קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מאמרים ותרגומים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

סמרטוט אדום : פוגרום ליל בדולח זוטא שעה שמתנחלים העלו בחצות הליל באש בית משפחה פלסטינית
גדעון ספירו

סמרטוט אדום, טור שבועי, 29 בנובמבר 2013 ===========================

עם מותו של זמר הקונסנסוס

אין לי משהו מקורי להוסיף על איכויותיו של אריק איינשטיין כזמר מעבר לכל השבחים שכבר העטירו עליו. ראש העיר תל אביב רון חולדאי, אמר כי לכל אחד יש אריק משלו. נכון לפחות לדידי. שיר כמו `עוף גוזל` מבטא כל הורה שילדיו עזבו את הקן ומלווה אותם בדאגה ואהבה ואומר להם היזהרו כי יש נשר בשמיים. יש עוד זמרים ששרים טקסטים מרגשים אבל לא יהפכו לאייקון לאומי. אמן המצליח לאחד סביבו ימין ושמאל, המסוגל, במדינה מקוטבת, מפוצלת ומצולקת כמו ישראל, להקהיל אלפים בכיכר העיר לחלוף על פני ארונו, שראש הממשלה מטריח עצמו לכיכר לשאת הספד, שכל רשתות הטלוויזיה והרדיו (להוציא את התחנות החרדיות) שינו תוכניות והקדישו למנוח שעות שידור רבות משל היה זה ראש מדינה נערץ שהלך לעולמו, הוא תופעה יוצאת דופן.

מעמד `נסיך הזמר העברי` שאיינשטיין רכש לעצמו, כרוך במחיר שעבורי הוא בעל משקל, הימנעות מהבעת דעה בנושאי הליבה של החברה במדינת ישראל. לא מדובר באמן חסר דעה. האזנתי לתוכנית הבוקר של גלי צה`ל עם השדרנית טלי ליפקין שחק. באולפן התארח רוני דניאל, הרמקול של דובר הצבא בערוץ השני, הפעם על תקן חברו של אריק איינשטיין. לדבריו הוא חבר של איינשטיין 20 שנים, אחד מני רבים. הוא קיים מדי יום מספר פעמים שיחות טלפוניות עם איינשטיין. על מה דיברתם שאלה השדרנית? על הכל, ענה דניאל. הוא התעניין בכל דבר הוסיף, בספורט, בפוליטיקה, והשדרנית לא שאלה את השאלה המתבקשת מה היו דעותיו בנושאי שלום מלחמה, כיבוש, התנחלויות ומתנחלים, היחס לפליטים מבקשי מקלט שאלפים מהם מתגוררים בעירו האהובה. יש להניח כי גם אם הייתה שואלת לא הייתה מקבלת תשובה עניינית. חבריו הרבים כיבדו את רצונו להישאר מחוץ למערבולת הפוליטית.

בשיריו של איינשטיין ניכרת גם מעורבות פוליטית, אבל במינון שלא מרגיז אף אחד. כך `שיר שחלמתי על פראג` שמחה על הפלישה הסובייטית לצ`כוסלובקיה, כך השיר על רצח רבין וגם אייבי נתן הוזכר בשיר או שניים. השיר `אני ואתה נשנה את העולם`, הוא ביטוי מובהק לזהירותו. נשנה את העולם נשמע יפה אבל מה שחסר זה לאיזה כיוון נשנה, ימינה או שמאלה, לא ברור, וכך יכולים לשיר את השיר גם המתנחל שודד אדמות הזולת וגם המפגינה והמפגין הניצבים מדי שבוע בבילעין חשופים מול צבא כיבוש חמוש שפוצע והורג מפגינים. זה מזכיר לי את מילותיו של ר` נחמן מברסלב `כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל`, טקסט שהפך לשיר ידוע ואומץ על ידי קטבים פוליטיים.

