קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מאמרים ותרגומים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

פינגפונג טרוריסטי
גדעון ספירו

סמרטוט אדום, טור שבועי, 29 ביולי 2012
=========================

פינגפונג טרוריסטי

פעולת הטרור בנמל התעופה בעיר התיירות הבולגרית בורגס בה הפעיל מחבל מתאבד את חגורת הנפץ ליד אוטובוס מלא בתיירים ישראלים, מזכירה לנו שוב את האמת המרה שאת מחיר שיגיונות המנהיגים משלמים האזרחים מהשורה. התוצאה העצובה הייתה חמישה הרוגים ועשרות פצועים. פעולה זו הייתה ללא ספק פשע מלחמה.

בישראל התעורר ויכוח האם מדובר בפעולה של החיזבאללה או שמא זו יוזמה של איראן? תשובה ברורה אין, גם חיזבאללה וגם איראן מכחישים מעורבות בפשע. בישראל לא קונים את ההכחשה, שהרי מנהיגיה מכירים מניסיון אישי את דפוסי ההתנהגות של הכחשות אחרי פעולות טרור. לאחר פעולת מוסד מוצלחת (מוכחשת כמובן, בקריצת עין) שגבתה חיי אדם בטהרן, ביירות או דמשק, יוצאות מיד ההכחשות שאיש לא מאמין להן. בתחום זה אין הבדל בין ישראל, החיזבאללה ואיראן. המכחישים מכחישים והנפגעים מאיימים בתגובה שתבוא.

לראשי הצבא והממשל בישראל היה ברור, שתנועת החיזבאללה לא תעבור לסדר היום על הריגתו ב-2008 של עימאד מורניה, קצין המבצעים של הארגון, עת שהה בדמשק, ואיראן לא תעבור לסדר היום על רציחתם של פיסיקאים ברחובות טהרן, פעולות שיוחסו לישראל. הפעולה בבורגס היא התשובה האיראנית או החיזבלאית, או של שניהם, להתנקשויות של ישראל.

בשעתו כתבתי באחד מטוריי כי הוצאתם להורג של פיסיקאים איראנים, שנמנים עם הסגל האקדמי באוניברסיטאות באיראן ובמקביל עובדים גם בתעשיית הגרעין האיראנית, הוא משגה פוליטי ופשע מוסרי, וגם לא יעיל, שהרי תעשיית הגרעין האיראנית לא תלויה במדען אחד, ובנוסף, מעשי רצח אלה מנציחים את מעגל הדמים. הנופשים מישראל, שילמו את מחיר ההרפתקה המתחכמת של חבורת המחסלים מהמוסד הישראלי. מדעני הגרעין האיראנים אינם שונים מעמיתיהם הישראלים באקדמיה שמשתפים פעולה עם הכור בדימונה. האם מישהו רוצה לראות אותם נרצחים שעה שהם יוצאים בבוקר לעבודה?

ישראל כבר הודיעה כי תגיב על פעולת הטרור בבורגס. וכך מסתובב לו מעגל הדמים, שהרי על התגובה הישראלית תבוא שוב תגובה מאיראן או החזבאללה ואנו נספור את הקורבנות ונאמר אמן.

-------------------------------------------------------------
אין כימיה עם נשק כימי

גל של חרדה עובר עתה על ישראל לנוכח מאגר הנשק הכימי המצוי בידי משטרו של אסד. יש סיבות טובות לפחדים משום שבידי משטרו המתנדנד של הרודן הנתון במלחמת אזרחים, יש כמות אדירה של טילים נושאי ראשי נפץ כימיים המכסים את כל ישראל. ישראלים שואלים עצמם, מה יעשה אסד אם יעמוד וגבו אל הקיר? האם, כמוצא אחרון, ייזום מלחמה עם ישראל וישגר אליה את חימושו הכימי והביולוגי? בידי מי עומד נשק זה ליפול אם הקואליציה הנלחמת באסד וצבאו, בה יש גם נציגות של אל קאעידה, תנצח? מה על ישראל לעשות? האם עליה ליזום מכה מקדימה בניסיון להשמיד את מאגר הנשק הכימי, ניסיון שיכול להיכשל וכך להסתכן במלחמה אזורית כשישראל חשופה למכת נגד? הדילמות האלה במציאות הסבוכה והרגישה של המזרח התיכון מלמדות עד כמה חשוב ליצור מזרח תיכון חופשי מנשק השמדה המונית, אטומי, ביולוגי וכימי.
מבלי לזלזל בסכנות הגלומות בנשק הכימי של סוריה, כמו גם בנשק הגרעיני שבידי ישראל, אני מקווה שישראל תשב בשקט, לא תעשה פרובוקציות. זאת עדיין האופציה החכמה.
---------------------------------------------------------------

