קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מאמרים ותרגומים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

שנאת זרים
גדעון ספירו

סמרטוט אדום, טור שבועי, 27 במאי 2012
=========================

שנאת זרים

לפני ימים ספורים הקרינו מהדורות החדשות בטלוויזיה את מנהיג המפלגה הניאו נאצית היוונית צועד במהירות לעבר אירוע כלשהו תוך שהוא צועק `אני רוצה אותם מחוץ לארץ שלי`. אותם, הכוונה היא לזרים הנמצאים היום ביוון. באותו זמן לערך, הופיע שר הפנים של ישראל, אלי ישי מהמפלגה הימנית דתית ש`ס, בטלוויזיה הישראלית ואמר דברים דומים באשר למבקשי המקלט מדרפור, דרום סודן ואריתריאה. לאסור אותם ולגרשם. ח`כ דני דנון מהליכוד הקים עמותה `גירוש עכשיו` וראש הממשלה בנימין נתניהו הילך אימים על הציבור עם תחזית של שש מאות אלף `מסתננים` (אני מעדיף את המונח מבקשי מקלט).

בתל אביב חיים כיום כמה עשרות אלפים של מבקשי מקלט, מרביתם מסודן ואריתריאה. הם גרים בשכונות הדרומיות של העיר, ששם גרות השכבות היותר עניות בישראל. תוספת של כמה עשרות אלפי בני אדם לאותן שכונות, מבלי שהוכנו תשתיות לכך, בצירוף האיסור לעבוד שממשלת ישראל הטילה על מבקשי המקלט, היו קרקע פורייה למתחים והלהטת הרוחות בין המקומיים למבקשי המקלט. חלק ניכר ממבקשי המקלט גרים בתנאי מצוקה עד כדי פגיעה בבריאותם, לפעמים 20 בחדר, אחרים ישנים בחוץ משום שלא מצאו קורת גג.
ממשלת ישראל, כך נראים הדברים בעיניי, יכלה למנוע את המתחים והעוינות אילו דאגה לקליטתם במגורים ועבודה.

מדיניות הממשלה הייתה לתת לשתי רכבות לנוע על אותה מסילה, אחת מול השנייה, עד להתנגשות הבלתי נמנעת. מה שצריך להבערת האזור הם כמה פירומנים שיסיתו את תושבי השכונות נגד שחורי העור, וכאלה לא חסרים בימין. מעצרם של שלושה אריתראים בחשד לאונס יהודיה תושבת השכונה, היה האות למסע הסתה מן החמורים בתולדות ישראל. בהפגנה שהתקיימה בשכונות הדרומיות בתביעה לגרוש מבקשי המקלט, נאמו חברי כנסת מהימין הקיצוני בנוסח שהזכיר לרבים את שהתרחש בגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. ח`כ מירי רגב, חברת מפלגתו של ראש הממשלה, בעבר דוברת הצבא הישראלי בדרגת תת אלוף, כינתה את הסודנים `סרטן בגוף חברה הישראלית`. אחת המפגינות הסתובבה עם חולצה עליה הוטבעה הסיסמה `מוות לסודנים`. שר הפנים אלי ישי האשים אותם בהפצת מחלות. תושבי השכונה האשימו את מבקשי המקלט באלימות שמחייבת את דיירי השכונות להסתגר בבתיהם עם רדת החשיכה.

חברי כנסת אחרים הפכו את כל הסודנים לאנסים שפוגעים בכבודן של נשים יהודיות. באווירה כזו אין פלא שההפגנה התפתחה חיש מהר לפוגרום נגד מבקשי המקלט. כל שחור עור, גם אם הוא לא מסודן או אריתריאה, היה יעד להתנפלות של המון זועם, נבער ומוסת. זכוכיות של חנויות של מבקשי מקלט נופצו ונבזזו. יום רביעי ה-23 במאי 2012 ייזכר כאחד המבישים בתולדות ישראל: ליל בדולח בזעיר אנפין. במצב דברים זה אין למסיתים ולמוסתים ראש פנוי להתעמת עם עובדות. דובר המשטרה הודיע כי רמת העבריינות אצל מהגרי העבודה פחותה בהשוואה לעבריינות הישראלית.

כמעט מדי יום מדווחת התקשורת הישראלית על מעשי אונס. ברוב המכריע של המקרים אין למבקשי המקלט קשר לנושא. אנסים מקומם בכלא לשנים ארוכות. אונס הוא אחד הפשעים הנקלים ביותר בספר החוקים. אין חשיבות מהיכן האנס מגיע מה לאומיותו, דתו או צבע עורו. כולם נבלות. מה שנעשה בישראל הוא חטא ההכללה, תיוג קולקטיבי שלילי, כפי שאמר אוסקר אוליבייה מקונגו, איש מרשים, 18 שנים בישראל, `עכשיו אני נושא על גבי את אשמת האונס בגלל צבע עורי – ובדיוק מזה סבלתם בשנות ה-30 בגרמניה`. ממשלת ישראל והרבנות הראשית שכחו את מצוות היחס השוויוני לגר, כפי שכתוב בספר ויקרא: `וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו: כאזרח מכם יהיה לכם הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה` אלוהיכם`. ויקרא פרק יט.

