קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
חיים תחת כיבוש

כותרתתאורתאריך
לקראת מהפכה צבאיתצבי בראל, haaretz השואה עומדת לחולל מהפכה צבאית בישראל. זה לא יקרה בגלל דבריו של האלוף יאיר גולן, שזיהה כאן באופן מדויק תהליכים שהתחוללו בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה, אלא בגלל מה שנתפש כמלחמה על הערכים שהורישה השואה. פרץ ההפחדה והגינוי שנורה מפיו של נתניהו נגד גולן, מעיד על כך שהוא אכן מפחד מאובדן שליטה במאבק על עיצוב הערכים. הוא שומע היטב את הבעבוע, שמעיד על כך שלממונים על ביטחון המדינה נמאס מן הקרקס שהוא מנהל. הם רואים עצמם אחראים למה שיקרה במדינה אם לא יעצרו אותו ואת חבר מרעיו בזמן. הרמטכ"ל גדי איזנקוט התחיל כבר בבניית הסכר, כאשר "פיטר" את הרבנות הצבאית מתפקיד המחנכת הלאומית שנטלה לעצמה. הוא איננו רוצה עוד שרבנים יאשרו תוכניות מבצעיות ויקבעו את גבולות הציות. הוא מגדיר מחדש את "ערכי צה"ל", שכוללים את המובן מאליו: לא יורים במי שאינו מאיים עליך, והוא דוהר לעבר שולחן השרטוט שבו צה"ל יהיה זה שיכתיב את ערכי המדינה. כאשר הממשלה מאמצת ומטפחת ערכים שהנהגת הצבא רואה בהם איום על קיומה של המדינה, וכשהציבור שמזין את כוח האדם של הצבא דורש שהצבא יתבהם, יושחת ויאבד צלם אנוש — הנהגת הצבא תצטרך להחליט מה הוא האיום האולטימטיבי על ביטחונה וקיומה של המדינה: אלפי טילים ופלסטינים סכינאים, או ממשלה שמהנדסת ציבור להיהפך למפלצת שמאיימת לטרוף את ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. 30/5/2016
...
לא סופרים ערבושיםדניאל בלטמן, haaretz כבר 68 שנים מבוסס הקיום הישראלי על טיעון היסטורי שנשען על שתי אקסיומות: הראשונה היא, כי הציונות אינה תנועה מתנחלת דוגמת הקולוניאליזם האירופי במאה ה–19, אלא תנועה לאומית המשיבה עם נרדף לטריטוריה ההיסטורית שלו. השנייה היא, שבעבר לא חי כאן עם שהגירת המוני יהודים לתחום מחייתו דחקה אותו החוצה. היישוב היהודי התבסס בארץ בין שתי מלחמות העולם, וגדל מכ–87 אלף יהודים, בשנת 1922, לכ–550 אלף ב–1945. קמו מוסדות הנהגה אוטונומיים, מערכת פוליטית, עיתונות ומוסדות תרבות, מערכת חינוך מתקדמת, כלכלה מפותחת וארגוני הגנה עצמית. אבל הערבים ושאיפותיהם הלאומיות נותרו שקופים עבור רוב היהודים. כאשר דיבר בן גוריון ב–1938 בישיבת הנהלת הסוכנות, שעסקה בתוכנית החלוקה של ועדת פיל, הוא טען כי היישוב היהודי לעולם לא יסתפק בכינונה של מדינה יהודית רק בחלק מארץ ישראל. ההסכמה לחלוקה היא טקטית בלבד וברגע שמספרם של היהודים יגיע למסה קריטית, הם יבטלו את החלוקה. הוא גם קבע, כי ההתפשטות הציונית בכל ארץ ישראל תישען על הסכמה יהודית־ערבית. אבל בן גוריון לא ניסה מעולם לתת תשובה משכנעת לשאלה, מדוע בעצם שהערבים יסכימו? יוסף ויץ, מראשי הקק"ל, כתב על זה כבר ב–1940 ביומנו. ויץ הגיע למסקנה, כי שני עמים לא יוכלו לחיות באותה מדינת לאום, והפתרון היחיד לאחר שתסתיים המלחמה הוא לייסד בארץ ישראל מדינה בלי ערבים. אין מקום לפשרות בעניין הזה, כתב, ואת הערבים יש להעביר למדינות הערביות השכנות. אסור להשאיר אפילו כפר אחד, אפילו יישוב אחד. אין מוצא אחר. מדינת הלאום היהודית שקמה ב–1948 התהוותה בתוך עולם פוסט־מלחמתי, שבו מיעוטים לאומיים נושלו, גורשו ונרצחו. היא אימצה דרך דומה לא משום שהיתה פחות מוסרית מאחרים אלא משום שזו היתה הנורמה באותה תקופה. ואולם, הנורמה השתנתה מאז, אך הכיבוש הישראלי והשלטון על מיליוני פלסטינים, צאצאי הטיהור האתני של 1948, מנציחים כאן אנכרוניזם היסטורי נפיץ. ביום עצמאותה ה–68, ישראל ממשיכה להתבוסס בצביעות שמתאר אורוול ולא מתמודדת עם מסקנותיו המחייבות־פעולה של מקארתני. היא מתהדרת בדמוקרטיה שלה, בפתיחות הקיימת בה, בהישגיה המדעיים והתרבותיים. אין אפרטהייד בשטחים, אין הלאמת קרקעות, אין מאמץ לצמצם את זכויות המיעוט, אין גירוש, אין הרג של פלסטינים חפים מפשע. כדמוקרטיות הצבועות של שנות ה–30, ישראל ממשיכה לא לספור ערבושים. 30/5/2016
...
יש פרטנר ויש פתרוןדימיטרי שומסקי, haaretz היוזמה הישראלית־פלסטינית : "שתי מדינות, מולדת אחת" תציין בקרוב שלוש שנים לקיומה, והכנס השנתי השני שלה יתקיים השבוע. על בסיס יוזמה זו מתגבשת כיום תנועה אזרחית, ששותפים לה פלסטינים וישראלים, ביניהם יהודים חילונים ודתיים, פלסטינים ישראלים, פעילי שלום ותיקים ומתנחלים. התנועה מדברת באופן חד משמעי על הצורך בחלוקת הריבונות בארץ ישראל / פלסטין בין שתי מדינות עצמאיות, הנותנות ביטוי לזכות ההגדרה העצמית הלאומית של היהודים הישראלים מכאן, והערבים הפלסטינים מכאן. בה בעת תומכי היוזמה מכירים בכך, שבתפישת שתי המדינות על פי דגם ההפרדה הנוקשה — שאותו זנח באחרונה, בצדק, גם ביילין — אין מענה מלא ושלם לא למכלול המאוויים הלאומיים של היהודים ולא לזה של הפלסטינים. בעוד אין להצדיק את מפעל הכיבוש וההתנחלות הדכאני, לא ניתן להכחיש, כי בעיני יהודים רבים בישראל ומחוצה לה שטחי יהודה ושומרון נחשבים כחלק ממולדתם הלאומית האהובה, שתיקרא בפיהם "ארץ ישראל" גם לאחר חלוקתה לשתי מדינות. הוא הדין ביחס לפלסטינים רבים, שאהבתם למולדתם מסרבת להבחין בין עכו לג`נין, טייבה לנבלוס, אל־קודס לרמאללה. כדי שאותם ישראלים ופלסטינים שירצו בכך יוכלו לשבת במקומם הלאומי ההיסטורי, גם אם הוא נמצא מעבר לגבול המדיני, מבקשת היוזמה להצמיד את נוסחת "שתי המדינות" לתפישת "מולדת אחת". "מולדת אחת" איננה מטפורה סתמית, אלא מושג המקפל בתוכו משמעויות פוליטיות קונקרטיות, ובמרכזן רעיון המרחב הקונפדרטיבי, המשותף והפתוח, שיתבסס על החלה מדורגת של עקרון חופש התנועה והמגורים לאזרחי שתי המדינות שבין הירדן לים התיכון. 30/5/2016
...
האם נתניהו איבד קשר עם המציאות?אורי אבנרי, haaretz האם זה קורה לו? האם הוא מאבד את הקשר עם המציאות? זה קרה לדוד בן גוריון בתום 15 שנות שלטון. התנהגותו בפרשת לבון היתה משוגעת. הוא סולק. זה קרה למנחם בגין אחרי שש שנות שלטון. ביושרתו הרבה הודה בגין: "איני יכול עוד". אמר, והסתגר בביתו. האם זה קורה עכשיו לבנימין נתניהו, אחרי 12 שנים בשלטון? המעשים האחרונים שלו אינם שפויים. הם משוגעים מבחינת האינטרסים שלו עצמו. נתניהו היה יכול להכניס לממשלתו את יצחק הרצוג. בוז`י הטוב, ההגון, הכנוע, הממושמע. הרצוג היה מביא אתו את מפלגתו, כולה או חלקה הגדול, ומבטיח לממשלה אריכות ימים. הרצוג היה מרגיע את מדינות העולם, שהתחילו לפחד מנתניהו. ומה בסך הכל הוא ביקש? שנתניהו יעלה הבטחות מסוימות על הכתב? אז מה? מתי היסס נתניהו להפר הבטחות בכתב בדיוק כפי שהפר הבטחות בעל פה? במקום השותף הנוח והנעים בחר נתניהו בבריון ערמומי, שאינו טורח להסתיר את הבוז העמוק שהוא רוחש לו. אביגדור ליברמן גם אינו מסתיר את שאיפתו לרשת את נתניהו בהזדמנות הראשונה. שותף שכל העולם רואה בו איש מסוכן. למה? אין למה. אין סיבה הגיונית. להכניס את ליברמן לממשלה הוא מעשה אובדני. למסור לו את משרד הביטחון, זה מעשה בלתי שפוי.30/5/2016
...
האתגר של סנדרספיטר ביינרט, haaretz מקורבים לקמפיין של סנדרס אמרו, שייתכן שהאנשים שמינה סנדרס לוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית יציעו שהמצע הדמוקרטי יגנה את "הכיבוש" הישראלי ויכיר בסבלם של הפלסטינים ובזכותם להגדרה עצמית. לפי כל קנה מידה הגיוני, אלה אינן דרישות שיעוררו סערה. זה עשרות שנים שהממשל האמריקאי מכנה את שליטת ישראל בגדה המערבית "כיבוש", ואין שום קיצוניות בהכרה בכך שהפלסטינים בגדה המערבית — שזה כחצי מאה חיים ללא אזרחות, ללא תנועה חופשית וללא זכות לבחור את ממשלתם — סובלים מכל אלה. אבל כיום, אמירות כאלה עשויות לבטא שינוי יסודי במפלגה הדמוקרטית. רשמית, המפלגה תומכת במדינה פלסטינית מאז 2004. עם זאת, ההצדקה שלה לעמדה זאת התייחסה כמעט אך ורק לאינטרס הישראלי. במלים אחרות, המפלגה הדמוקרטית תומכת במדינה פלסטינית לא מפני שלפלסטינים, כמו לכל העמים, יש זכות להיות אזרחים במדינה שבה הם חיים. המפלגה תומכת במדינה פלסטינית משום שהיא תועיל לישראל. מדובר ביותר מהבדל סמנטי. מרגע שמכירים בעובדה שהפלסטינים נתונים תחת כיבוש "אכזרי" (תיאור שנקט ראש השב"כ לשעבר, אברהם שלום ז"ל), סיומו נעשה דחוף מבחינה מוסרית30/5/2016
...
