קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

אני חיה במדינה חולנית
א יודעת מה אתכם, אבל אני חיה במדינה חולנית.
אני חיה במדינה שבה יום לפני תחילת שנת הלימודים היא הורסת בית ספר וגני ילדים כי איתרע מזלם של
הילדים, והם לא נולדו לגזע הנכון. אני חיה במדינה שבה משוררת צעירה נרדפת כבר שנתיים בגלל פוסט
בפייסבוק שבו העזה לדבר על חירות לבני עמה, אבל מנהיגיה ושריה מדברים בגלוי על נכבה שלישית, על
טיהור אתני ועל טרנספר.

אני חיה במדינה שבה ראש ממשלה שעננת שחיתות אדירה מרחפת מעל ראשו מבזה נכים בקצבה שלא מגיעה
לרבע מתקציב הסיגרים שלו בחודש. אני חיה במדינה שמסרבת לקחת אחריות על חטיפה והעלמה שיטתית של
מאות ילדים, ומשאירה את הוריהם האבלים להתבוסס באי ידיעה מייסרת ולמות עם סימני השאלה המדממים
האלה.

אני חיה במדינה שבה אני עוברת בכל יום ליד שורות של צעירים, קשישים, ילדים המעוכבים בצד הכביש כי
הם חשודים מעצם לידתם, ומשפילה מבט מרוב בושה וחוסר אונים. אני חיה במדינה שאובססיית טוהר הגזע
מביאה אותה לסגור את שעריה בפני אנשים נואשים המחפשים בה מקלט, ושולחת אותם בחזרה אל מותם.

אני חיה במדינה שנקמנותה לא יודעת שובע ואכזריותה נחושה ועקשנית. מדינה שיכולה להרוס עשרות פעמים
ישוב קטן ומוזנח וגם לחייב את תושביו לשלם לה סכום דמיוני מבחינתם על מעשה ההרס, ובמקביל מכשירה
נישול וגנבת קרקעות במקום אחר `מסיבות הומניטריות`.

אני חיה במדינה שבמשך שנים מנהיגיה רודפי הבצע מכרו אותה באמוק לבעלי הון שזרקו את העובדים שלהם
לכלבים, וממשיכה להפקיר אותם ולהתנכר אליהם כשהם יוצאים להילחם על פת לחמם. אני חיה במדינה
שבמשך שנים מחזיקה מיליוני אנשים תחת מצור, בלי חשמל, מים זורמים, שירותי בריאות ותברואה סבירים
ומחשבת את מספר הקלוריות שיחזיק אותם בחיים אבל לא ייתן להם באמת לחיות.

אני חיה במדינה שבה אם אישה לא נולדה לגזע הנכון במין הנכון ובצבע הנכון הסיכויים שלה להשכלה,
לפרנסה, לדיור, לכבוד במרחב הציבורי, לקול, קטנים באופן מבהיל. אני חיה במדינה שבה שר חינוך אחד
ביקש לשלוח ילדים לאמץ קברים של לוחמים, ושר חינוך אחר מכשיר אותם להיות הלוחמים שיאיישו את
הקברים.

אני חיה במדינה שבה התעמרות בבני אדם היא דרך חיים. מדינה ערמומית שהצליחה לשכנע את רוב אזרחיה
שכל זה הגיוני מאוד ומוסרי מאוד וטבעי לחלוטין, ששכנעה אותם להסכין לכל זה רק למען הזכות להיות נעלים
על בני אדם אחרים שנמצאים מתחתם בשרשרת המזון האנושית שיצרה. יש ימים שבהם התובנה הזו קשה
מנשוא, והתסכול הופך לבלתי נסבל. אני לא יודעת איפה אתם חיים, אבל אני חיה במדינה מאד, מאד
חולנית.

קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד