר (שלישי) הכתירו את ההצבעה אמש בפרלמנט, שבה זכתה ההצעה להכיר במדינה פלסטינית ברוב של 12-274, כ"היסטורית". לא פחות. אולם תוצאת ההצבעה והפער העצום, במידה מסוימת, מטעים. פחות ממחצית חברי הפרלמנט הצביעו. כרבע מנציגי הלייבור, המפלגה שתמכה בהצעה, בחרו להיעדר ועימם כמעט כל השמרנים, מלבד קומץ, הדירו רגליהם מהמליאה. עם זאת, מדובר היה בהצעה פרטית של יושב הספסלים האחוריים, מהסוג שבדרך כלל מצביע עליה מספר מצומצם של חברי פרלמנט, והשתתפותם של 286 חברים בהצבעה כזאת היא כמעט חסרת תקדים. ונכון שהיא לא מחייבת את הממשלה הבריטית ואין לה משמעות מדינית מעשית, אך העובדה שכל כך הרבה חברי פרלמנט הרגישו את הצורך להשתתף בדיון ולהצביע, צריכה להדליק נורה אדומה בישראל, במיוחד לנוכח הנימה שנשמעה בחלק מהנאומים של חברים הנחשבים לתומכים ותיקים של ישראל. את התחושה הזאת ביטא טוב מכולם ריצ`רד אוטאוואי, איש השמרנים (שנמנע בהצבעה), שבנאום נרגש שראוי שיהיה קריאת חובה לחברי ממשלה בירושלים תיאר את עצמו כ"ידיד של ישראל הרבה לפני שנהייתי איש המפלגה השמרנית" וכמי ש"עמד לצדה של ישראל בטוב וברע, במשך כל השנים". "אני קולט עכשיו, באמת, שבמבט לאחור על עשרים השנים האחרונות, ישראל נסחפת לאט ומתרחקת מדעת הקהל העולמי. הסיפוח של 950 דונם בגדה המערבית לפני כמה חודשים הכעיס אותי יותר מכל דבר אחר בחיי הפוליטיים, בעיקר כי זה גרם לי להיראות כמו אידיוט".16/10/2014
...
המלחמה האחרת של ישראל: השתקת הציבור הערבי שדן ג`בארין, שיחה מקומית למרות שהשתתפתי שנים ארוכות במחנות קיץ שחינכו לדו-קיום, אני מתחילה לאבד את התקווה. אם המדינה לא מונעת התקפות נגד אזרחיה הערבים, מאיפה יבוא השלום? עד היום הייתי מלאת תקווה לגבי העתיד של המקום הזה – אולי אופטימית מידי – וחשתי בביטחון שהסכסוך סופו להסתיים. אך בששת השבועות האחרונים נחשפתי לגלים של גזענות ושנאה הן ברחובות והן בקרב הממשלה, ואני חוששת שכעת התגלה פרצופו האמיתי של מה שמכונה כאן דו-קיום. במציאות זו, גזענות והדרה מאפיינים את היחס ל"אחר". הפרצוף האמיתי אינו מוכן להשלים עם זה שאני פלסטינית. המציאות הזו, האמת הזו, מפחידה אותי. בכל חיי לא ראיתי שנאה כזו. אפליה ראיתי, כמו כל ערבי וערביה בישראל. בגיל 19 עשו עלי חיפוש גופני מלא בנתב"ג כי ראו בי סיכון ביטחוני. אבל העת הזו גרועה יותר מכל זמן אחר. עכשיו הדברים יותר בוטים, יותר אלימים, ויותר נפוצים. 16/10/2014
טבח קיביה ושקרי התקשורת. אז כמו היוםג`ון בראון ההרג היה מוצדק כי מחבלים הסתתרו בתוך אוכלוסייה אזרחית, המערב אנטישמי, ואולי זה בכלל לא קרה. מטבח קיביה ל"צוק איתן", התקשורת אותה תקשורת, והשקרים אותם שקרים. בעיתונים בישראל דווח אז כי הטבח בוצע "בידי מתנחלי קו העימות, מקצתם שארית מחנות ההסגר של הנאצים ומקצתם עולים מארצות האסלאם, שבו מסורת נקמת הדם חזקה…אשר פקעה סבלנותם. הדיווחים באוקטובר 1953 בעיתונים מדהימים בשקרים שהם מספרים, ובכמה הם דומים לדיווחים היום. למרות שעורכי העיתונים היו מודעים לדיווחים בכל העולם על כך שצה"ל ביצע את הטבח.17/10/2014
אתמול היו הריסות במספר מקומות בנגב. באל ערא& 18/10/2014
אזור ניסויי הרג בסביבה אורבנית אלי אמינוב, hagada כיום, ברור לחלוטין שאחת הסיבות המניעות את ישראל לצאת מפעם לפעם למלחמה בעזה, היא הצורך של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות לנסות את כלי הנשק החדשים במרחב מאוכלס כשטח אש, כדי שתוצאות הניסויים יקבלו גם הערכה מספרית אמיתית ולא משוערת. עזה, אחד האזורים האורבניים הצפופים בעולם, היא שדה ניסוי מתאים ביותר למטרה זו. הצורך בניסויים עולה בהתמדה, הן בשל התרבותם, שכלולם וגיוונם של אמצעי ההרג, הן בשל הגידול בחלקה של תעשיית הנשק ביצוא הישראלי, והן בשל ההבנה המתגבשת בקרב ממשלות וארגוני בטחון, שרוב המלחמות בשנים הקרובות יתרחשו בתוך ערים23/10/2014
האיחוד האירופי מגבש קווים אדומים למהלכים ברק רביד, haaretz האיחוד האירופי מעוניין לפתוח במשא ומתן עם ישראל שמטרתו להגיע להבנות סביב הימנעות ישראל מביצוע שורה של פעולות בגדה המערבית, שיהיו בבחינת חציה של קווים אדומים ויעמידו בסכנה את האפשרות להקים לצדה בעתיד מדינה פלסטינית. כך עולה ממסמך פנימי של האיחוד שהגיע לידי "הארץ". במשרד החוץ בירושלים חוששים שהמשא ומתן הוא שלב מקדים להטלת סנקציות אירופיות נוספות על ישראל. בשבועות האחרונים, מאז ההכרזה על 4,000 דונם בגוש עציון כאדמות מדינה וביתר שאת מאז קידום הליכי התכנון של שכונת גבעת המטוס שמעבר לקו הירוק בירושלים, התקיימו שורת דיונים במוסדות האיחוד האירופי בבריסל, בין שגרירי 28 המדינות החברות לגבי צעדי תגובה אפשריים. במהלך הדיונים, שהסתיימו בסוף השבוע שעבר, הוחלט להעביר לישראל מסר חריף בשם כל חברות האיחוד האירופי, שיתמקד בצעדים הישראלים שיוצרים "איום ממוקד וגובר על שימור האפשרות ליישם את פתרון שתי המדינות". במסמך נכתב כי בנייה באזור זה תעמיד בסכנה את האפשרות לקיים מדינה פלסטינית בעלת רציפות טריטוריאלית ועלולה לא לאפשר לירושלים להיות בירת שתי המדינות. "אנחנו מזהירים את ממשלת ישראל לא להתקדם עם פרסום מכרזים ועם בנייה בשכונה", נכתב, "התפתחות כזו תהווה יצירה נוספת וחמורה של עובדות בשטח שעלולה לקבוע מראש את תוצאותיו של כל משא ומתן". נקודה נוספת היא ביטול הכוונה לפנות 12 אלף בדואים בכפייה ממקום מושבם הנוכחי בגדה המערבית, בין השאר בשטח E1, ולהעביר אותם בניגוד לרצונם ליישוב קבע חדש בבקעת הירדן. דיפלומטים אירופים בכירים ציינו כי בדיונים שהתקיימו בבריסל עדיין לא הוחלט סופית מהם "הקווים האדומים" האירופים בגדה המערבית שיוצגו במשא ומתן עם ישראל אם בכלל, ומה יהיו ההשלכות וצעדי התגובה האירופים על חצייה שלהם. "כמה מדינות ובראשן צרפת סבורות שיש להציג לישראל סנקציות ספציפיות שיוטלו על פעולות ספציפיות שהיא עלולה לבצע, כדי שלא יהיו הפתעות ושהמחיר יהיה ברור", אמר דיפלומט אירופי בכיר. "עם זאת, הנושא הזה עדיין בדיונים ולא התקבלה החלטה סופית". 23/10/2014
...