האם היטלר היה ציוני? על הקשר בין ציונות ולאנטישמיותאלי אמינוב, hagada כאשר גייס ראש הממשלה בנימין נתניהו באוקטובר אשתקד את אדולף היטלר כדי להטיל על המופתי הירושלמי חג` אמין אל-חוסייני ועל הפלסטינים את האחריות לשואה ולהשמדת יהודי אירופה, הוא גם קבע שהפיהרר רצה בתחילת שלטונו רק לגרש את היהודים והמופתי הוא ששיכנע אותו להשמידם. הריהביליטציה שעשה לו נתניהו אולי לא הפכה את היטלר לציוני אבל העניקה לו לפחות מעמד של פרו-ציוני, כמו אנטישמים רבים אחרים. נתניהו אמנם לא הצליח לקשור את המאבק הפלסטיני לשואה, אך הגל החוזר של דבריו עורר גל טיהורים של מבקרי הציונות במפלגת הלייבור הבריטית בתואנה של אנטישמיות. "אנטישמיות" היא כינוי גנאי שהדביקה התנועה הציונית לאלה המתנגדים לה או למה שהיא מעוללת לפלסטינים. אבל הניסיון ההסטורי מוכיח שציונות ואנטישמיות הן תאומות סיאמיות. האנטישמיות כיום מתבטאת קודם כל בשנאת המוסלמים – רובם המכריע ערבים – באירופה, ומבחינה זו ישראל היא ללא ספק המדינה האנטישמית ביותר בעולם. לצד גילויי ההתנגדות למדיניות ישראל כלפי הפלסטינים מרימה ראש גם האנטישמיות הוותיקה יותר, שהתמקדה בשנאת יהודים. היא ניזונה הן מהתעמולה הישראלית הקושרת את יהודי העולם אליה ומן העובדה שיותר ויותר אנשים בעולם מבינים שישראל היא מדינת אפרטהייד, הבנויה על טיהור אתני מתמשך ועל שלילת זכויות אדם ואזרח מנתיניה הלא יהודים.מי שלא הורעל באידיאולוגיה הציונית יוכל להבין שההתבטאויות של איש מפלגת הלייבור הבריטית וראש עירית לונדון לשעבר קן ליווינגסטון בעניין ציונותו של היטלר, או שאלתו הקנטרנית של שגריר ונצואלה באו"ם בעניין "הפתרון הסופי" שמכינה ישראל לפלסטינים, אינם מהווים ביטויים אנטישמיים אלא ביקורת נוקבת על הציונות, שהיא תנועה קולוניאלית, גזענית, אלימה וצבועה. הציונות כיום מסכנת לא רק את הפלסטינים, לא רק את כל אזרחי ישראל, אלא גם את כל את יהודי העולם אשר ישראל הופכת אותם לבני ערובה של מדיניותה הפושעת.29/5/2016
האם נתניהו איבד קשר עם המציאות?אורי אבנרי, haaretz האם זה קורה לו? האם הוא מאבד את הקשר עם המציאות? זה קרה לדוד בן גוריון בתום 15 שנות שלטון. התנהגותו בפרשת לבון היתה משוגעת. הוא סולק. זה קרה למנחם בגין אחרי שש שנות שלטון. ביושרתו הרבה הודה בגין: "איני יכול עוד". אמר, והסתגר בביתו. האם זה קורה עכשיו לבנימין נתניהו, אחרי 12 שנים בשלטון? המעשים האחרונים שלו אינם שפויים. הם משוגעים מבחינת האינטרסים שלו עצמו. נתניהו היה יכול להכניס לממשלתו את יצחק הרצוג. בוז`י הטוב, ההגון, הכנוע, הממושמע. הרצוג היה מביא אתו את מפלגתו, כולה או חלקה הגדול, ומבטיח לממשלה אריכות ימים. הרצוג היה מרגיע את מדינות העולם, שהתחילו לפחד מנתניהו. ומה בסך הכל הוא ביקש? שנתניהו יעלה הבטחות מסוימות על הכתב? אז מה? מתי היסס נתניהו להפר הבטחות בכתב בדיוק כפי שהפר הבטחות בעל פה? במקום השותף הנוח והנעים בחר נתניהו בבריון ערמומי, שאינו טורח להסתיר את הבוז העמוק שהוא רוחש לו. אביגדור ליברמן גם אינו מסתיר את שאיפתו לרשת את נתניהו בהזדמנות הראשונה. שותף שכל העולם רואה בו איש מסוכן. למה? אין למה. אין סיבה הגיונית. להכניס את ליברמן לממשלה הוא מעשה אובדני. למסור לו את משרד הביטחון, זה מעשה בלתי שפוי. אדם אינו יכול להמשיך ולשלוט במדינה כאשר מספר גובר והולך של אנשים מוערכים, בעלי השפעה וכוח, ראשי המוסדות המרכזיים — הפיקוד הצבאי, בית המשפט, התקשורת, האמנות, האקדמיה — מגיעים למסקנה שהוא מסוכן. כאשר אנשי ממסד מובהקים כמו מאיר דגן, האלוף יאיר גולן ומשה יעלון חשים בצורך מצפוני לקום ולהתריע. זה מה שקרה לבן גוריון. ואיפה נתניהו בהשוואה לבן גוריון.29/5/2016
...
התעודה הכחולה לא תושיע את הפלסטינים בישראלדליה חלבי, haokets אי אפשר להמשיך להיתמם: גם הפלסטינים בעלי תעודת הזהות הכחולה לא ניצלים מזרועם האלימה של החוק והממסד הישראלים. חוט ישיר עובר בין מאורעות אוקטובר, לפני 16 שנה, לבין המתקפה האלימה על מייסם אבו אלקיעאן29/5/2016
התעודה הכחולה לא תושיע את הפלסטינים בישראלעבד אבו שחאדה, haokets מייסם אבו אלקיעאן הוא בר מזל לחטוף מכות משוטרים זה לא עניין יוצא דופן אם אתה צעיר ערבי. אתמול בבתי הקפה ביפו עלו בעקבות סיפור הכאתו של מייסם אבו אלקיעאן ״זכרונות״ מאירועים דומים, ובכלל – המשטרה פה מתנהלת כמו חברת אבטחה שתפקידה לשמור על היהודים מפני הערבים29/5/2016
שוטר הרג נער בן 16 בירייה בראשו, מח"ש סגרה את התיק "מחוסר ראיות" | שיחה מקומית‎ 27/5/2016
...