איך גלגל ההיסטוריה מסתובב לו

להלן ספור מהחיים: גרמני צעיר ממזרח גרמניה גילה כי במשפחתו היו גם יהודים. הדבר השפיע עליו עמוקות עד שהחליט להתגייר. הוא עבר תהליך גיור אורתודוכסי, קיבל שם יהודי, שמואל בן אברהם, ומבחינה דתית הפך ליהודי כשר הרשאי להגר לישראל ולקבל מיד אזרחות על פי חוק השבות. ואכן, בשלב כלשהו בחייו המיר את גרמניה בישראל והפך לחלק מהמדינה `היהודית והדמוקרטית`, עם כל זכויות היתר שיש ליהודים.

שמואל בן אברהם הוא בעל נטיות הומוסקסואליות, ובירושלים פגש הומוסקסואל פלסטיני והתאהב בו עד כלות. העלילה מסתבכת. השניים לא יכולים לקיים חיי זוגיות מלאים. בן הזוג הפלסטיני לא יכול לשאת את ההצקות החוזרות ונשנות במחסומי הצבא והמשטרה. אינני יודע אם הגר הגרמני לשעבר נזכר ברדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית בשנות ה-30 של המאה ה-20 שם התייחסו בחומרה יתירה לזוגות מעורבים של גרמנים ויהודים. הזוג היהודי פלסטיני עשה מה שעשו זוגות מעורבים בגרמניה של אז, חיפשו ארץ מקלט סובלנית, ומצאו אותה בקנדה. הפלסטיני לא צריך לחשוש יותר ממחסומי צבא כיבוש, היהודי מצא שם קהילה שמקבלת את שניהם ואילו שלטון הכיבוש הישראלי וקהילת הגזענים בכנסת יכולים לסמן V – עוד ערבי עזב את הארץ. אבל כמאמר הבלדה על עוזב קיבוץ - הוא עוד ישוב.

(העובדות הבסיסיות לקוחות ממעריב 26 ביולי 2012).

-------------------------------------------------------------

מכתב שכתבתי לשופטת בית המשפט העליון


ניצול פרעות ליל הבדולח, ברלין, נובמבר 1938

לכבוד יולי 2012
פרופסור דפנה ברק-ארז
שופטת בית המשפט העליון
רחוב שערי משפט
ירושלים 91950

גברתי השופטת,

בינואר 2012 פרסמה העיתונות את שמות ארבעת השופטים החדשים לבית המשפט העליון שנבחרו על ידי הוועדה לבחירת שופטים. להפתעתם של רבים שמך נכלל ברשימה. היו מי שראו בבחירתך איזון לבחירתו של המתנחל נעם סולברג. (הארץ 6 בינואר 2012).

רק בישראל יכול להתרחש אירוע הזוי ומוזר לפיו שופט בית המשפט העליון גר מחוץ לתחומי המדינה בה הוא מכהן כשופט. בהיותו מתנחל סולברג הוא פולש לקרקע לא לו, שותף לדיכוי הפלסטינים בשטחים הכבושים, נהנה מזכויות היתר של משטר האפרטהייד שישראל הקימה בשטחי הכיבוש בנוסף להיותו עבריין לפי החוק הבינלאומי, האוסר העברת אוכלוסיית העם הכובש לשטח שנכבש.

בערך עליך בויקיפדיה נכתב כי נושא זכויות האדם עומד בראש מעייניך. בתור מי שמחויבת לזכויות אדם, את בוודאי חשה את האבסורד, ואולי אף תעוב, מהיותו של סולברג עמיתך. מינויו של סולברג הוא תוצאה של 45 שנות כיבוש ושלילת חירויות בסיסיות, בהם חלה בישראל שחיקה מסוכנת בכיבוד זכויות אדם.