באותו משדר בגלי צה`ל נידב רוני דניאל סיפור שלאחרונה העסיק את איינשטיין. ישראל בונדק, מותיקי הפנתרים השחורים, הקים תחנת רדיו פיראטית במטרה לקדם את הזמר המזרחי. המדינה הגישה נגדו תביעה ובית המשפט גזר עליו עונש מאסר של שנה וחצי. (מתנחלים שהקימו אף הם תחנה פיראטית לא נשלחו למאסר). בראיון עימו טען בונדק לא מכבר כי תרבות האורגיות, הסמים והאלכוהול לא התחילה עם אייל גולן וחבריו, קדמו להם אורי זוהר ואריק איינשטיין בשנות ה-60 וה- 70 של המאה הקודמת. לדברי דניאל הדבר הוציא את איינשטיין משלוותו משום שזה שקר מוחלט. אין לי כל מידע על מה שעשה איינשטיין באותן שנים בשעותיו הפנויות ואני מאמין להכחשתו. עיון בעיתוני אותם ימים, בעיקר בשבועון `העולם הזה` שדיווח באדיקות על המתרחש בבוהמה התל אביבית, מלמד כי היו שם סיפורים עסיסיים ביותר, אבל אסור להכליל שהרי מדובר היה בקבוצת מיעוט שכללה גם טרמפיסטים ולא בגרעין הקשה של הבוהמה.

בגיל 74 החליט אריק איינשטיין לפתוח בקריירה חדשה בתחום העיתונות. הוא אמור היה לכתוב טור שבועי ב`מעריב`. הוא הספיק לכתוב טור אחד. השאלה שאין לנו כרגע תשובה עליה, מדוע בחר ב`מעריב`, שהרי מדובר בעיתון כושל ומתמוטט שנרכש על ידי מתנחל. הלה פיטר את מרבית עובדיו. הרוכש החדש קיבל עיתון שכבר היה ימני, אבל הוא ביצע בו עוד סיבוב חד ימינה עד שהפך למעשה לביטאון המתנחלים. מטרת הבעלים ברורה : טור של איינשטיין אמור היה לסייע בהגדלת תפוצתו ההולכת ופוחתת של העיתון. מה היה האינטרס של אריק, שהרי מרום מעמדו היה יכול לקבל טור בכל עיתון שהיה בוחר. חידה.

איינשטיין הוא דמות מרתקת. הוא יהיה נושא למחקרים אקדמיים, סטודנטים יכתבו עליו דוקטורט, עיתונאים יחברו ביוגרפיות. כל פרסום כזה יכיל מידע חדש. בחלוף הזמן גם חבריו הרבים יתחילו לדבר והכל ביחד יתרום לתמונת פסיפס יותר מורכבת.

להערכתי הצנועה כישרונו הגדול של איינשטיין, בנוסף למיומנותו המוסיקלית, היה היכולת לשמר את ניחוח ארץ ישראל העובדת כפי שכונתה (והפכה לאובדת) ממנה בא, מבלי לעצבן את מחנה היריב, ולבסוף גם להיות מקובל עליו. ולראייה דברי השבח של נתניהו, איש המחנה הרביזיוניסטי, לזמר שהיה חניך השומר הצעיר. והרי לכם לפחות חלק מהמתכון לזמר הלאומי.

אריק איינשטיין אינו זמר מחאה. הוא לא פיט סיגר האגדי שהיה מגויס למאבק נגד מלחמות, גזענות ושאר עוולות המשטר, לא מרסדס סוסה שהייתה סמל המאבק בדיקטטורה הצבאית בארגנטינה, או וולף בירמן הגרמני שמחה נגד עוולות המשטר במזרח גרמניה. איינשטיין בחר להיות קולו של הקונסנסוס הישראלי, ותפקיד זה מילא בהצלחה בלתי רגילה. אינני מכיר את כל שיריו, אבל מבין אלה הידועים לי לא מצאתי אחד שקומם אותי. וגם זו לטובה.
--------------------------------------------------------------------------

דיינים עובדי אלילים

כל החפץ לדעת כיצד תיראה מדינת הלכה יהודית, יקרא את הדיווח על בית דין רבני שהטיל קנס על אם שסירבה למול את בנה. (הארץ 26.11.2013). שישה דיינים, שלושה מבית הדין המחוזי ושלושה מבית הדין הרבני הגדול לערעורים, החליטו לכפות על אשה למול את בנה וקנסו אותה ב-500 שקלים על כל יום שבו לא תמול את בנה. זאת החלטה חצופה, פרימיטיבית ואכזרית. לכפות על אשה לפצוע את בנה התינוק בהליך ברברי שכולל מציצת דמו של האומלל, גובל בטרור משפטי.