פרופסור שעבד עם נאס"א יושב במעצר מנהלי בגלל "הסתה ברשתות חברתיות"יעל מרום, mekomit האסטרו-פיזיקאי עימאד ברגותי, שמלמד באוניברסיטת אל-קודס, נעצר לפני שבועיים ומוחזק ללא משפט. מדענים בעולם קוראים לאיחוד האירופי להתנות את היחסים המדעיים עם ישראל בשחרורו. ילדים, עיתונאים, ליצן ועכשיו גם מדען – כולם פלסטינים כמובן – יושבים בכלא הישראלי ללא אישום וללא משפט. בסוף אפריל עצרה ישראל את עימאד ברגותי, פרופסור בעל שם עולמי לאסטרו-פיסיקה מאוניברסיטת אל-קודס, שעבד בעבר גם בפרויקטים של נאס"א, במחסום צבאי באזור נבי סלאח. שמונה ימים מאוחר יותר הוא נשלח לשלושה חודשי מעצר מנהלי, מבלי שהוצגו בפניו עד עכשיו כתב אישום או הוכחות למעשים המצדיקים מאסר. 16/5/2016
אל תפנו להם גבניר חסון, haaretz ירושלמים רבים זוכרים את סופת השלגים של 2013 כשבוע של חוסר ודאות, אפילו פחד. עשרות אלפים נותרו בלי חשמל, הלחם אזל מהחנויות, הכבישים נחסמו. דווקא לתושבי מחנה הפליטים שועפט, המקום העני והמוזנח ביותר בעיר, יש זיכרונות אחרים, של גאווה קהילתית ועוצמה. למודי ניסיון, הם ידעו שאינם יכולים לסמוך על הרשויות שיסייעו. לפני הסופה התארגנו עם חוליות מתנדבים, גייסו גנרטורים ופעלו לאספקת מזון. כשהשלג נערם, הם פינו צירים, גררו מכוניות ולבסוף החזירו את השגרה. את צוות המתנדבים הוביל צעיר תושב המחנה, בהאא נבאבתה. את החברה הפלסטינית בירושלים נוטים לתאר במונחים של חולשה או אלימות. מדברים על העוני, על הכיבוש, על העדר הנהגה, על בעיית הזהות, על פיגועים והרס בתים. אך זו תמונה חלקית של המציאות. החברה הפלסטינית במזרח ירושלים מצמיחה בשנים האחרונות כוחות חדשים: מנהיגים שכונתיים צעירים, אקטיביסטים, ארגוני תרבות ושיח פוליטי וחברתי תוסס ולא מתנצל. נבאבתה מצא שותפים פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים, ויחדיו יצא עמם למאבקים למען תשתיות המים, פינוי האשפה וסלילת כבישים. הוא הקים צוותי חירום לטיפול בשריפות ולפינוי חולים ונפגעים, עבד עם בני נוער, אירגן סיורים והפגנות, הציב דרישות לעירייה וסיפר על מצוקת השכונות שמעבר לגדר לכל מי שרצה לשמוע. האלימות, לשיטתו, היא תוצאה של הפער הבלתי נסבל בין חיי המחנה לבין החיים בשכונות הישראליות. בלילה של יום שני שעבר הגיע רוכב אופנוע לקבוצת אנשים שליוותה עבודות לסלילת כביש במחנה. הרוכב שלף נשק וירה עשרה כדורים. מותו של נבאבתה נקבע בתוך זמן קצר. באבתה הוא נציג נאמן של דור צעירים ירושלמים פלסטינים הדורשים את הזכויות המגיעות להם מכוח החוק הישראלי והבינלאומי, כחלק ממאבק פוליטי, תוך כדי גיוס שותפים ישראלים ובלי לוותר על הזהות הפלסטינית שלהם. הם אינם מבקשים טובות מאיש ולא מתנצלים על דבר. מעשיו ובמותו לצד הכביש שסייע בסלילתו יש משום ציווי לחברה הישראלית והירושלמית: אסור שהיד המושטת מתוך השכונות הפלסטיניות תישאר תלויה באוויר. 16/5/2016
...
שותקים כדגיםחנוך ברטוב, haaretz לא אל ראש ממשלת ישראל ושריו אני פונה. הרי למפלגה בראשות נתניהו, כלומר לו עצמו, ניתן רק קול אחד מתוך ארבעה מצביעים חוקיים. לשלושה מתוך ארבעה היו העדפות אחרות, ואף זה הושג, כך פסקו המבינים, בשל אותה אמירה מחרידה ברגע האחרון על המוני ערבים הנעים לקלפיות מוסעים באוטובוסים של השמאל — משפט שייזכר לדיראון בדברי ימינו. קואליציית 61 הקנים הרצוצים, שבה כל אורן חזן הוא מלך ממליך מלכים; קבלת הפנים שערכו אלפי חרדים אנטי־ציוניים (העמוד הימני של סוכת הקואליציה הלאומנית מכולן) לסרבן גיוס עם שחרורו משלושה חודשי מאסר; הכספים הזורמים ממשרד החקלאות מעל ומתחת לשולחן לצורכי המתנחלים משני עברי הקו הירוק; החלטת הממשלה להרוס לכ–500 בדואים, בהם 250 ילדים, מבנים עלובים שמימן האיחוד האירופי במקום הפחונים והאוהלים שהרסו עוד קודם שלוחי אותה ממשלה — כל זאת כדי להרחיב את מעלה אדומים. לעומת כל אלה, אפילו שכרו של המנכ"ל החזירי ביותר בטל בשישים. אך עליהם אין מה להשחית מלים. אלינו פונה אני, אל עצמנו ובשרנו. אני, בן ה–90, שרק ראשו מתפקד ולבו בוכה, פונה אל הידועים בציבור כאנשי רוח, אלה שמצפונם מהלך לפניהם כמו הצדק בהלוויות. אני פונה אל מחנה עצום ורב של שותקים כדגים בלב ים — אל הלא רואים ולא שומעים, אל הפותחים את הפה רק כדי לשאוף אוויר ולאכול משהו; אלה העושים כמעשה הפיתיה ביוון העתיקה, או הקוראת בקפה: אומרים דברים המתפרשים כך וגם להיפך, ובלבד שלא יצרמו את אוזניהם של בעלי השררה ומעניקי טובות ההנאה.16/5/2016
...
