קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

איך אפשר להציל את הדמוקרטיה הישראלית?


איך אפשר להציל את הדמוקרטיה הישראלית?



כאשר הלאומנות היהודית הצליחה לגרום לרצח פוליטי נוסף ומשמעותי (לאחר רצח אמיל גרינצוייג), רצח
ראש הממשלה יצחק רבין, נחשפה רפיסותם וחולשת דעתם של המרכז והשמאל הישראליים. בעוד הימין הפשיל
שרוולים והתגייס כאיש אחד למשימה של התנערות מהאחריות לרצח אך בה בשעה לא החמיץ את ההזדמנות
להפיק ממנו את מלוא התועלת הפוליטית – שקעו המרכז והשמאל בדיכאון ודכדוך ומיהרו להושיט יד ל`פיוס
לאומי` שמשמעותו היתה כניעה ללא תנאי לימין.

ניתן להדגים טיעון זה בדרך בה בחרה להתנהל ההנהגה בראשותו של פרס שירשה את רבין. לכאורה עמדו
לפניה שני נתיבים שבסבירות גבוהה היו מאפשרים להתגבר על תוצאות הרצח ולהמשיך את מדיניותו של ראש
הממשלה הנרצח. אחת היתה להכריז מייד על בחירות לכנסת. לפי מירב התחזיות הפוליטיות היו בחירות
מיידיות, הנערכות לאחר ובסמוך לרצח יצחק רבין, מסתיימות בניצחון משמעותי עד סוחף של מה שהיה מכונה
מחנה השלום. יודעי חן טענו שפרס דחה אופציה זו בטענה שאיננו מוכן ללכת לבחירות `בנעליו` של רבין.
הנתיב השני היה לדחות את הלחץ הקשה של ברית הקנאים הפלסטינים עם הימין הישראלי, שהייתה ויש להם
מטרה משותפת לעצור ולקעקע עד היסוד את מהלך הפיוס והשלום הישראלי-פלסטיני וכך להמשיך במלוא
התנופה, לבצע ולקדם את המהלך ולבססו עד שיגיע מועד הבחירות החוקי. זאת בתקווה ובהנחה שבדרך זו
תיווצרנה עובדות שלא ניתן יהיה עוד לבטלן.

ההנהגה בראשותו של פרס בחרה באופציה של חצי קפה חצי תה. תוך כדי כניעה לטרור של הקנאים
הפלסטינים ושל הלחץ של הימין הישראלי נעצרה תנופת מהלך השלום עם הפלסטינים. הטרור של שוללי השלום
הפלסטינים גבר ושבר שיאים ואז ורק אז הוחלט ללכת לבחירות שהובילו לתבוסה שהמתינה בקנה הפוליטי.

הבחירה בתסריט שנבחר אפיינה את עמוד השידרה המעורער של מחנה השלום הישראלי. למרות שלכאורה פנה
לדרך השלום וההבנה עם הפלסטינים התקשה ומתקשה עד היום להיפרד מחלום העוועים של `פיוס לאומי`.
בעצם מתקשה לתת גט כריתות ליצר הלאומני המקנן במידה כזו או אחרת בכולנו. בעוד מחנה הימין נחוש
כתמיד ואינו מוכן לשלם מאומה להשגת אותו `פיוס לאומי` אלא בקבלה תחת כנפיו את אנשי השלום `החוזרים
בתשובה` – מחנה השלום מדליק נרות, שר בנוסטלגיות את שירי המולדת שלא מעטים מהם ספוגים לאומנות
וחולם על ימים אחרים. הבחירה בחצי קפה חצי תה היא המאפיינת את התנהלותו.



יש מה ללמוד מעליית הנאציזם בגרמניה. אמנם בהיסטוריה אין אילו. את הנעשה אין להשיב. ובכל זאת ראוי
לזכור שהסוציאל דמוקרטים בגרמניה זכו במספר מחזורי בחירות בייצוג גדול מזה של הנאצים (כ- 30%).
בצידם היתה מפלגה קומוניסטית משמעותית (שזכתה בכ-10%). שתי המפלגות נלחמו זו בזו בחירוף נפש יותר
משנאבקו בנאצים אם בכלל. עד הרגע האחרון, לפני חיסול הדמוקרטיה ע`י היטלר, המשיכו השתיים להיאבק
ביניהן במקום לשלב כוחות ולהגן על הדמוקרטיה והסוף כתוב בספרי ההיסטוריה.



לחזור למציאות שלנו. הנה לפנינו תמונת ראי החוזרת על עצמה בכל מקום בו הלאומנות גברה על הדמוקרטיה.
יש סיכוי סביר וקרוב לוודאות שהקמת גוש פוליטי שיתעלם מחומות לאומיות של כל האזרחים הישראלים
המעדיפים משטר דמוקרטי על פני משטר לאומני – יצליח לחסום את התהליך של הרס הדמוקרטיה המתחולל
בישראל לנגד עינינו. גוש פוליטי להצלת הדמוקרטיה הישראלית מחייב שותפות פוליטית יהודית-ערבית. גוש של
כל אזרחי ישראל שהדמוקרטיה בנפשם יוכל גם לפעול לקידום הסכם ישראלי-פלסטיני ולקידום פתרון שתי
המדינות ושימת קץ לכיבוש. זו הדרך היחידה והאפשרית להצלתה של ישראל דמוקרטית. את זאת חובה על
הדמוקרטים הישראלים לאמץ אם ברצונם לשים קץ לשלטון הימין הפאשיסטי בבחירות הנוספות שככל הנראה
תיערכנה בחודשים הקרובים.



יאיר ינוב

פעיל בפורום לקידום שותפות פוליטית יהודית ערבית


תודה על העברת המאמר לכל מודעיכם.

בברכה
יאיר ינוב
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה
ההטעיה של הסכמי אוסלו
מעגל הדמים ממשיך להסתובב. ההרוגים הישראלים היום בהתנחלות עלי, כמו ההרוגים הפלסטינים אתמול בג`נין, הם כולם קרבנות הכיבוש.