ותודה `לאם תרצו` | | רוית הכט, haaretz
מי שמתגאה בבורותו, כמו מירי רגב למשל, ובכניעתו לרגשות תיעוב כלפי מי שהוא חווה כעליון עליו, כמו "אם תרצו" — מוותר על השאיפה להתפתח, להתקדם ולנפץ תקרות זכוכית, תהא דעתו הפוליטית אשר תהא. הוא לא ינוחם באשליית השליטה הפשיסטית, ולא במחיקת האליטות. גם אם יגרש אותן בכוח, הן לא ייעלמו מתודעתו, תמיד ירחפו מעליו כמאכלת. הוא גם לא יירש אותן. ההיסטוריה תתקן. העולם יזכור את עמוס עוז ואת יהושע סובול, ולא את אלמונֵי "אם תרצו" או את רגב. הקמפיין המתאמץ עד זיעה של "אם תרצו" טוב לשמאל, לא רק משום שהוא עשוי להעיר את אנשי המרכז ולגרום גם לימין האידיאולוגי המצפוני להיפרע מהארגון. הוא טוב משום שהוא מצופף את המחנה, מעורר את אלה שפחדו לדבר או שקעו בדיכאון פסיבי לקום ולעשות מעשה, להציב בפתח ביתם, כמו חנוכייה בחלון, את תמיכתם בדמוקרטיה הישראלית, בציונות כפי שהיא באמת, בארגוני זכויות האדם, בשאיפה לשלום ובסלידה מההסתה והכוחנות.
אין מה לפחד מ"אם תרצו". הם בסך הכל עושים לא רע את מלאכתו של השמאל. | 6/2/2016 |