לתקוע אצבע בעין לחמישית מתושבי המדינהיוסי גורביץ, friendsofgeorge מה היתה המשמעות של הסיסמה “עם אחד, מדינה אחת” בטקס הדלקת המשואות? לפני כשנתיים, טרול גאוני עלום חילק לבאי הפגנה של יואב (”הצל”) אליאסי שלטים שבהם נאמר “עם אחד, מדינה אחת, מנהיג אחד.” הוא גרם להם בכך להניף סיסמא נאצית ידועה. הטמבלים שהניפו את השלטים, כמובן, לא הבינו מה הם מניפים. לפני כחודש, נראה שלט שאומר “הכבוד שלי הוא נאמנות,” סיסמת האס.אס., בהפגנת הימין למען הרוצח אלאור אזריה. גם שם יש להניח שמדובר היה בהטרלה, שהמטרה שלה היא להראות שהימין הישראלי בחלקו לא יודע את זה, אבל הוא נאצי: הוא מאמץ סיסמאות נאציות בלי להרהר. 15/5/2016
בציבור הערבי זועמים על ספר האזרחות החדש; יוציאו חוברת עזרירדן סקופ ג`קי חורי, haaretz הספר מציג את המיעוט הערבי ככזה שאין לו קשר שורשי לארץ ומתעלם ממפעל ההתנחלויות. הצעה שעלתה לחבר ספר אלטרנטיבי ירדה מהפרק, מחשש שמשרד החינוך לא יאמצו בכל מקרה. ספר האזרחות החדש מעורר את זעמן של קבוצות אוכלוסייה רבות. פעילי המאבק המזרחי כועסים על העלמת הפערים החברתיים בין מזרחים לאשכנזים. נציגי קהילת הלהט״ב זועמים על כך שרצח שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2015 מוצג כאלימות פוליטית על רקע השסע הדתי, לצד יידוי אבנים על מכוניות בשבת. אך המיעוט שנפגע בצורה הבולטת ביותר מצורת הצגתו בספר, ונציגיו גם הודרו מכתיבתו ועריכתו, הוא המיעוט הערבי-פלסטיני. עוד לפני שהספר יצא לאור הודיעו בוועדת המעקב כי יפרסמו חומרי עזר למורים והתלמידים בכיתות במגזר. כעת זועמים במגזר על אופן הצגת הערבים, המעטת הקשר שלהם לפלסטינים בשטחים הכבושים ובמזרח התיכון, העלמה כמעט טוטלית של הפלסטינים בשטחים הכבושים הנתונים לשליטה ישראלית, וחלוקת הציבור הערבי בתוך ישראל לתתי קבוצות רבות. 15/5/2016
...
מלחמת השחרוררחל נאמן, haaretz מתערבב הצער, פוצע את הלב דיוקנו הצעיר לעד של ההרוג בקרב ופוצע גם מבטם של אזרחים בירושלים שזה עתה נכבשה, עומדים מול קנה הרובה ופניהם אל הקיר, או נדחפים בגסות ומועלים על משאיות. עומדים גם היום, כל יום, מול קנה הרובה. ההכחשה של כל זה היא אסון מתמשך. כולנו חיים באזור אסון, הכובשים והנכבשים לפותים זה בזה. משיירות הפליטים נפלטתי שוב אל דודו ואל יורם, אל האביב הכל כך קצר שלהם, נקרעת בין מחויבותי לזכרם לבין הזדהותי עם סבלם של האזרחים הפלסטינים המגורשים וההרוגים. ההזדהות הקרועה הזאת היא נחלת מיעוט, הרוב הדומם מקשה את לבו ומסרב לראות. והרי תמונת החייל שירה בפלסטיני הפצוע היא רק משל, והיו כבר דברים מעולם. הגיע הזמן לשחרר. לשחרר אותם, לשחרר אותנו, לשחרר את הצעירים שלנו ואת הצעירים שלהם מגורל ידוע מראש, להילחם את מלחמת השחרור הזאת עד תום. להרפות את היד מההדק ולשלוח אוניות אל הנמל החדש בעזה, לסייע בשיקום הפליטים באשר הם, לברך לשלום את הבאים במעברי הגבול המרווחים, להתערבב, לחיות, לדבר עברית וערבית, לחיות בארץ הזאת ולא למות בה. 15/5/2016
...
מוכנים לוותר על המוחלטאברהם בורג וג`אידא רינאווי-זועבי, haaretz אנחנו שניים. שותפים שעדיין אינם שווים. דומים ושונים. אחד בן לחברת הרוב שיש לה הכל, ואחת בת למיעוט שנותר כמעט בחוסר כל. ובכל זאת אנחנו יחד, למען עתיד אנושי צודק והוגן, לנו ולילדינו. אני ערבייה, פלסטינית ילידת ישראל. משפחתי מכל הצדדים חיה כאן כבר מאות שנים. איבדנו כמעט הכל ב–1948, וכעת שוב יש לנו המון שעשינו כדי להנחיל לילדים שלנו. אני מוסלמית חילונית שדואגת לילדים שלי ולמציאות החיים שלנו. אני האוצרת של זיכרונות הורי והוריהם, לא שוכחת ועם זאת לא חיה רק את העבר. בימים אלה אני לא מוצאת מקום להירגע בו לרגע. לחילוניות שלי יש פחות ופחות מרחב בסערות המתחוללות בארצות ערב. כערבייה, בת גאה למיעוט עצוב, אני נדחית בגסות על ידי הישראליות היהודית המתנשאת. כמוסלמית, המערב הקרוב לא ממש מאיר פניו אלי. אני יהודי, יליד ישראל. מצד אמי אני דור שמיני בארץ ומצד אבי דור ראשון. גדלתי בתוך ערוגות הפריווילגיה: גבר, אשכנזי, בן למשפחת אצולה ציונית־דתית ומנבחרי תנועת היסוד — "העבודה". כשהייתי במרכז הנוח של הזרם הישראלי העצל, ויתרתי בעצם על עצמי. היום — כשאני מסרב להיות מוגדר על ידי השבטיות, הגנטיקה, האתניות היהודית או צרות האופקים הדתית — נותרו גם לי מעט מאוד רגבים לעמוד עליהם ביציבות. 15/5/2016
...
סיפורם של עיתונאים פלסטינים בכלא הישראליניצה אמינוב,hagada15/5/2016
השפעת המדיניות הישראלית על ארגוני חברה אזרחית ברצועת עזה‎דוח חדש15/5/2016
...