בשבת הקרובה, 25 באוקטובר, נצא שוב לפעילות במס 26/10/2014
ישראל מחזיקה מעל ל-470 פלסטינים במעצר מנהלי, המספר הגבוה ביותר בחמש השנים האחרונותבצלם - " מערכת הביטחון, לעומת זאת, עושה שימוש נרחב בכלי המעצר המנהלי, ובניגוד להגבלות אלה. לעצירים המנהליים לא נמסרת בשום שלב הסיבה למעצרם והם אינם יודעים במה הם חשודים. הם גם אינם יודעים מתי יצאו לחופשי, שכן למרות שכל צו מעצר מוגבל לחצי שנה, אין הגבלה על מספר הפעמים שניתן להאריכו. "12/10/2014
...
שר החוץ הצרפתי: "נכיר בפלסטין - בלי קשר למשא ו–סוכנויות הידיעות, walla שר החוץ של צרפת, לורן פביוס, אמר היום (שלישי) לשרי ממשלתו כי "זה אך הגיוני" שצרפת תכיר במדינה פלסטינית – כך דיווחה סוכנות הידיעות הצרפתית. פביוס הדגיש כי החלטה שכזו תגיע "בזמן המתאים". בתוך כך, גורמים באיחוד האירופי מסרו היום כי נבחנות דרכים חדשות להפעיל לחץ על ישראל במטרה לגרום לה להפסיק את הבנייה בהתנחלויות. לדבריהם, הדיונים בנושא נמצאים בראשיתם ואחת האפשרויות שהועלו היא איסור כניסה למדינות האיחוד למתנחלים שהורשעו בפשעים.16/10/2014
מתנחלים ברשימה שחורה: "זה סימון אנשים"איתי בלומנטל ואטילה שומפלבי, ynet האירופאים בודקים אפשרות לאסור על כניסת מתנחלים שהואשמו בפשעים, בכירים. בישראל מעריכים: "זו מדיניות שיטתית, שמטרתה לייצר דה-לגיטימציה להתנחלויות". אחרי ההצבעה בפרלמנט הבריטי על הכרה במדינה פלסטינית התעקשו בישראל על התגובה השגרתית הקוראת ל"שיחות" עם הפלסטינים, אלא שתגובה זו אינה מצליחה לעצור את הסחף בדעת הקהל נגד ישראל. גם ההודעה על אפשרות של מניעת כניסת מתנחלים לאירופה נותרה ללא מענה, ובמשרד החוץ ממתינים להחלטה רשמית של האיחוד בסוגיה. במשרד החוץ נערכן לאפשרות של סנקציות אירופיות עקב אישורי הבניה בגבעת המטוס, ורואים בסוגיית המתנחלים חלק משורה של סנקציות כאלה. 16/10/2014
274 בעד, 12 נגד: בריטניה הכירה בפלסטין אטילה שומפלבי ואליאור לוי, ynet לאחר ששבדיה הכריזה על כוונה להכיר במדינה פלסטינית, ספגה מדיניות החוץ הישראלית מכה נוספת, הפעם בפרלמנט הבריטי. בישראל חוששים מסחף מדיני: "הרצף בעייתי מאוד מבחינתנו" 16/10/2014
ימין בהכחשהרוית הכט, haaretz את כל אחד מהשדרים הבינלאומיים שקיבלה ישראל בשבועות האחרונים דאגו דוברי הממשלה לשבץ בקונטקסט משלו. לכל התרחשות נמצא הסבר רציונלי, שמטרתו לצמצם את המשמעות שנגזרת ממנו. הפרלמנט היה ריק, השבדי לא מבין מהחיים שלו, ויריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו, הוא דמות כה מרכזית ומשפיעה בקהילה הבינלאומית, עד שיש בכוחו להסית את הממשל האמריקאי נגד ישראל. משעשעת ותמוהה במיוחד טענת הימין, כי הממשל האמריקאי והקהילה הבינלאומית אינם מתעניינים בנעשה בהתנחלויות או בגורל העם הפלסטיני, ותגובות הגינוי שלהם אינן אלא אקט של יציאה ידי חובה, מעין מס שפתיים להצקות השמאל. יש במצב הזה ממד אירוני לנוכח העובדה, שהנכס המרכזי שהימין הישראלי מתהדר בו הוא חיבור למציאות. שהרי התגובה הישראלית להתרחשויות הבינלאומיות מלמדת דווקא על הכחשת המציאות ועל ניסיונות להגן על התודעה מפניה. והמציאות היא שהעולם המערבי מתארגן באיטיות ובזהירות לקראת דה־לגיטימציה סמלית ומעשית של שלטון הכיבוש וההתנחלויות. ממשלת ישראל אינה עיוורת לחלוטין. בנימין נתניהו לא היה מקפיד לשקר אחת לכמה זמן לקהילה הבינלאומית ולומר שהוא מחויב לרעיון שתי המדינות, לולא היה מבין שהעדר פתרון מדיני, סיפוח שטחים והחלת שלטון אפרטהייד בעקבותיו הם צפרדעים שלא ייבלעו. הממשלה טומנת את ראשה בחול ודבקה באמונה פטליסטית, שאיכשהו כל הסיפור הזה ייגמר בסדר, בעזרת השם. זו לא מדיניות, אלא דחיינות ילדותית. אולי אפילו משיחיות. לא משנה כמה חוקים בנוסח חוק החרם או חוק העמותות ייחקקו או יירקחו; לא משנה כמה רפש יוטל בגויים שמעזים לנאץ את שם ישראל ובשמאלנים "אכולי שנאה עצמית", שמנסים לחבל במפעל הציוני; לא משנה גם שחלק מטענות ישראל, כלפי חמאס למשל, מוצדקות. כל אלו — הכזבים והאמיתות — אינם משנים את התמונה הברורה: את הבעיה הפלסטינית צריך לפתור, והימין לא מציע שום פתרון ריאלי.16/10/2014
...