הרבנים דיינים קובעים בפסק דינם כי `הסרת הערלה מכשירה את נפשו הרוחנית של הילד לקבלת עול מלכות שמים וללימוד תורת אלוקים ומצוותיו`. זו כמובן שטות גמורה כי איש אינו יודע איך יתפתח ובמה יאמין תינוק בן שמונה ימים. מותר למי שרוצה להאמין באלילות הזו אבל לבסס עליה הטלת מום בתינוק שלא חטא ולא נישאל להסכמתו?

מהי אותה מלכות שמים שברית המילה צריכה לסמל? הכל כתוב בספר בראשית:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם: `וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר -- אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר. וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר -- לְדֹרֹתֵיכֶם: יְלִיד בָּיִת -- וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר, אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ, וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ; וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם, לִבְרִית עוֹלָם. וְעָרֵל זָכָר, אֲשֶׁר לֹא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתוֹ -- וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ: אֶת-בְּרִיתִי, הֵפַר`.

– בראשית, י`ז, ט`-י`ד

אז בגלל שאברהם כרת ברית עם מי שהמציאו את האלוהים, והטמבל הזה היה מוכן לשחוט את בנו במדורה כאחרונת הכבשים כהוכחה לצייתנותו המוחלטת
לאל. זו סיבה לפגום בתינוק ולהכאיב לו?

רבי סעדיה גאון כותב כי הערלה היא סרח עודף בגוף האדם. רש`י מסכים עימו. על פי הסבר זה יש עד כמה חלקי גוף חסרי משמעות כמו תנוך האוזן, אז קדימה לחתוך. אלא שאלו הם דברי הבל. לערלה תפקיד חשוב, והרמב`ם מבין ומסביר שהערלה משחקת תפקיד משמעותי בהנאה המינית. לפי הרמב`ם נועדה המילה לרסן את היצר המיני, להקשות על הקישוי. במלים אחרות המניע האמיתי למילה הוא להפחית את ההנאה המינית, מטרה העומדת גם מאחורי מילת האשה, הליך שהוא הרבה יותר אכזרי ממילת הגבר.

יש יהודים המציינים בגאווה שהיהדות, שקדמה לנצרות ולאסלאם, הביאה לעולם את הבשורה של אמונה באל אחד. הסיפור הזה של עקידת יצחק נקלט בדתות האחרות, והוא אבי אבות הטומאה של נכונות הורים לשלוח את בניהם למות במלחמות חסרות שחר, למען שליטה על קברים להם הדביקו קדושה אלוהית (מערת המכפלה, הכותל, קבר יוסף ועוד) והיא שעומדת ביסוד מלחמת מצווה ביהדות, למות `על קידוש השם` או הג`יהאד - למות למען אללה ונביאו. אין במה להתגאות. בעוד האלימות הגלומה בנכונות להעלות את הבן לעולה נקלט והוטמע היטב בתולדות האנושות, לא כך הקטע שבו פונה מלאך האלוהים אל אברהם, רגע לפני שהוא משסף את גרונו של בנו יצחק `אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה`. ההיגד הזה נשאר יתום. היד נשלחת שוב ושוב אל ילדים ונערים על ידי רבנים, כמרים,אימאמים וסתם הורים אלימים.

חזרה לפסק הדין. כמובן שאין לו שום עוגן חוקי ומשפטי. האם תערער לבית המשפט העליון. הצרה היא כי גם שם יושבים שופטים דתיים המאמינים כי ברית מילה היא מצווה שהמסרב לה חל עליו עונש כרת (ויש מחלוקת ביהדות אם זה עונש מידי שמים או אדם). צריך לקוות שהרכב השופטים יהיה בעל רוב חילוני. גם זה לא תעודת ביטוח של מאה אחוזים, לאור כניעה חוזרת ונשנית של רוב חילוני הולך ומצטמק לממסד הדתי-מתנחלי.
--------------------------------------------------------