דוח OCHA השבועי על המצב בשטחים הכבושים - 9 במאי 15/5/2016
...
דיווח וידאו מן ההפגנה השבועית בבלעין, יום ששי 13.5.2016 מאת דוד ריב14/5/2016
...
דיוח וידאו מן ההפגנה השבועית בבלעין, יום ששי 13.5.2016מאת ישראל פוטרמן14/5/2016
...
ולאלג`יריה מותר להשוות?קרן הבר, haaretz ההיסטוריה מלמדת, שיהא הצד השני חסר הצדקה ככל שיהא, כל כיבוש כמנגנון מכיל אינהרנטית את זרעי הלאומנות הקיצונית. לכן כיבוש פועל טוב יותר תחת שלטון שמרני ובתרגום לישראלית, "ימני". אין כיבוש נאור, גם אם המדינה הכובשת היא דמוקרטיה. כיבוש הוא דיכוי חד צדדי. עצם העובדה שקיום הכיבוש מצריך נוכחות צבאית מוכיחה שאין לכיבוש הצדקה או הסכמה. המשך הכיבוש בסופו של דבר מחייב שלילת זכויות הנכבשים, שלילת שוויון אפשרי בין האוכלוסיות, שימוש לא מידתי בכוח ובעיקר מבחן למידת הדמוקרטיה. זה היה ברור בצרפת וזה ברור גם בישראל. קיומו של כיבוש מכתיב פעולות וחוקים שאינם דמוקרטיים, השאלה היא עד איזה גבול הדמוקרטיה מוכנה להסכין איתו, כי הכיבוש דורש ריסון מהותי של הדמוקרטיה. בעוד לצרפת מסורת דמוקטית עתיקת יומין והיא נטועה באופי אזרחיה, הדמוקרטיה הישראלית צעירה, חלק ניכר מאזרחי ישראל מעולם לא חיו תחת שלטון מבוסס מסורת דמוקרטית ובנוסף ישראל גם מוגדרת מדינה יהודית. היא הבחירה בלאומנותו של כל צד. היא מביאה להמשך האלימות ולהחרפת הקנאות של כל צד. ההיסטוריה מלמדת, שיהא הצד השני חסר הצדקה ככל שיהא, כל כיבוש כמנגנון מכיל אינהרנטית את זרעי הלאומנות הקיצונית. לכן כיבוש פועל טוב יותר תחת שלטון שמרני ובתרגום לישראלית, "ימני", ועוד יותר טוב כאשר הוא משומן בדת. כשמבוננים בישראל היום, כל התהליך הזה נשמע מוכר. אז אולי אסור להשוות לגרמניה, כך טוען בנימין נתניהו, אבל לאלג`יריה מותר? השתקת הביקורת היום בישראל מדאיגה ולא משאירה הרבה מקום לאופטימיות. חוסר המוכנות הישראלית להביט נכוחה במראה ולראות את הקמטים והתלמים שחורץ הכיבוש בפניה של המדינה בת ה-68 רק אומר שבשנה הבאה הקמטים עוד יילכו ויעמיקו. 12/5/2016
...
אפילת נתניהויצחק לאור, haaretz שום רוע אחר לא צריך להיכנס לדיון, שום דימוי אחר. אסור לומר ״כמו נאצים", בשם הדלות הלשונית של המתנגדים, כדי לתאר את הרוע העברי. אפרטהייד? בסדר. אבל מהו האפרטהייד הישראלי? איך צמח, בעזרת הממשל הצבאי, משליטה במיעוט הערבי, מהפקעת אדמותיו, מהפחדתו בכפריו ובשכונותיו, מאפלייתו היומיומית של הרך הערבי הנולד והילד הערבי הלומד, איך נהפך לדיקטטורה חסרת חוק בת יובל על מיליוני פלסטינים? איך נהפכו דימויי ישראל לבלונים רופסים, מְרוּחֵי קְרֶם לח כמו שיר של נעמי שמר? איך הופכים נערים מהתיכון לקלגסים? מהי קלגסוּת עברית? מהי לשונהּ? מהן מֶחֱווֹתֶיהַ? לא "לְמָה היא דומה", אלא איך היא נראית ונשמעת? והיא נראית ונשמעת רק מצד הצוואר הפלסטיני, תחת הנעל המסומרת, ולשון השומרים במחסום, לשון החיילים מהחטיבות המְשַטְרוֹת בשטחים, לשון התובעים והשופטים הצבאיים, לשון הסוהרים, לשון חוקרי השב"כ, הפריצה לבתים בלילות, הפחדת הילדים בלילות, כתבי אישום על פוסטים בפייסבוק, ילדות בנות 12 במכלאות. איך מחליטים לא לדבר על זה במערכת החדשות של הטלוויזיה? איך מתבדחים כשפוסלים אייטמים כאלה? ללמוד את הרוע הזה, של אפילת נתניהו, כך תיקרא התקופה, כשיסכמו את חייה של מדינת ישראל12/5/2016
...