-----------------------------------------------------------------

השקרן

באווירת המקרתיזם השוררת היום בישראל, זה היה אך טבעי שמסע ההסתה נגד מבקשי המקלט מאפריקה, יגלוש לעבר השתלחות דומה נגד ארגוני זכויות אדם, שבפי הימין, בעיקר הימין הקיצוני הניאו נאצי, הם כולם פועלים בשירות האויב. חברי ופעילי ארגוני זכויות אדם הם בעיני הימין הזה אנשי שמאל שיש להעמיד לדין על בגידה.

ד`ר גיא בכור הוא מזרחן המשמש כראש חטיבת לימודי המזרח התיכון במכללת הרצלייה (`המרכז הבין תחומי`). הוא התגייס לשורות הימין בשרות הדה לגיטימציה של ארגוני זכויות אדם. במאמר שפרסם בבלוג שלו הוא מאשים את ארגוני זכויות האדם בעידוד הגירה מאפריקה לישראל, בעיקר מאפריקה המוסלמית, במטרה ליצור כאן מסה קריטית של מיליון אפריקנים מוסלמים, ואז להיאבק על אזרחותם הישראלית במסגרת הרעיון של מדינת כל אזרחיה, וכך להפוך את ישראל לרפובליקה מוסלמית. מדינות ערב, כך גיא בכור, יכולות להביט בסיפוק מהצד, שמלאכתם לחיסול ישראל נעשית על ידי ארגוני זכויות אדם. זו הצגה שקרית, מסיתה, ממש עלילת דם הלקוחה מבית המדרש של הפרוטוקולים של זקני ציון. אותה רמה של אמת.

כחבר בכמה ארגוני זכויות אדם,אני מכיר, כמובן את עצמי, אבל גם מספר ניכר של פעילי זכויות אדם. מרביתנו אנשים חילוניים שלא רוצים לראות כאן רפובליקה דתית מכל סוג שהוא, וליבנו ומוחנו יוצא למדינה חילונית דמוקרטית. איש מאיתנו לא עוסק בעידוד הגירה לישראל, לא מאפריקה ולא מכל מקום אחר, וגם איש לא חולק על כך, שכל עוד כדור הארץ לא הוכרז כיחידה גיאוגרפית ומדינית אחת ששורר בה חופש תנועה לכל באי עולם, רשאית כל מדינה לקבוע מדיניות הגירה. אף ארגון זכויות אדם לא יצא נגד בניית הגדר בגבול עם מצרים. הרעיון של מדינת כל אזרחיה, עקרון שמפחיד כה הרבה אנשים בישראל, אינו קשור כלל לנושא דמוגרפי של רוב כזה או אחר. העקרון הדמוקרטי והאוניברסלי של מדינת כל אזרחיה תופש גם כאשר הרוב הוא יהודי, כלומר, מדינה שאין בה שני סוגי אזרחים, סוג א` וסוג ב`.

מי שחרד לרוב היהודי במדינת ישראל צריך לבוא בטענות אל ממשלות ישראל ומנהיגי המתנחלים, שהפכו את פתרון שתי המדינות לכמעט בלתי ישים. במצב דברים זה יכולה ישראל להמשיך לזמן מוגבל את מדיניות הכיבוש והאפרטהייד, עד שתהפך למצורעת של העולם, או לספח את השטחים ולהעניק זכויות אזרח לכל הפלסטינים שבין הים לנהר. עם הכיבוש וההתנחלויות עברה המדינה היהודית והדמוקרטית מן העולם.

חזרה למבקשי המקלט. ארגוני זכויות אדם פועלים בנושא זה על פי העקרונות הטבועים בהצהרה העולמית בדבר זכויות האדם, שהתקבלה באו`ם ב-10 בדצמבר 1948 כאחד הלקחים מהשואה. על פי הצהרה זו יש לכל אדם זכויות בסיסיות. כאשר מגיעים לישראל מבקשי מקלט ממדינות עריצות, הם זכאים לאותן זכויות בסיסיות ותפקידם של ארגוני זכויות האדם לוודא שכך יהיה. הם זכאים ליחס של סולידריות, ומי שמתקשה בכך, יסתפק באמפטיה. מקומם לא במתקני מעצר, שישראל בונה עתה עבורם, גם לא דחוסים בשכונות מצוקה. יש לשכנם באתר קראווילות, כמו המתנחלים מפוני עזה, ולהעניק להם רישיונות עבודה לפרנסתם, וכך גם לא יפלו למעמסה על הציבור, ולקוות שהמצב בארצות מהם באו ישתפר והם יוכלו לחזור, כל אחד לארצו.
זה מה שמצופה ממדינה שכה רבים מאזרחיה הם פליטים לשעבר.