המטרה האמיתית של חוק ההסתננות: הפרקליטות ה רויטל חובל, haaretz אחד הטיעונים בעתירה נגד חוק ההסתננות היה שתכליתו של החוק היא לשבור את רוחם של מבקשי המקלט על מנת שיעזבו "מרצון" וכי מדובר בתכלית פסולה. הטענה התבססה על דברים שאמרו גדעון סער ובכירי רשות האוכלוסין שהודו בכך בדיונים על החוק, והסבירו שלכך נועד מתקן חולות. בנובמבר 2013, חודשיים לאחר פסק הדין הראשון שפסל את התיקון לחוק ההסתננות, ולאחר פרסום תזכיר החוק השני שעבר ונפסל גם הוא בחודש שעבר, אמר בוועדת הפנים מנהל מינהל אכיפה וזרים, יוסי אדלשטיין, כי "המתקן הפתוח מיועד לעודד את יציאתם של מי שיוחזקו בו מישראל וכי בדרך זו יתפנה בו מעת לעת מקום, שיאפשר הכנסתם של נוספים". דברים דומים אמר גם סער באותו החודש בכנסת. לעומת זאת, בתגובת פרקליטות המדינה לבג"ץ, בהתייחסה לתכלית הקמת מתקן חולות, הוכחשה תכלית זו מכל וכל. "דין טענת העותרים ביחס לתכליתו של מרכז השהייה, ככזאת שנועדה לשבור את רוחם של השוהים, להידחות מכל וכל. לא רק שאין עיגון לכך בהוראות החוק... אלא שמציאות החיים בחולות שומטת את הקרקע תחת טיעון העותרים", כתבה המדינה. 16/10/2014
...
הסגר והמלחמות בעזה הם לא מדיניות, הם טעות מת&איתמר שאלתיאל, שיחה מקומית אהוד ברק ירש את המצור מאולמרט והמשיך איתו בלי מחשבה. נתניהו אמר שהסגר מזיק לביטחון. הממשלה מעולם לא גיבשה מדיניות כלפי עזה. שנים של מצור ומלחמות מתוך אינרציה. תגובה לחגי מטר יש משהו מפתה בניסיון לחבר בין כל הנקודות שמסמנות החלטות של הממשלה לכדי תהליך הגיוני אחד. לא משנה אם הציור הסופי אכזרי וקר, לפחות אפשר להתנחם בידיעה שכל העוול והכאב העצומים הללו הם חלק מתכנון תבוני. לפני מספר ימים היה זה חגי מטר שניסה לחבר את הנקודות. הציור הסופי: מבצע "צוק איתן" נועד ליצור הרס אדיר ברצועה, שידרוש מהפלסטינים לעסוק שנים בשיקומה וירחיק את סוף הכיבוש.אני חושב שחגי מטר טועה, ושהאמת גרועה ומורכבת יותר מכפי שהוא רוצה להאמין. אם מחברים את כל הנקודות של מדיניות הממשלה לא מקבלים תוכנית סתרים מורכבת, אלא ציור של בוגי יעלון מתאמץ לחשוב; ומאחורי כל העוול והכאב אין תכנון תבוני, יש רק מקריות וכסת"ח.16/10/2014
תוכנית ההסדרה: לאפשר לעזתים חיים ושיקום, רק חגי מטר, mekomit פתאום אחרי שבע שנים במערכת הביטחון גילו שהמצור לא עוזר. לא במקרה ההבנה הזאת מגיעה אחרי המלחמה, שזרעה כל כך הרבה חורבן, שהשיקום לבדו יעסיק את הפלסינים שנים. אולי הם ישכחו שפעם רצו מדינה. "במערכת הביטחון מודים שהסגר הכמעט-מוחלט על הרצועה הזיק יותר משהועיל". תמיד מדהימה אותי הקלות שבה משפטים כאלה נכתבים על ידי פרשנים למיניהם. במין נון-שלנטיות כזאת, שנדמה מהטקסט שנלווית אליה משיכת כתפיים של "נו טוב, אז לא עבד. ננסה משהו אחר". כאילו שלא אותה מערכת ביטחון ואותם פרשנים הם שקידמו את מדיניות המצור באופן אקטיבי מאוד במשך שבע שנים. כאילו שלא מיררו את חייהם של 1.8 מליון בני אדם ככה. 16/10/2014
עקרבה: היד שריססה, היד שהפקיעה, היד שהציתהעידן לנדו, לא למות טיפש בשבוע שעבר שוב הוצת בית כנסת ביהודה ושומרון. אלמונים הסתננו אחרי חצות להתנחלות איתמר, שפכו דלק בבית הכנסת והציתו אותו. המראות מוכרים: קירות מפויחים ספרי תורה חרוכים, וכתובות "תג מחיר" על הקירות: "יהודים החוצה" ו"היטלר צדק". זהו בית הכנסת ה-13 שהוצת בחמש השנים האחרונות ביהודה ושומרון. רשויות החוק ניצבות חסרות אונים מול התופעה שרק הולכת ומתגברת. אה, סליחה. מסגד, לא בית כנסת. "ערבים החוצה", לא "יהודים החוצה". "כהנא צדק", לא "היטלר צדק". מסרבות לחקור, לא "ניצבות חסרות אונים". 23/10/2014
בגדי האשליין הישניםיוסי גורביץ, friendsofgeorge האם ה”מסתננים” תמיד היו איום לאומי? לא, לא ממש. כי, הנה, זה מה שהיה לבנימין נתניהו לומר עליהם לפני שבע שנים בלבד: “הפליטים שהגיעו הנה מסודן זקוקים להגנה ומקלט, וקליטתם היא חובה מוסרית עליונה נוכח ההיסטוריה של העם היהודי וערכי הדמוקרטיה וההומניות.” אני מודה לאורי קידר על התגלית. העמדה הישנה של נתניהו נעלמה, כיוון שיש לנו זכרון קולקטיבי של יתוש על ספידים ולתקשורת יש נטיה להתיישר מיד עם עמדות הממשלה. תמיד היינו במלחמה עם הפליטים. ומה אפשר ללמוד מזה? שכאשר נתניהו מנפח בפומבי איום, מאיראן ועד הפליטים, במקרים רבים מדובר באיום סרק. את איראן, אחרי הכל, השטן הגדול, הוא לא תקף. ואנחנו למדים שהוא גם מוכן להוציא הון עתק על הדחלילים שלו: מחנה הריכוז בנגב עלה בערך חצי מיליארד, ועל התקפת העצבים בנושא איראן הוא היה מוכן לשפוך כ-11 מיליארדים. מה המטרה של כל האיומים הללו? כמו כל אשליין טוב, נתניהו מסיח את דעת הקהל. כשאתם מסתכלים על איראן, אתם לא מסתכלים על המלחמה האמיתית שמנהל נתניהו – מלחמת המעמדות הישראלית, שבה הוא שוקד על העברת העושר מידי מעמד הביניים והמעמדות התחתונים לידי שכבה צרה של מאיון עליון. כשאתם מבועתים מהפליטים, עיניכם מופנות פנימה, ולא אל הסיפוח הזוחל של הגדה המערבית, סיפוח שנתניהו יודע שלא יוכל להחזיק ללא טיהור אתני של ממש שם. 2/10/2014