כל כמה דקות מישהו הכה אותנו עם קת הנשק, נתן לנו סטירה או בעיטה"יעל מרום, mekomit השלושה היו חלק מקבוצה שקיימה הפגנה ב-10 באוקטובר 2015 בסמוך לגדר המערכת במהלכה ניסו המפגינים לפגוע בגדר ויידו אבנים על החיילים שעמדו מעברה השני. בתגובה עשו החיילים שימוש בירי חי, ברימוני גז ובכדורי גומי. במהלך העימותים עקרו מספר מפגינים את שער הברזל הקבוע בגדר ונכנסו לתוך שטח ישראל. כוחות הצבא החלו לחפש אחריהם באזור תוך שימוש בפצצות תאורה ובכלבים. שישה מהמפגינים שחצו את הגבול נתפסו ונעצרו. שלושה מהם, קטינים בגילאים 15, 16 ו-17, סיפרו לאחר ששוחררו ממעצר בן מספר חודשים לתחקירן "בצלם" על ימי ההתעללות והעינויים שעברו עליהם לאחר שנלכדו בידי החיילים. אנו מביאים כאן את עדויותיהם המלאות, כפי שהגיעו לידינו: 5/5/2016
רק BDS גדעון לוי, haaretz הסנקציה והחרם הם אמצעים לא אלימים, לגיטימיים מאין כמותם (ישראל מרבה להטיף לעולם להשתמש בהם נגד אויביה), שיעילותם הוכחה. גם מי ששותף להסתייגויותיו של בן, שחלק מספקותיו מנקרים גם בי, חייב להודות: הוא לא מציע שום תחליף מבטיח יותר. "לגבש תמיכה מבית", כעצתו, הוא עניין חסר סיכוי מול מערכת שטיפת המוחות, הבורות, העיוורון, החיים הטובים, העדר האופוזיציה וההקצנה בחברה הישראלית. מכיוון שמדובר במצב נפשע, שאסור שיימשך, אי אפשר להפקירו עד אשר דעת הקהל בישראל תואיל בטובה להתרצות ולהשתנות. היא לעולם לא תעשה זאת מרצונה, אין לה שום סיבה לעשות כן כל עוד אינה משלמת על פשעיה ונענשת עליהם. לא דמוקרטי? מי שטוענים כך רושמים עוד שיא של חוצפה ישראלית: לאפשר את המשך העריצות, ההתעללות והדיכוי בשם הדמוקרטיה. כששוטרי מג"ב מוציאים להורג אשה ואת אחיה, בתואנה שהם "זרקו סכין", והחברה מפהקת משעמום, מתעורר הרצון לטלטלה ולהענישה. 5/5/2016
...
באגודת העיתונאים בי-ם הודיעו על הסכם עם עמיתיהם הפלסטינים, שלא קיים נעם רותם, mekomit הסכמים מסוג זה שהציגה אגודת העיתונאים הירושלמית, בדומה לשיתופי פעולה דוגמת מגן דוד אדום והסהר האדום למשל, נועדו להציג את ישראל באור טוב יותר, להראות שיש חיים משותפים במקום דיכוי, ובכך לאותת לעולם שהכל בסדר ושאין צורך שיתערב ויעזור פה. עם הירידה של ישראל בדירוג חופש העיתונות, והמלחמה שמנהלת המדינה בעיתונאים הפלסטינים הכוללת עשרות מעצרים, תקיפות, והגבלות שונות, הודעה על שיתוף פעולה בין קולגות משני צדי המתרס היא דבר מבורך, במיוחד מול שתיקת ארגוני העיתונאים הישראלים האחרים מול הפגיעה המתמשכת בחופש העיתונות. רק פרט קטן כדאי לוודא בפעם הבאה לפני שיוצאים בהצהרות על הסכמים שכאלה: שגם הצד השני מודע לקיומם.5/5/2016
הצבא שוקל להוציא צו מעצר מנהלי נגד עיתונאי פלסטיני שנעצר בגבולחגי מטר מעצרו של העיתונאי הפלסטיני עומר נזאל הוארך בארבעה ימים נוספים כדי שהצבא יוכל לשקול להוציא נגדו צו מעצר מנהלי. זאת לאחר שהתברר שאין ראיות שיאפשרו להעמידו לדין פלילי בגין עבירה כלשהי. נזאל, שנעצר בשבת במעבר הגבול באלנבי בדרכו לכנס בינלאומי של עיתונאים, עדיין לא יודע מדוע הוא נעצר, ואם יוצא נגדו צו מעצר מנהלי – הוא גם לא יוכל לדעת.2/5/2016
מדינה דמוקרטית = מדינה חילוניתאלי אמינוב, hagada התנועה הציונית התיימרה לספק פתרון לבעיה היהודית באירופה. במקום זה היא יצרה מחדש את הבעיה והקימה מדינת גטו, מוקפת בחומת השנאה הלוהטת ביותר שידע אי פעם גטו יהודי כלשהו. אין מפלגה בישראל שתערער על הזיקה המהותית בין הדת היהודית לבין המדינה היהודית. השמאל הישראלי-יהודי – הציוני וה"לא ציוני" – מבקש שיפוצים לטובת הציבור שלו, ושואף להקלה ב"כפייה הדתית" כביכול. האגדה מספרת שה"כפייה הדתית" מקורה באילוצים הנובעים מהצורך של הממשלות – שבעבר היו מבוססות על מפלגות שמאל – להשיג רוב בכנסת. זו טענה כוזבת. האמת היא שהתוכן הדתי הוא הנוסח היחידי שיכול לתת אחדות – של לאום כביכול – לתפזורת האנושית שהמפעל הציוני אסף לכאן. לכן השמאל הישראלי אינו נלחם להפרדת הדת מהמדינה ומהאזרחות, ומשלים עם מצב אי ההפרדה שמביא בהכרח לכפייה דתית. 2/5/2016
החיילים הזמינו אמבולנס לפלסטיני פצוע וכוח אחר הרג את החובש נעם רותם וג`ון בראון, mekomit במהלך המלחמה בעזה שגבתה את חייהם של מעל אלפיים בני אדם התרחשו מאות אירועים קשים שעל רבים מהם לא שמענו עד היום. האירוע הזה, שהתרחש במהלך "צוק איתן" ואת פרטיו המלאים אנו חושפים כאן לראשונה, החל ביחידה של חיילים שהגיעה בזמן הלחימה לשכונת רפאים ברצועת עזה שתושביה ברחו. החיילים שנתקלו בצעיר פלסטיני לוקה בשכלו כשהוא כבול לגדר בשלשלאות תיאמו דרך הצלב האדום את פינויו לטיפול. אולם למרות התיאום האמבולנס נתקל באש צה"לית והחובש נהרג. דובר צה"ל: נפתחה חקירת מצ"ח. דו"ח רופאים לזכויות אדם: 23 אנשי צוות רפואי נהרגו במהלך "צוק איתן"2/5/2016