איך הגלגל מסתובב לו

הרשל גרינשפן היה נער יהודי יליד גרמניה שהוריו שלחו אותו ב-1936 לפריס שם חי דודו. ב-1938 החליטה הממשלה הגרמנית לגרש את היהודים שלא הייתה להם אזרחות גרמנית. מספרם היה כ- 70 אלף. באוקטובר 1938 גורשה הקבוצה הראשונה של 12 אלף יהודים בעלי אזרחות פולנית. הקבוצה כללה גם את משפחתו של גרינשפן. פולין סירבה לקבלם בטענה שאזרחותם פגה. המגורשים נתקעו בגבול שבין שתי המדינות בתנאים לא תנאים וסבלו סבל רב בגלל הקור העז. הרשל, נער בן 17, קיבל גלויה מאחותו שסיפרה על הסבל שהם עוברים ואש הנקמה בערה בו. הוא קנה אקדח נכנס לשגרירות הגרמנית בפריס וירה למוות בפום ראט, דיפלומט גרמני זוטר. שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ הצהיר כי הרצח הוא הוכחה שהיהדות הבינלאומית הכריזה מלחמה על גרמניה, בעברית כיבושית זה מכונה `רצח על רקע לאומני` ושר התעמולה יוזף גבלס הגיב כי לא יתפלא אם תבוא `תשובה גרמנית הולמת`, ואכן זו באה בדמות פרעות ליל הבדולח, בהן נרמס והושחת רכוש יהודי, בתי כנסת הוצתו, רבים קיפחו את חייהם ואלפים נעצרו.
במספר ישובים בישראל יש רחובות על שמו של גרינשפן, כולל בירושלים.

לפני מספר שבועות יצא נער פלסטיני מאזור ג`נין לישראל. הוא הגיע לתחנת האוטובוסים המרכזית של עפולה ושם דקר למוות את החייל עדן אטיאס. בחקירתו אמר הנער (ששמו לא פורסם) כי עשה זאת כמחאה על כך שדודיו נתונים במאסר בישראל. מעשהו סווג מיד כ`רצח על רקע לאומני`. (שאלה: מדוע לא על רקע אכזריות הכיבוש או על רקע לאומנות המתנחלים המתנכלים ומתעללים בפלסטינים?) מנהיגים ורבנים מקרב המתנחלים ראו במעשה הוכחה נוספת שהפלסטינים הכריזו מלחמה על ישראל `ולא התפלאו` על `תשובה ציונית הולמת` שבאה בדמות פוגרום ליל בדולח זוטא שעה שמתנחלים העלו בחצות הליל באש בית משפחה פלסטינית. המשפחה, הורים וחמשת ילדיהם היו נשרפים אלמלא התעורר אב המשפחה מהעשן ובמאמצים על אנושיים הצליח יחד עם רעייתו להציל את ילדיהם שכפסע היה בינם לבן המוות.

אז מה יש לנו פה? שני אירועים הדומים כמעט אחד לאחד. שני נערים שלא יכלו לשאת את הסבל שמשטר דיכוי גרם למשפחתם; בשני המקרים פגעו במי שסימלו את משטר הדיכוי: זה בדיפלומט גרמני וזה בחייל ישראלי; בשני המקרים ראו מנהיגי משטרי הדיכוי את הנערים כרוצחים; בשני המקרים הגיבו קנאים נבערים ומוסתים בפגיעה בחפים מפשע; למשפחה הפלסטינית שביתה הועלה באש לא היה כל קשר עם הנער כפי שליהודים שנפגעו בגרמניה לא היה כל קשר עם הרשל.

בישראל רואים בהרשל גרינשפן דמות מופת הראויה להנצחה וכאמור רחובות נקראים על שמו. הפלסטינים רואים בנער הפלסטיני דמות מופת ועוד ינציחו אותו. וכאשר זה יקרה יצאו כל הצדקנים מחוריהם ויזעקו `תראו את הפלסטינים האלה שקוראים רחוב על שמו של רוצח`. או אז תצא בת קול ותאמר להם: `על מה אתם נזעקים? צבועים שכמותכם. אצלכם אין רחובות המנציחים רוצחים או מעשי רצח? בנוסף לרחוב גרינשפן יש רחוב עולי הגרדום ורחובות אצ`ל, לח`י, פלמ`ח, ששת הימים, הצנחנים, וגם רחוב שלמה באום. מנקודת מבט פלסטינית, שמות אלה גדושים ברציחות או ברוצחים. הגיעה העת, לאחר 46 שנות כיבוש, שתפנימו כי הגיבורים שלכם הם רוצחים בעיני הנתונים לשליטתכם ולהיפך. תפסיקו להעמיד פני קורבנות, כי אתם לא. אתם מקרבנים אחרים`.

עב
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סמרטוט אדום : שולמית אלוני ז`ל , הנדון: דחיית עתירתו של מרדכי ואנונו
סמרטוט אדום : ההתנגדות שלי לאפרטהייד עלתה לי ולסגני במשרתנו
פעיל שייך ג`ראח למאסר 8 חודשים