השחיקה לא נעצרה על ספו של בית המשפט העליון. המוסד הזה, שנהנה בשעתו מיוקרה והערכה מקיר לקיר, שהיו מי שציפו ממנו לעמוד כסלע איתן, כצוק גיברלטר, בהגנה על זכויות אדם, התפורר ונכשל. נורמות הכיבוש חלחלו לתוך המשכן, משם ללשכות השופטים ומהם לפסקי דין. בית המשפט העליון זוהם בחיידקי הכיבוש ונתן אור ירוק לפשעי ותעתועי מדינת המתנחלים שקמה בשטחים הכבושים.

הגזענות שחדרה עמוק לרבדים שונים של החברה הישראלית לא נעצרה בעליון. ביותר מדי התדיינויות שימש בית המשפט זרוע מוארכת של הכיבוש.

לפני ימים ספורים התחלת את כהונתך בעליון. הסכנה הרובצת לפתחך היא שתבלעי לתוך שגרת הגיבוי למי שקרויים `כוחות הביטחון`, שאינם אלא זרועות הכיבוש השונות (שב`כ, צבא, מתנחלים חמושים). שופטים לאורך כל שדרת ההיררכיה השפילו ראשם וקדו קידה למולך הביטחון.

לעתים אני נתקל בפסקי דין של שופטים שמגלים בורות מדהימה, נראה שלא מכירים את מגילת העצמאות ובוודאי לא קראו את ההכרזה העולמית בדבר זכויות האדם שהתקבלה ב-1948 כאחד הלקחים מתקופת השואה. לא אתפלא אם יתברר שיש שופטים שנתון זה אינו ידוע להם.

על מנת שלא תשאבי לסינדרום ההתקרנפות, שמשם קצרה הדרך לשפיטה פושעת, אני מציע לך לאמץ מספר כללי יסוד, שאם תנהגי לפיהם, תרשמי בתולדות המשפט הישראלי כמאור גדול בתקופת דמדומים לדמוקרטיה הישראלית.

• לעולם אל תאשרי מעצר מנהלי.

• לעולם תתנגדי להליך המעוות של שמיעה במעמד צד אחד, לפיו מסתגרים השופטים עם נציגי השב`כ ואלה מטפטפים ככל העולה על רוחם, מבלי שניתן לעצורים ופרקליטם לאתגר את המידע החסוי. השופטים תמיד נענים לשב`כ תוך שימוש בביטוי המכובס `נחה דעתנו`. נקווה שאת תשברי את העיוות הזה.

• לעולם אל תתני ידך לענישה קולקטיבית הפוגעת בחפים מפשע.

• אל תתני יד לגירוש מבקשי מקלט ומשפחות של מהגרי עבודה שילדיהם נולדו בישראל. אנו עם של פליטים. יש מי ששכחו זאת ומתנהגים תוך גילויי רוע ואטימות בלתי נסבלים.

• אל תתני ידך לשוד הקרקעות האדיר המתרחש בשטחים הכבושים לפיו משתלטים המתנחלים על קרקעות פלסטיניות בשיטות רמייה בסיוע צבא הכיבוש.

• אל תהססי לכסח את מערכת המשפט הצבאית, המפרה מדי יום את זכויות האדם בפקודות מעצר של קטינים.

• הילחמי בעינויים שעל אף פסיקת העליון, נמשכים גם שעה שאני כותב שורות אלו.

• שלחי לתקופות מאסר ממושכות מתנחלים השורפים מסגדים, העוקרים עצי זית של פלסטינים, עורכים פוגרומים תוך כדי ירי על פלסטינים והשחתת רכושם נוסח ליל הבדולח.

תתחילי בנקודות אלו ובהמשך, אם תעשי חיל, אציע לך נושאים נוספים. עשי לך מנהג: לפני שאת כותבת פסק דין, קראי שוב את שני המסמכים המכוננים: מגילת העצמאות וההכרזה העולמית בדבר זכויות האדם.

בכבוד הראוי

גדעון ספירו
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סמרטוט אדום : שולמית אלוני ז`ל , הנדון: דחיית עתירתו של מרדכי ואנונו
סמרטוט אדום : ההתנגדות שלי לאפרטהייד עלתה לי ולסגני במשרתנו
פעיל שייך ג`ראח למאסר 8 חודשים