מה היה קורה לערבי שהיה כותב בפייסבוק "להרוג את כולם" כמו אלאור אזריה?ג`ון בראון, mekomit בפייסבוק של החייל היורה מחברון אפשר למצוא קריאות לטבוח בתושבי עזה כולם, ותמיכה בראש ארגון הטרור מאיר כהנא. כך גם בסביבתו: אביו הביע גם הוא תמיכה בראש ארגון טרור ותמיכה בקריאה "להרוג את כולם". אמו הציעה להרוג נשים וילדים, ואת ח"כ חנין זועבי. אבל "שופטי הכיבוש": הצלם אמיר עבד-רבו נחקר לאחר שכינה בפייסבוק את ניר ברקת "ראש עיריית הכיבוש". מחמוד עסילה, שמציג עצמו כקומיקאי פלסטיני, כתב: "פתחתי חברת תיירות לרכבים שדורסים, יעני כל יום בא אליי נהג או שניים שיוצאים לדרוס וחוזרים", ובהמשך: "תתרחקו מאל אקצא ותעזבו אותנו, נפסיק לדרוס… את הבטונדות ששמתם יש להם פתרון: נפסיק עם רכבים ונתחיל עם אופנועים". כבוד השופטת רבקה פרידמן-פלדמן קראה את תרגום דבריו, והסכימה עם המדינה כי רמת המסוכנות שלו היא כזו שהוא אפילו לא יכול להישאר במעצר בית אלא חייב לבלות חודשים רבים בכלא עד תום ההליכים נגדו. 1/5/2016
החייל היורה מחברון לא לבד: המורשת של חטיבת כפיר ג`ון בראון, mekomit מאז שהוקמה חטיבת כפיר ב-2005 היו חייליה ומפקדיה מעורבים בעשרות מקרים של התעללות והרג של חפים מפשע פלסטינים. מדוע החממה בה גדל אלאור אזריה לא מפסיקה להצמיח עשבים שוטים? כרוניקה של רשיון להרוג1/5/2016
מאז תחילת הכיבוש: מיליון פלסטינים נעצרו על ידי ישראלחסיב שחאדה, hagada הדו’"ח שראה אור לרגל יום האסיר הפלסטיני, החל השבוע, מוסיף כי מאז ראשית אינתיפאדת אל–אקְצא ועד עתד עצר הכיבוש למעלה מ-90 אלף תושבים, ביניהם 11 אלף ילדים וצעירים, כ-1300 נשים ו-65 חברי פרלמנט ושרים לשעבר. כן הנפיקו בתי המשפט הישראליים קרוב ל-15 אלף צווי מעצר מנהליים. כן ציין הדו"ח כי מספר האסירים בבתי הסוהר הישראליים בשנה זו הגיע ל-7000, ביניהם 70 אסירות ושלטונות הכיבוש מחזיקים אותם ב-22 בתי סוהר ומרכזי מעצר וחקירה בנוסף למתקני עציון וחווארה. עוד הוסיף הדו’"ח, הכיבוש עצר מאז חודש אוקטובר אשתקד, כלומר מאז תחילת ההתקוממות ההמונית הנוכחית כ– 4800 תושבים מהם קרוב ל– 1400 קטינים ומרביתם מאזורי ירושלים וחברון. הגברת גל המעצרים באה בעת ובעונה אחת עם אירועים בולטים בזירה הפלסטינית בזמן מעשי האיבה הישראליים המתמשכים נגד מסגד אל–אקצא. 1/5/2016
עבדאללה אבו רחמה נעצר על ידי הכיבוש בגין רכיבה על אופניים 27/5/2016
...
ארכיון מאמרים
מאמרים נוכחיים
1/2024
12/2023
11/2023
10/2023
9/2023
8/2023
7/2023
6/2023
5/2023
4/2023
3/2023
2/2023
1/2023
12/2022
11/2022
10/2022
9/2022
8/2022
7/2022
6/2022
5/2022
4/2022
3/2022
2/2022
1/2022
12/2021
11/2021
10/2021
9/2021
8/2021
7/2021
6/2021
5/2021
4/2021
3/2021
2/2021
1/2021
12/2020
11/2020
10/2020
9/2020
8/2020
7/2020
6/2020
5/2020
4/2020
3/2020
2/2020
1/2020
12/2019
11/2019
10/2019
9/2019
8/2019
7/2019
6/2019
5/2019
4/2019
3/2019
2/2019
1/2019
12/2018
11/2018
10/2018
9/2018
8/2018
7/2018
6/2018
5/2018
4/2018
3/2018
2/2018
1/2018
12/2017
11/2017
10/2017
9/2017
8/2017
7/2017
6/2017
5/2017
4/2017
3/2017
2/2017
1/2017
12/2016
11/2016
10/2016
9/2016
8/2016
7/2016
6/2016
5/2016
4/2016
3/2016
2/2016
1/2016
12/2015
11/2015
10/2015
9/2015
8/2015
7/2015
6/2015
5/2015
4/2015
3/2015
2/2015
1/2015
12/2014
11/2014
10/2014
9/2014
8/2014
7/2014
6/2014
5/2014
4/2014
3/2014
2/2014
1/2014
12/2013
11/2013
10/2013
9/2013
8/2013
7/2013
6/2013
5/2013
4/2013
3/2013
2/2013
1/2013
12/2012
11/2012
10/2012
9/2012
8/2012
7/2012
6/2012
5/2012
4/2012
3/2012
2/2012
1/2012
12/2011
11/2011
10/2011
9/2011
8/2011
7/2011
6/2011
5/2011
4/2011
3/2011
2/2011
1/2011
12/2010
11/2010
10/2010
9/2010
8/2010
7/2010
6/2010
5/2010
4/2010
3/2010
2/2010
1/2010
12/2009
11/2009
10/2009
9/2009
8/2009
7/2009
6/2009
5/2009
4/2009
3/2009
2/2009
1/2009
12/2008
11/2008
10/2008
9/2008
8/2008
7/2008
6/2008
5/2008
4/2008
3/2008
2/2008
1/2008
12/2007
11/2007
10/2007
9/2007
8/2007
7/2007
6/2007
5/2007
4/2007
3/2007
2/2007
1/2007
12/2006
11/2006
10/2006
9/2006
8/2006
7/2006
6/2006
5/2006
4/2006
3/2006
2/2006
1/2006
12/2005
11/2005
10/2005
9/2005
8/2005
7/2005
6/2005
5/2005
4/2005
3/2005
2/2005
1/2005
12/2004
11/2004
10/2004


עמוד הבית  חזרה