להשקיע כל מאמץ לשבור את המעגל הסגור והאינסמרזוק אלחלבי, haokets המלחמה בעזה היתה צפויה. המוות, ההרס והיגון שהיא יצרה – ידועים מראש. ובכל זאת, אי אפשר לא לתהות על גודל ההפתעה של אלה העוסקים במלאכה ושל אלה הצופים מהצד, ומהיכולת הבלתי-נלאית שלהם להמר (שוב) על סגולותיה של המלחמה כדרך האולטימטיבית לישועה וגאולה. יהודים כפלסטינים ממחזרים את המלחמה שעברה, מעתיקים ומדביקים אמרות ודברי הבל מן הסבב הקודם, בהתנצחות אין-סופית שהביאה שוב מראות מזוויעות של ירי הרקטות ושעטת הטנקים, מהולים בנהרות של דם. כל צד מתבוסס בצדקתו עד זוב דם ודמעות. מעגליות הזורעת מוות והרס. ישנם אנשים בשני הצדדים, צרכני מלחמה קשים, המתנהלים כאילו לא היו מלחמות ולא שפיכות דמים והרס במספר סבבים קודמים, לא ועידת מדריד ולא שיחות שלום ולא אוסלו ולא הסדרים ותיאומים ביטחוניים.2/10/2014
המראה שהציב לנו עבאסעודה בשאראת, haaretz בריצת אמוק, ניסיתי לתפוס מחסה מפני רעידת האדמה שגרם נאומו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) במליאת האו"ם, ביום שישי. מה מעולל לנו אבו מאזן, הידוע בפזיזותו ובקיצוניותו, שהקים על הפלסטינים את הישראלים, מימין ומשמאל. בדקתי בין שורות הנאום, חיפשתי מתחת למלים, ריחפתי מעל למשפטים, ולא מצאתי את הפצצה המדוברת. אחר כך נפל לי האסימון. התברר שסיבת הכעס של הישראלים נעוצה בסך הכל בעובדה שהאיש הציב מראה מול עיניהם. נא לא להיבהל, זוהי רק תסמונת המראה המוכרת: אתה חושב את עצמך לאליל היופי, משהו כמו מרלון ברנדו, והנה, כשאתה עומד מול המראה, בא לך לברוח מהדמות הלא מאוד מצודדת שעומדת לפניך, במיוחד אם כבר עברת גיל 67 ואתה עדיין מתנהג כילד מופרע. אכן, אבו מאזן איש אכזר. במקום ללטף את האגו, להעלים את הקמטים, להחביא את הכרס הכדורית, הוא בא, וטראח, אומר לישראלים שבעזה היה רצח עם. וכאן קמה זעקה: בסך הכל 2,200 אנשים, וזה כבר רצח עם? באמת אבו מאזן, בישראל יכולים להאשים את הפלסטינים במלחמת השמד נגדם, שהם ממשיכי דרכו של היטלר, אך אתה אסור לך להתרגז לנוכח הדם הזורם. וכך, רק פני החברה הישראלית ניבטים מתוך המראה, והנה צעקות הקוזק הנגזל: אנא ממך, אבו מאזן, שבור את המראה, תן לנו לישון בשקט בלי המולה של בכיינות ומריטת שערות. הרי מדינה גורמת למותם של 2,200 עזתים לא בשביל שתזכיר לה את העניין בחלוף חודש. הרי זה כבר תם ונשלם. 48` תם ונשלם, "עמוד ענן" תם ונשלם, וכי למה יהיה גורלו של "צוק איתן" שונה. גם בערבית אומרים "אללי פאת מאת" (מה שעבר מת). המצחיקה ביותר היתה התגובה האמריקאית, שכינתה את הנאום פרובוקטיבי. אפשר להבין תגובה זו, כי מדובר בהחלט בנאום פרובוקטיבי. הרי שר החוץ האמריקאי ג`ון קרי כבר רטוב מהיריקות שיורק עליו נתניהו, והוא עומד על כך שזה סתם גשם. בא אבו מאזן האכזר ומזכיר, ברוב חוצפתו, שישראל הפרה הסכם עם ארה"ב בעניין שחרור האסירים. באמת, אבו מאזן, זו מכה מתחת לחגורה, שתשלם עליה ביוקר. אם בודקים את דברי הנשיא הפלסטיני, קשה להצביע על דבר אחד שאינו נכון. מה פסול באמירה ש"לא ניתן שהפושעים יינקו מעונש". הרי גם ישראל צריכה לדרוש את זה. הוא אומר שאינו מוכן לחזור לסגנון הקודם של המשא ומתן. כל שוחר שלום צריך לתמוך בעמדה זו. הוא אומר שאינו רוצה כי בני עמו יהיו בני ערובה להתניות הביטחוניות של ישראל, הרי כל אסון ההתנחלות החל ב"דרישות ביטחוניות". וחשוב, במעמד זה, להסביר שבתוך ישראל, התירוץ הביטחוני הוא אבי אבות האפליה נגד האקדמאים הערבים.2/10/2014
...
מה אנו רוציםספי רכלבסקי, haaretz תגובתו של בנימין נתניהו לנאום אבו־מאזן באו״ם היא חלק חשוב במהלך שלו לקראת הפיכה בישראל. זהו המשך הפוטש הזהותי שבקמפיין ״המדינה היהודית״. תמצית היצירה הציונית היה בניסיון נוסף לחילוץ זהותם של היהודים מידיהם של לא־יהודים עוינים, והפקדתה בידיהם שלהם. מבחינת ״מה אנו רוצים?״. המהלך של נתניהו עושה את ההפך הגמור. הוא לא ״רק״ ואפילו לא בעיקר, משתמש בהפחדות כדי להשיב את היהודים לגטו שנתחם בידי גזענות לא־יהודית. נתניהו, בהתרכזותו המוחלטת ב״חשיפת״ כוונות האחרים, מפרק את הזהות הישראלית העצמאית ואת הבחירה הישראלית. השאלה ״מה אנו רוצים?״ הועלמה לה. כמעט כמו שהועלם יצחק רבין שהיה ממסמליה, יחד עם הבחירה בסדר העדיפויות שלו. יש עניין סמלי בהתרכזות נתניהו באו״ם ובשפה האנגלית כדי לעשות זאת. לא עוד רעיונות יהודיים אוניברסליים על משפחת העמים, לא עוד בן גוריוניזם עברי של ״או״ם שמו״ם״ ו״לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים״, אלא ההפך: זהות שמוכתבת בידי האחרים ומוצגת כפעולת תגמול אין סופית למהלך העיקרי של חשיפת הגזענות הלא־יהודית. ומאחורי כל זה מסתתרת הונאה גדולה. אין הצלחה גדולה של נתניהו כשאלה ששואלים עליו, ״מה הוא רוצה?״, יחד עם הקביעה שהוא רוצה רק שלטון. האמת שונה לגמרי. שהרי מפעל ההתנחלויות, המפעל הקוקיאני, מפעלם של הרב דב ליאור ונפתלי בנט, הוא כולו בחירה ישראלית. מבחינתם, בחירה יהודית. בחירה משיחית גזענית יהירה של ״העם הנבחר״. אך כיוון שהבחירה הזאת בחברה יהודית גזענית משיחית, חברה של אי־שוויון קיצוני, חברה ללא גבולות, חברת התנחלויות, אינה מקובלת עדיין על רוב הישראלים, מעדיף נתניהו, טקטית, להסתירה בינתיים, ולהציג את מעשיו כפעולת תגמול מתמשכת. תגובה של קורבן יהודי נצחי לאיבה אנטי־יהודית נמשכת. מובן שבמציאות כל פועלו של נתניהו מכוון ומתוכנן — מגיבוי מוחלט למפעל ההתנחלויות, דרך הייהוד של ישראל, התמיכה ביותר מקריצה בהסתה נגד הערבים והשמאל, ריסוק התקשורת החופשית, השלטת קפיטליזם קיצוני שמביא לשיאנות אי־שוויון. רק שיש מבחינתו עדיין צורך להסוותו בשל קיצוניותו. 2/10/2014
...