-----------------------------------------------------------------

מדברים אורווליאנית

גם השנה, היא השנה ה-45 לכיבוש צוין החג המוזר שקרוי `יום איחוד ירושלים`. ביום הזה שלטת שפת הכיבוש המכובסת, שפה אורווליאנית. החג הזה, מופרך והזוי, משום שדווקא באותו יום מופגן בהדגשת יתר עד כמה ירושלים אינה מאוחדת. ממשלות ישראל וראשי העיר, התייחסו ומתייחסים לירושלים הפלסטינית כלאזור כבוש, הגם שבאופן פורמלי היא סופחה לישראל. להוציא אזורי תיירות, ירושלים הפלסטינית מופלית לרעה בכל פרמטר אפשרי: בתשתיות, בבריאות, בחינוך, בשיכון, בתעסוקה ועוד. מעיר תוססת שהייתה מרכז מסחרי ותרבותי לגדה המערבית, הפכה ירושלים המזרחית למעשה לעיר רפאים. ארנונה משלמים הפלסטינים כמו היהודים, אבל שירותים הם מקבלים כמו בעולם שלישי. המצוקות במזרח העיר רבות ומושיע אין. ישראל הצליחה לנתק באמצעות חומת האפרטהייד את ירושלים הפלסטינית מהעורף הטבעי שלה בגדה.

יום ירושלים נועד קודם כל להתגרות באוכלוסייה הפלסטינית. המתנחלים עורכים מצעד דגלים העובר ברחובות השוממים של ירושלים הפלסטינית. פלסטינים רבים יודעים שביום זה מוטב שיהיו ספונים בבתיהם מחמת החשש מפגיעתם הרעה של בני הבלייעל הצועקים סיסמאות נאציות כמו `מוות לערבים`.

יום איחוד ירושלים הוא למעשה יום פיצולה.

--------------------------------------------------------------

כה לחי

דרום אפריקה החליטה על סימון מיוחד של תוצרת ההתנחלויות, משום שמדובר בייצור באזור בו שורר אפרטהייד. את התוצרת הזו, פרי שוד הקרקעות בשטחים הכבושים, יש להחרים. הלוואי ודרום אפריקה היא סימן לבאות גם במדינות אחרות. מכל מקום, ברכות לדרום אפריקה.
-------------------------------------------------------------
לוקחים להם את הצעצועים

ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק משדרים מרה שחורה. הם מסתובבים חמוצי פנים משום שהולכת ומתרחשת עלינו סכנה איומה: יש סיכוי להסכם עם איראן. הם כבר ראו בעיני רוחם את רוחות המלחמה הנפלאה עליה חלמו ועדיין חולמים, והיא נשמטת להם לאחר שבזבזו על הכנתה עשרות מיליוני שקלים, והנה הכל יורד לטמיון. מאין יבוא עזרם?

------------------------------------------------------------------

חזרה למינכן 1972

לפני מספר ימים קראתי ידיעה באחד העיתונים, על רעייתו של אחד הספורטאים שנרצחו באולימפיאדת מינכן, שביקשה מהוועד האולימפי הבינלאומי ליזום אירוע רשמי באולימפיאדה הקרובה בלונדון לזכר 11 הספורטאים שנרצחו במינכן. היא נענתה בשלילה. חבל.

הידיעה החזירה אותי לימי אולימפיאדת מינכן ב- 1972. הייתי אז במינכן, וכעורך עיתון סטודנטים קיבלתי תעודת עיתונאי. לאחר רצח הספורטאים היה דיון ער האם להמשיך באולימפיאדה או להפסיקה. בסוף הוחלט על הפסקת המשחקים ליום אחד, בו תתקיים באצטדיון האולימפי עצרת אבל. הייתי בעצרת וזכור לי נאומו המרשים של הקנצלר וילי ברנדט. הייתי אז, כמו היום אני מניח, בין המעטים שסברו שלא היה צריך להפעיל נשק חם. הגרמנים נטו בתחילה לאפשר לחבורת החוטפים לעזוב את גרמניה עם החטופים, אבל גולדה מאיר, ראש הממשלה שלחה את ראש המוסד לגרמניה שהפציר בגרמנים לא לאפשר לחוטפים לצאת וליזום פעולת חילוץ חמושה. התוצאה ידועה – 11 הרוגים. את הדברים האלה אמרתי אז, ספטמבר 1972, בראיון לעיתון הגרמני סוד דויטשה צייטונג.
אילו היו נוהגים לפי דעתי, הספורטאים היו מוחלפים עם אסירים פלסטינים וכולם היו עדיין בחיים.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סמרטוט אדום : שולמית אלוני ז`ל , הנדון: דחיית עתירתו של מרדכי ואנונו
סמרטוט אדום : ההתנגדות שלי לאפרטהייד עלתה לי ולסגני במשרתנו
פעיל שייך ג`ראח למאסר 8 חודשים