בגדי האשליין הישניםיוסי גורביץ, friendsofgeorge בנימין נתניהו ינסה לשווק לנו סכנה לאומית חדשה. שימו לב לתנועות הידיים, ולמה שהן מנסות להסתיר. ראש הממשלה החליט לשחק אותה בן דרור ימיני: הוא טס כדי לשאת את נאומו המייגע השנתי, שכבר הפך למשחק שתיה פופולרי בחוגים מסוימים, בעצרת הכללית של האו”ם – והפעם, הוא הכריז, הוא יתמודד עם “נאום השקרים.” הנאום הספציפי הזה הוא נאומו של יו”ר הרש”פ, אבו מאזן, שאכן לקה בהפרזה ניכרת. ישראל לא ביצעה רצח עם ברצועת עזה: היא ביצעה “רק” פשעי מלחמה ואולי גם פשעים נגד האנושות. אפשר היה להסתפק בכך. אבו מאזן החליט שלא, והעניק לנתניהו כלי יקר מפז: מופע תעמולה מתקרבן כלפי היהודים. אבו מאזן, כשדיבר על “ג’נוסייד”, דיבר אל קהל הבית שלו; נתניהו יעשה כנ”ל. אבו מאזן יסומן מעתה כאויב הלאומי החדש. שר הבגויים-לא-יתחשב שלנו, המכונה עדיין מטעמי נוסטלגיה “שר החוץ,” כבר מיהר להודיע שאבו מאזן הוא “טרוריסט דיפלומטי,” כי הוא מתעקש להשיג את היעדים שלו באמצעות הקהילה הבינלאומית ולא מכון להכנע לתכתיביה של ישראל. האיש שכל מדיניותו בנויה על אי-אלימות מוכתר כעת כטרוריסט. 2/10/2014
סיפורה של משפחת ג`ודה: "הדבר האחרון ששמעתי היעאוני פרחאת, mekomit תקיפה של מזל"ט ישראלי סיימה את חייהם של חמישה בני משפחת ג`ודה מעזה. האב עיסאם נותר עם בן נכה, בת שמתמודדת עם טראומה קשה ועם התמונות של אשתו וארבעת ילדיו שמתו2/10/2014
המנהל האזרחי הרס את תשתית החשמל בח`ירבת א-טוואייל שבבקעת הירדןבצלם - " מאז תחילת האינתיפאדה השנייה המנהל האזרחי והצבא מבצעים שוב ושוב פעולות הריסה באזור שלנו בתואנה שהאזור הוא שטח C וצריך לקבל בו היתרי בנייה מישראל. ראיתי דחפור הורס עמוד חשמל כאשר העמוד נפל על הקרקע ראיתי חיילים מנסרים אותו במסור חשמלי. הם חתכו גם את כבלי החשמל. אחר-כך הם עברו לעמוד הבא וכן הלאה עד שהגיעו לעמוד שהבית שלי מחובר אליו. באותו זמן כבר לא היה לי חשמל בבית, כנראה שהחיילים כבר ניתקו את החיבור הראשי של היישוב. הבנתי שהם הורסים את כל רשת החשמל בכפר. "5/10/2014
...
אזור התעשייה "ניצני שלום": כשהכיבוש וההון מפנקים זה את זהעידן לנדו - לא למות טיפש - " מה שצמח מ"ניצני שלום", וממשיך לצמוח כל העת, הוא פטריה רעילה של כיבוש וניצול. מה שהעולם מכיר בו הוא לא צדקת עמי אלא רשעותו. הפנים האלה של הכיבוש, פני ביורוקרטיה ותעשייה ואפליה גזענית ממוסדת, לא מצטלמים טוב כמו ירי חי של חייל מג"ב על נערים בני 15. זאת למרות שגם הם כבר גבו חיי אדם (לפחות 4 פועלים נהרגו במפעלים ב"ניצני שלום") ופגעו בבריאותם של אלפים. העוול שהם מפיצים עמוק הרבה יותר מסטטוס גזעני אקראי של חיילים משועממים בפייסבוק. ואף על פי כן, הם עוברים דרך קבע מתחת לרדאר של התקשורת הישראלית (להוציא חריגים בודדים). הכיבוש כתשתית, ולא כהתפרצויות זעם, הוא שקוף. עטר אותו בצירופי לשון נלבבים כגון "ניצני שלום" – והוא הופך לחלק מן הטבע. 5/10/2014
...
אל תגידו לא ידענו - 423: צה"ל מבצע הריסות חוזרות ו 9/10/2014
התביעה הצבאית עצרה פלסטיני על עבירה שממנהעמירה הס, haaretz על אף זיכויו של פלסטיני בבית משפט צבאי לערעורים, התביעה הצבאית הורתה לעוצרו מחדש על סמך ראיות לכאורה לאותה עבירה שממנה זוכה. לשם כך פנתה התביעה הצבאית למסלול מקביל של מעצר מינהלי, שבו נשללת מהעציר הזכות להגן על עצמו מפני חומר ראיות לכאורה שמוצג בפני השופטים הצבאיים בלבד. עורך דינו של העצור טוען כי התביעה הצבאית מבזה את השופט הצבאי, את בית המשפט הצבאי עצמו ואת העיקרון המשפטי שאין לשפוט אדם בשנית על עבירה שממנה זוכה. לפי התביעה, `אין להליך הפלילי שהתנהל בעניינו כל רלוונטיות` למעצרו בשנית. ב-29 באפריל 2014 המשנה לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים סא`ל צבי לקח זיכה מחמת הספק את מוחמד צדקה, בן 40, מאשמת סחר באמל`ח. בהחלטתו הוא קבע שהיו פגמים בפסק הדין של השופט הצבאי רס`ן שלמה כ`ץ, שהרשיע בינואר 2013 את צדקה בערכאה הראשונה. סא`ל לקח קבע שהיו מחדלי חקירה שהתביעה הצבאית לא הסבירה, היו סתירות מהותיות בשלוש גרסאות שונות שמסר העד המפליל היחיד במשטרה ובשב`כ, לא סופקו ראיות נוספות והשופט כ`ץ לא הסביר את הרציונל שמאחורי ההרשעה. `הסנגור (עו`ד לביב חביב) הצליח להצביע על בעיות משמעותיות בתשתית הראייתית שהוצגה, עד כדי קיום ספק סביר באשמתו של המערער`, כתב לקח. מיד כשהודיע סא`ל לקח על החלטתו, התובע הצבאי סרן אשר סילבר אמר שאפשר ויוצא מיד צו מעצר מינהלי נגד צדקה — כלומר מעצר שאינו מחייב בירור ראיות בבית משפט. בכך, לדברי עורך הדין חביב הוא חשף את כוונת התביעה הצבאית — שנכשלה בהוכחת אשמתו של צדקה — לחפש מסלול עוקף כדי להמשיך ולהחזיקו במעצר.9/10/2014
...
"תחזור לאפריקה": פשעי השנאה נגד פליטים לא פוסנעם וייס ואליזבט צורקוב, hagada וואלאלדין, ניצול רצח העם בדרפור, היה קורבן של פשע שנאה בשלהי אוגוסט. וואלאלדין שהגיע לישראל במאי 2012, מעביר הרצאות על מנת לקרב את הציבור הישראלי למבקשי המקלט ומשתתף בסיורים של המוקד בהם הוא מספר את סיפורו האישי. בעת רצח העם בדרפור, כפרו של וואלאלדין הוצת על-ידי מיליציות הג`נג`אוויד שפועלות מטעם המשטר ומשפחתו נסה למחנה פליטים. הוא מתאר את בריחתו מסודאן: "בדרפור יש רצח עם שנמשך כבר יותר מעשר שנים. בסודאן עסקתי בפעילות פוליטית נגד הממשלה הדיקטטורית. עזבתי את סודאן כדי לקבל הגנה וחופש". בדומה למבקשי מקלט רבים אחרים, וואלאלדין מתגעגע למולדתו: "כשיהיה בטוח במדינה שלי והשלטון יתחלף – אני אחזור." במוצאי שבת ה-23 באוגוסט וואלאלדין הותקף על-ידי ישראלי אותו לא הכיר. למחרת בבוקר, וואלאלדין הגיע לבית חולים, "אמרו לי שיש לי שבר ביד ושמו לי גבס," הוא מספר. 9/10/2014
תמונות: ילדות בעזה של אחרי המלחמהאקטיבסטילס, mekomit במהלך המלחמה נהרגו יותר מ-500 ילדים בעזה. אלה ששורדים צריכים להתמודד עם הטראומה ועם העקירה מבתיהם ההרוסים. יומן מצולם של ילדות בין החורבות.9/10/2014
"אני שטפתי מיליון צלחות"פנינה מוצפי-האלר, haokets אנחנו, הישראלים, צריכים להקשיב לסיפורים האנושיים האישיים כדי להתחיל להבין. מפני שפיסות האינפורמציה בדיווחים העיתונאיים הקצרים אינם מספקים תמונה שלמה גם למי שמתעקש לעקוב אחריהם. אז תקשיבו לסיפורים שפנינה מוצפי-האלר ליקטה בכניסה ל"חולות" 9/10/2014
חדשות שב`חיתעמירה הס, haaretz הקלות שבה ישראלים מורשים להרוג פלסטינים האלמוניות הקדושה של חיילים שהרגו פלסטינים עוזרת לכל עיתונאי ישראלי להיות משת"פ של מנגנון ההתנערות מכל אשמה. סיפורם של עומרי וירון. עומרי וירון מגדוד 202 בחטיבת הצנחנים: את שמותיהם המלאים אסור לנו לדעת. בתצהירים שמסרו לבית המשפט הם הסבירו שחשיפתם עלולה לפגוע בהם בעת שייצאו לשירות מילואים בגדה המערבית או בעזה. לולא ההליך המשפטי האזרחי שנקלעו אליו הם היו נשארים אלמונים לגמרי. אלמונים למי שבשבילם זכריא דרארמה, אבא לחמישה ילדים, הוא לא סתם איקס ברשימה המתארכת של פלסטינים שחיילים ישראלים הרגו........והמתינו לאנשים שמוניות אחרות הורידו בצד השני, ואז חיכו עד שאלה יטפסו על התלוליות, יפסעו בזהירות ליד המהמורות, ינערו את הבוץ והאבק מהנעליים ומשולי המכנסיים וייכנסו למוניות. באותו יום, בסביבות ארבע אחר הצהריים, הגיע דרארמה לצד הצפון מזרחי של הכביש הקטוע. כשיצא מהמונית, השאיר את המנוע פועל, וביקש מנהג אחר שהיה שם לכבות אותו אחרי כמה דקות. נוהג זה שומר על מנוע הדיזל, מסבירים הנהגים. התלוליות הסתירו את הנעשה במרחק 500 מטר משם. דרארמה החל לטפס אל הצד השני, הגבוה יותר טופוגרפית. הוא מצא רק נוסע אחד, ויחד הם פסעו בדרכם חזרה אל המונית שלו. אז באו בג`יפ עומרי וירון (המ"כ), ועוד שני חיילים שהפרקליטות לא הביאה להעיד. בסוף עומרי ירה בדרארמה בגבו. אחר כך ירון ועומרי אמרו שדרארמה והאדם השני היו "ברחנים" — מלה שמתחרזת עם חשודים, שמתחרזת עם מחבלים, שמתחרזת עם דמם מותר. לא עלה בדעתם שהנהג והנוסע לא רצו שהם יעכבו אותם שעות ארוכות — כפי שחיילים נהגו לעשות בחסימות כאלו, ולכן הם נסו מפניהם (עד כמה שאפשר לרוץ בין תלוליות ומהמורות). הם גם טענו שדרארמה שלף אקדח וסיכן אותם. האקדח לכאורה לא נמצא על גופתו. נעלם. פתאום, כשבעה חודשים לאחר שהרגו את דרארמה, הגיש איזה עורך דין טרחן, פיראס ג`באלי שמו, תביעה לפיצויי גוף נגד המדינה. התביעה הוציאה אותם חלקית מאלמוניותם, ועומרי וירון נדרשו לענות לשאלות. יכול מאוד להיות ששניהם מרגישים מקופחים לעומת אלפי חבריהם החיילים, שבמרוצת השנים הרגו ופצעו עשרות אלפי פלסטינים אזרחים לא חמושים, ולמרות זאת שגרת חייהם לא הופרעה. כעדות עומרי וירון במשפט, עד ינואר 2012 חוקרי מצ"ח הרחומים אפילו לא זימנו אותם לתשאול ולבירור. והנה ניחוש פרוע: אף חוקר מצ"ח לא תישאל אותם לפני שהפצ"ר דני עפרוני אישר את סגירת התיק באפריל 2014. עורך הדין ג`באלי והשופט יוסף סוהיל שאלו את ירון ועומרי את כל השאלות שחוקר רציני היה צריך לשאול, כדי לברר אם אכן היו בסכנת חיים שהצדיקה ירי בגבו של דרארמה. התשאול חשף את כל הסתירות הפנימיות בעדויותיהם. בעדינותו, השופט לא אמר שהם משקרים. 9/10/2014
...
שקט תמורת שקריונתן מנדל, haaretz בנוגע לעזה, נראה שאין ביטוי שרווח אצלנו יותר מהדרישה ל`שקט תמורת שקט`. על פניו, דרישה הגיונית: אנחנו לא נקשה על החיים שלהם, והם לא יקשו על שלנו; בואו נשמור על הסטטוס קוו, שלפיו החיים של תושבי ישראל יימשכו בשקט, ובמקביל גם תושבי עזה יוכלו להמשיך לחיות בשקט. הכל טוב במשוואה הזאת, חוץ מהעובדה שבעזה אין שקט. כבר שבע שנים שהחיים של תושבי הרצועה הם הכל חוץ משקטים. המזל`טים לא מפסיקים לזמזם, וספינות חיל הים מפטרלות מול החופים. המשוואה הישראלית, לפיכך, היא לא יותר מלהטוט מילולי, תרגיל הסברתי של ההנהגה הישראלית. אם בצד אחד יש מדינה ובצד השני יש מצור, איך אפשר להתל באזרחי ישראל ולהבטיח להם ש`שקט ייענה בשקט`? שהרי בעת שהם נהנים מחופש תנועה בכל רחבי הארץ, תושבי עזה כלואים בתוך 350 קמ`ר, ויכולים רק לחלום על ביקור ברמאללה או בשכם, שלא לדבר על תפילה במסגד אל־אקצה. ובזמן שדייגים יוצאים כל בוקר מנמלי חיפה, עכו, יפו, ואשדוד אל הים הפתוח, לפרוס רשתות ולהביא פרנסה לביתם, דייגי עזה מוגבלים לכ–5 ק`מ בלבד, ונגזר עליהם לשוב עם דגה מועטה, תוך שהם מסתכנים בירי ספינות חיל הים עליהם. ובעוד שמאות אלפי ישראלים ניצלו במלחמה האחרונה את חופשת הקיץ לבילוי בחו`ל, תושבי רצועת עזה לא יכלו להימלט לשום מקום, כי שדה תעופה אין, נמל ימי אין, מעבר בטוח לגדה אין, ומעבר רפיח היה סגור כמעט לחלוטין. אז אפשר להתווכח מי אשם, אפשר לכעוס על כך שדווקא חמאס נבחר בבחירות הדמוקרטיות ברשות, אפשר לנסות ולהיזכר מה היו ההצדקות הישראליות להטלת הסגר לפני שבע שנים. אך תהיינה התשובות אשר תהיינה, בלי שינוי אמיתי ומהותי בעזה, לא יהיה שם שקט. ולכן, אם הסטטוס קוו יימשך, המשוואה של `שקט תמורת שקט` — בשימוש הישראלי הנוכחי — היא שקרית. ראשית, משום שהיא לא לוקחת בחשבון שגם כשבישראל שקט, בעזה התסכול רועש; ושנית, משום שאינה מסתירה מאזרחי ישראל את העובדה, שכל עוד לא יתחלף הייאוש העזתי בתקווה — לא יהיה לאיש, אף פעם, שקט. בנוגע לגדה המערבית, ישנו ביטוי אחר המעצב בעבור אזרחי ישראל את המציאות: `הפרות הסדר`. לפי ההנהגה והתקשורת הישראלית, `הפרות הסדר` התרבו מאוד בגדה המערבית, ובעיקר במזרח ירושלים, בחודשים האחרונים. שוב, על פניו, הגדרה ניטראלית. צירוף שמצוין בדרך כלל בהקשר של הפגנה נגד חיילי צה`ל, מחאה מול שוטרי מג`ב, או יידוי אבנים. אבל ההגדרה הזאת, שמתארת פעולות של פלסטינים, לא מספרת רק עליהם אלא גם, ובעיקר, עלינו. כי ההפגנה, או האבן, לא מפרה את הסדר הפלסטיני, אלא את הסדר הישראלי. והסיבה לכך היא, שבחיי הפלסטינים היום — בסילוואן, או במחנה הפליטים ג`נין, או בדרום הר חברון — אין סדר. `הפרות הסדר`, אם כן, לפי ישראל, מפרות את הסדר הקיים, את הסטטוס קוו. ובשם סדר זה, בזמן שברצועה נהרגים 2,200 פלסטינים על ידי כוחות צה`ל, הפלסטינים בגדה המערבית אמורים להישאר בבתיהם. זהו הסדר הישראלי: שפלסטינים יקבלו בשקט, ואם אפשר בהכנעה, את פעולות ישראל. הסדר הישראלי הוא ניתוק בין עזה לגדה; הסדר הוא מחסומים בשטחי הגדה המערבית; הסדר הוא הקמתה של חומת הפרדה, שברובה נבנתה שלא בשטח ישראל; הסדר הוא צו הרחקה לחברת פרלמנט פלסטינית שמתבקשת לעבור מעיר אחת בגדה המערבית לעיר אחרת; הסדר הוא פעולות ביטחוניות של צה`ל בשטחים פלסטיניים שבהם אין לו שליטה ביטחונית; הסדר הוא מעצרים מדי יום ביומו; הסדר הוא הפקעה של 4,000 דונם באזור גוש עציון כעונש קולקטיבי; הסדר הוא המשך המצב הקיים והעדר יוזמה מדינית; הסדר הוא מחסור של 738 כיתות לימוד במזרח ירושלים; הסדר הוא עוד ועוד הרוגים מאמצעים לפיזור הפגנות; הסדר הוא אפליה ברורה וזועקת בין יהודים לערבים; הסדר הוא הפרדה בין ישראלים לפלסטינים. ומי שמגדיר סדר מהו, חשוב לציין, זו תמיד ישראל, ולכן ישראל אף פעם לא יכולה להפר אותו. ב"זמן הצהוב" של דויד גרוסמן, ספר שבאחרונה חטף ביקורת לא מפתיעה מימין, כתב הסופר על השפה הפוליטית שנוצרה בישראל בשנות ה–80, על המלים שמסייעות לא רק לתאר את המציאות, אלא גם, ובעיקר, למחוק אותה. "מדינה במבוכה משכזבת לעצמה אוצר מלים חדש", כתב גרוסמן; "לאט לאט מתפתח פה זן חדש של מלים מגויסות, בוגדניות, מלים שאיבדו את משמעותן המקורית, מלים שאינן מתארות מציאות אלא משתדלות להסתיר אותה". אל תהרגו את השליח. גרוסמן כתב על המלים, אבל לא רק "חישוף" ו"כיתור" ו"ריכוך" ו"טיהור" ו"סיכול" — כולן בנותיו של בניין פיעל האימתני — לא רק הן גויסו לכיבוס המציאות. גם צירופי המלים, שנהפכו לאקסיומות ישראליות, גם "שקט תמורת שקט" וגם "הפרות סדר", היו לתבניות לשוניות שמשרתות היטב את השלטון ומנקות את המצפון שלנו. הן נקראות אל הדגל חדשות לבקרים, הן אבני הבניין של הלשון המוסרית בעולם, זו שממשיכה למסגר את תפישת המציאות של אזרחי ישראל, ולהרחיק אותנו מסיכוי אמיתי לחיים של שקט, או ליהנות ולו מדקה אחת של סדר.9/10/2014
...
התביעה הצבאית עצרה פלסטיני על עבירה שממנה עמירה הס, haaretz על אף זיכויו של פלסטיני בבית משפט צבאי לערעורים, התביעה הצבאית הורתה לעוצרו מחדש על סמך ראיות לכאורה לאותה עבירה שממנה זוכה. לשם כך פנתה התביעה הצבאית למסלול מקביל של מעצר מינהלי, שבו נשללת מהעציר הזכות להגן על עצמו מפני חומר ראיות לכאורה שמוצג בפני השופטים הצבאיים בלבד. עורך דינו של העצור טוען כי התביעה הצבאית מבזה את השופט הצבאי, את בית המשפט הצבאי עצמו ואת העיקרון המשפטי שאין לשפוט אדם בשנית על עבירה שממנה זוכה. לפי התביעה, "אין להליך הפלילי שהתנהל בעניינו כל רלוונטיות" למעצרו בשנית. ב-29 באפריל 2014 המשנה לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים סא"ל צבי לקח זיכה מחמת הספק את מוחמד צדקה, בן 40, מאשמת סחר באמל"ח. בהחלטתו הוא קבע שהיו פגמים בפסק הדין של השופט הצבאי רס"ן שלמה כ"ץ, שהרשיע בינואר 2013 את צדקה בערכאה הראשונה. סא"ל לקח קבע שהיו מחדלי חקירה שהתביעה הצבאית לא הסבירה, היו סתירות מהותיות בשלוש גרסאות שונות שמסר העד המפליל היחיד במשטרה ובשב"כ, לא סופקו ראיות נוספות והשופט כ"ץ לא הסביר את הרציונל שמאחורי ההרשעה. "הסנגור (עו"ד לביב חביב) הצליח להצביע על בעיות משמעותיות בתשתית הראייתית שהוצגה, עד כדי קיום ספק סביר באשמתו של המערער", כתב לקח. מיד כשהודיע סא"ל לקח על החלטתו, התובע הצבאי סרן אשר סילבר אמר שאפשר ויוצא מיד צו מעצר מינהלי נגד צדקה — כלומר מעצר שאינו מחייב בירור ראיות בבית משפט. בכך, לדברי עורך הדין חביב הוא חשף את כוונת התביעה הצבאית — שנכשלה בהוכחת אשמתו של צדקה — לחפש מסלול עוקף כדי להמשיך ולהחזיקו במעצר. צו מעצר מינהלי לא הוצא בסופו של דבר, וצדקה שוחרר אחרי ארבע שנים שבהן היה כלוא. במאי הגיש חביב תביעה לתשלום פיצויים על אותן ארבע שנים בכלא. בלא ידיעת חביב וצדקה, התביעה הצבאית בגדה המערבית, בראשות סא"ל מוריס הירש, החלה בהליכים למעצרו של צדקה במסלול מינהלי נוסף: במסגרת ועדה צבאית לביטול הקלה בעונש. צדקה היה אסיר ששוחרר באוגוסט 2008 שחרור מוקדם, כחלק ממחווה ישראלית לרשות הפלסטינית ולמחמוד עבאס.9/10/2014
...
עונת המסיק הנוכחית נפתחה עם שורה של דיווחים על תקיפות של מוסקים פלסטיניים ופגיעה בעצי זית ברחבי הגדה המערבית. דוח בעברית ובאנגלית15/10/2014
...
מוחמד מתעמר שץ, haaretz קשה כביכול להסביר את ההחלטה להעלים את השם מוחמד מן המקום הראשון ברשימת השמות הפופולריים בישראל ("הארץ", 21.9), ובאותה מידה קשה להבין על מה נרעש השמאל הקטנטן. הרי מסביב לרשימה לכבוד החגים, מתנת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שברגיל אין היא יותר מאשר קוריוז לגיליון החג, מודפסים כבר שנים חוקים המעמיקים את האפליה והגזענות ואת מחיקת זיכרון האסון הפלסטיני. לא רק הזיכרון הרחוק מתפוגג — זה שאין לו שום ביטוי לא בספרי הלימוד ולא בשמות הרחובות — אלא גם האסון המתמשך, הקרוב, שהוא בעצם ההווה הפוליטי שלנו. משהו עוד מוכרח להדהד מאותו קיץ. זיכרון פסטורלי, כמעט מומצא, מציאותו נעוצה אולי בתמונה אחרת, המאיימת לצוץ בכל עת. בתמונה ההיא מאות ילדים חיים מתאיידים בבת אחת מבתי המשפחות, מבתי הספר, מהסמטאות, מהשווקים, וממשחקי הכדורגל על חוף הים. ככה זה. גם הזיכרון הפנטסטי הזה הולך ומתעמעם, ולא חשוב כמה נאומים נוקבים ופתטיים יישא אבו מה־שמו באו"ם. והנה התעורר עניין מסוים דווקא במחיקת שמות ערביים מהסטטיסטיקה, והוא בהחלט חריג לעומת האדישות היום יומית, המאפשרת (באישור בג"ץ) את חוקי האזרחות והנכבה, חוק נכסי נפקדים וועדות הקבלה. או הפרקטיקות המקובלות של מעצרים מינהליים, חיסולים ופשעי מלחמה שלא ייחקרו לעולם, ומעבר לקו הירוק הן גם חוקיות על פי בית המשפט. אבל המאמץ למחוק את השם מוחמד דווקא מסתדר היטב, וגם כישלונו והמהומה זוטא שהתחוללה בעקבותיו. מפני שלא את שמות הילדים מחקנו, אלא את חיי הילדים עצמם. וכך, לקראת ימי תשובה, עלה ויצא מרשומות משרד הפנים הלא־מודע הישראלי, הטבול עד מעל הראש באשמה, שעם השנים נעשה כה עלוב, עד שהוא נוגע ללב. כבר שלושה חודשים השם "מוחמד" חי ודופק בראש הקולקטיבי שלנו, והדיבוק הזה ירדוף ולא ירפה. זה הולך בערך ככה: היה היה ילד, מוחמד אבו חדיר שמו, שהועלה באש בעודו חי.2/10/2014
...
האם בוצע רצח עם בעזה?ג`ון בראון, mekomit בשנים האחרונות הרגה ישראל אלפי פלסטינים חפים מפשע, ושללה זכויות ממליונים. האם זה נחשב רצח עם? ולמה נפתלי בנט אמר שבעזה מתבצע רצח עם? אני לא כל כך מבין את רגישות היתר של הימין סביב התבטאות ה"רצח עם" של אבו-מאזן. ב-17.7 נפתלי בנט התראיין ל-CNN ואמר "אני חושב שזה נורא שחמאס טובח בילדיו שלו…חמאס מבצע רצח עם עצמי בהיקפים אדירים". (באותו זמן הוא ניסה לתרץ את טבח ארבעת הילדים בחוף עזה, שזכה לסיקור נרחב). נתניהו ושאר הימין לא קפצו כלאחר נשיכת נחש וגינו את דבריו, ולכן מותר להניח כי בתור שר בכיר בממשלת ישראל הוא אכן ייצג אותה, וזו האחרונה מסכימה שבוצע רצח עם בעזה, רק לא מסכימה מי אשם בכך. הכוונה, אני מניח, היא לא שעזתים מתו מפצצות חמאס, אלא שהפצצות האוכלוסיה האזרחית שבוצעו בידי צה"ל נגרמו לאחר התגרות חמאס, כלומר בוצע רצע עם אבל יש תירוץ. ולגבי החלק הזה – כמו הדובר עצמו – אני חושב שזה לא ראוי להתייחסות אלא רק בוז. ברור שייתכן כי אדם בור כמו בנט אינו יודע מה הוא שח, אבל שבועיים לפני בנט חברת המפלגה שלו קראה לרצוח פלסטינים חפים מפשע כי כל פלסטיני הוא אויב, משמע קריאה מפורשת לרצח עם. כך כתבה, כשהיא מצטטת את אורי אליצור: 2/10/2014
וידאו: חיילים מעכבים ילד הלוקה בשכלו, חברון, ב-19.10.2014בצלם - " בתיעוד הווידיאו, שצולם על-ידי מתנדב בצלם סמיח דענא מחלון ביתו, נראים החיילים כשהם אוחזים בילד, כופתים את ידיו ומכסים את עיניו בפלנלית, חרף קריאות תושבי השכונה כי הילד לוקה בשכלו. כמו כן נראים בסרטון מתנחלים מקרית ארבע המשקיפים מאחורי גדר ההתנחלות ומריעים לחיילים, וחלקם קוראים קריאות גזעניות. "26/10/2014
...
ארכיון מאמרים
מאמרים נוכחיים
1/2024
12/2023
11/2023
10/2023
9/2023
8/2023
7/2023
6/2023
5/2023
4/2023
3/2023
2/2023
1/2023
12/2022
11/2022
10/2022
9/2022
8/2022
7/2022
6/2022
5/2022
4/2022
3/2022
2/2022
1/2022
12/2021
11/2021
10/2021
9/2021
8/2021
7/2021
6/2021
5/2021
4/2021
3/2021
2/2021
1/2021
12/2020
11/2020
10/2020
9/2020
8/2020
7/2020
6/2020
5/2020
4/2020
3/2020
2/2020
1/2020
12/2019
11/2019
10/2019
9/2019
8/2019
7/2019
6/2019
5/2019
4/2019
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה