קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

גדעון ספירו - סמרטוט אדום, טור שבועי 22 ביוני 2014




גדעון ספירו

סמרטוט אדום, טור שבועי 22 ביוני 2014

על סולידריות וחטיפות

עם תחילת פרשת החטיפה של שלושת המתנחלים הצעירים, אירח השדרן הראשי של תחנת הרדיו
הצבאית גלי צה`ל, רזי ברקאי, את הרב האשכנזי הראשי הרב לאו ג`וניור (עבר בירושה
מהאבא). הרב הגיע לאולפן הישר מעצרת הזדהות עם החטופים שהתקיימה בכותל, והתפייט על
עם ישראל הנפלא שמגלה סולידריות בעיתות מצוקה. במקביל התראיינו הורי החטופים,
מתנחלים דתיים בנוסח הכיפה הסרוגה, הודו לצבא ולממשלה `שעושים הכל` למציאת החטופים,
ונטפו דבש על האהבה שהם מקבלים `מכל שדרות העם`, ואם רק יכלו היו `מחבקים את עם
ישראל`, אבל מאחר וזה לא קל, הם מסתפקים בחיבוק וירטואלי.

אין לי גרם של סולידריות עם גזענים בכלל ואנטישמים בפרט, אין לי סולידריות עם
פשיסטים, ניאו נאצים, קנאות דתית, עריצים והורים שמוכנים להקריב את ילדיהם על מזבח
ערכים אלו. אין לי סולידריות עם גנבים, אנסים ושודדים. מסיבות אלו אינני יכול להביע
סולידריות עם מתנחלים, או מפגלת הבית היהודי או תנועת החמאס, שבמגילת היסוד שלה
יש קטעים הלקוחים מעלילות הפרוטוקולים של זקני ציון.

יש לי מלוא החופן סולידריות עם שוחרי זכויות אדם ודמוקרטיה, עם הנאבקים למען צדק
חברתי, למען עולם נקי מזיהום, עם הלוחמים במשטרי עריצות, עם הפעילים לחיסול העוני
והשחיתות, ולמען שירותי רפואה לכל. אני חש סולידריות עם המעונים והנאנקים מידם
האכזרית של רודנים בין מתוצרת בית, ובין כובש חיצוני. לכן אך טבעי שהסולידריות שלי
תהיה עם האשה הפלסטינית העומדת עם תינוקה שעות במחסומים בדרכה לרופא ונאלצת לעבור
את ייסורי ההשפלה של חיילי הכיבוש הישראלים.

האם פירוש הדבר שאני אדיש לגורל החטופים? בוודאי שלא. אני מקווה שהם בין החיים.
הזכות לחיים אינה פונקציה של השקפה פוליטית. זו זכות מוחלטת. החוטפים לא התייעצו
איתי בטרם חטיפה כך שאינני יודע מה הייתה מטרתם. האם זו פעולת תגמול על הריגת שני
נערים פלסטינים בני 16 מהעיירה ביתניא בהפגנות יום הנכבה, (אירוע שלגביו שיקר דובר
צבא הכיבוש כי לא נורתה אש חיה וניתוח אחת הגופות הוכיח כי אכן נורה מאש חיה), אזי
אני חושש שהם פעלו בסגנון מחתרת האצ`ל (שכנקמה תלו חמישה חיילים בריטיים), והם כבר
לא בין החיים. אולם, אם מטרת החטיפה הייתה חילופי שבויים, לאמור, שחרור החטופים
תמורת שחרור שבויים פלסטינים ובראשם העצירים המנהליים שובתי רעב, או אז מדובר
בפעולת התנגדות לגיטימית של הנכבש להשתחרר מכבלי הכיבוש.

פעולת העונשין המכוערת של צבא הכיבוש, מעצר מאות ללא משפט, ענישה קולקטיבית, פלישה
לבתים ללא צו שופט, הרס רכוש פרטי וציבורי, גניבת כספים ותכשיטים, נועדו, בין השאר,
להכניס את החוטפים ללחץ שכתוצאה ממנו יוצאו השלושה להורג, וישראל תקבל גופות במקום
שהיה אפשר לקבל בני אדם חיים. ישראל רוצה גופות. הן אמצעי תעמולה יעיל מעין כמוהו
להעמקת הגזענות ושנאת ערבים. אחת האימהות של החטופים כבר התבטאה בסגנון `לא
להישבר גם אם הבנים לא יחזרו`. זהו אחד מסימני ההיכר של מטורפי ומוטרפי ארץ ישראל
השלמה, פולחן המוות, הנכונות להקריב ילדים למען מטרות אפלות. בעברית יותר מודרנית,
כשמן על גלגלי המהפכה. בסוגיית גלעד שליט לא מילאה החמאס את התפקיד שיעדה לה ממשלת
ישראל, לאמור, להחזירו כגופה. הם שמרו על חייו חמש שנים עד שתנועה ציבורית חילונית
ברובה, כפתה על הממשלה את חילופי השבויים.

כאשר ממשלת ישראל מתלוננת על החטיפה כמעשה טרור, דומה הדבר לאדם שהורשע ברצח הוריו
ומבקש את רחמי בית המשפט כי הוא יתום. ישראל היא מדינה עתירת חטיפות. בשנות החמישים
של המאה הקודמת חטפה ישראל קצין חיל האוויר מצרפת שנחשד במסירת מידע סודי. הוא לא
הועמד לדין ולא הורשע, מה שלא הפריע לחוטפיו לבצע בו עונש מוות והשליכו אותו לים
למאכל הדגים. ייתכן כי מעשה נפשע זה היווה השראה לכת הגנרלים הפשיסטית בארגנטינה
כעבור 20 שנים, לאמץ את השיטה וזרקו מהמטוסים לים מאות ממתנגדי הדיקטטורה, בהם
יהודים רבים. ממשלת בגין שרון קיימה יחסי ידידות עם פושעי הכת הצבאית וייצאה לה
ציוד לחימה.

במלחמת לבנון הראשונה חטפה ישראל בני ערובה לבנונים, לכאורה כקלפי מיקוח, להחזרת
הנווט רון ארד. למעשה זאת הייתה פעולת הסחה שנועדה לטשטש את העובדה כי כאשר היה
ניתן להחזירו סירבה ישראל לשלם את המחיר, וכאשר הייתה כאילו מוכנה הוא כבר לא היה
בין החיים. קיוו לקבל גופה וגם את זאת לא קיבלו. קמו עמותות שהעמידו פנים שהאיש
בחיים והכריזו על פרסים כספיים של מיליוני דולרים, אבל זו הייתה אוננות והולכת
שולל.
מרדכי ואנונו, אזרח ישראלי, נחטף בפעולת טרור של ממשלת ישראל מאדמת אירופה, בניגוד
לאמנות בינלאומיות והסכמי הסגרה וממשיכה להתעלל בו עד היום.

מאז תחילת הכיבוש ביוני 1967 הפכה ישראל למעצמת חטיפות. אין כמעט יום ללא חטיפות.
חיילי צבא הכיבוש חוטפים ילדים ממיטותיהם באמצע הלילה, חוטפים תלמידים מבתי הספר,
חוטפים נשים וקשישים מביתם וצעירים ממקומות עבודתם, ויש גם כאלה היודעים כי מחפשים
אותם ומוצאים מקום מסתור. מכבסת המילים של הכיבוש הגיעה גם לחטיפות והן קרויות
`מעצר מבוקשים` שאינם אלא חטיפות לכל דבר.
אמור מעתה: חטיפות שהצבא מבצע תחת הכותרת מעצר מבוקשים אינם טרור אבל חטיפות של
תנועת ההתנגדות הפלסטינית הן טרור. שוחרי זכויות אדם לא יכולים לקבל חלוקה זו.
הסיסמה `הכיבוש הוא טרור` משקף את המצב לאמיתו.

בשעת כתיבת שורות אלו טרם ידוע מי הם החוטפים, אף ארגון לא לקח אחריות, תנועת
החמאס מכחישה כי ידה בדבר, מן הראוי לבדוק האם אין כאן פרובוקציה מבפנים. הכיבוש
והשטחים הכבושים סיפקו לנו פושעים לרוב כמו מחתרת הטרור היהודית (חגי סגל), יגאל
עמיר רוצח ראש הממשלה רבין, ד`ר גולדשטיין, שטבח במתפללים מוסלמים בעת תפילתם
במערת המכפלה, מחתרת בת עין, שורפי ספרים ומסגדים מקרב פורעי תג מחיר. אם אמנה את
כל הרוצחים והפורעים מקרב המתנחלים, רשימה זו תצטרך לשלש עצמה. לנוכח תופעות אלו,
תסריט לפיו מתנחל ששומע קולות שמימיים ויש לו שיג ושיח עם יהווה, שבעיניו כל מו`מ
עם גורם פלסטיני כלשהו מהווה סכנה קיומית ובגידה, מתכנן את החטיפה, ואם אין מנוס
אף להעלות את החטופים כקורבנות למולך השטחים, בידיעה כי האשמה תוטל על הפלסטינים,
על כל המשתמע מכך.

מבין רבני המתנחלים, עליהם ניתן לומר את מה שאמר פרופסור ישעיהו ליבוביץ על הרבי
מלובביץ: `טרם החלטתי האם הוא פסיכופט או נוכל, אני מתלבט`, תמיד יימצא איזה רב
נוכל שייתן פסק הלכה המגבה את התוכנית השטנית, אם לא באופן ישיר אזי בדרכי עקלתון,
ויתפרש על ידי החסיד השוטה כ`דעת תורה` וברכת הדרך. רבנים פסיכופטים כאלה כבר
ראינו בפעולה כאשר נתנו לרוצח עמיר את ברכת הדרך ההלכתית. אינני טוען כי זה מה שקרה
הפעם, אבל ראוי לבדוק זאת על בסיס אירועי העבר.

התקשורת הממסדית לא הפתיעה. ערוצי הרדיו והטלביזיה והעיתונות הכתובה (להוציא את
עיתון הארץ) התגייסה לדובר הצבא. לכל תחנה היה גנרל משלה שכיהן כפרשן. מי שזיפזף
בין הערוצים גילה כי כולם אומרים דברים זהים. מסיבות עיתונאים עם ראש הממשלה, שר
הביטחון והרמטכ`ל מתנהלות ללא שאלות. שטיפת מוח בנוסח צפון קוריאה. רזי ברקאי,
מהתחנה הצבאית שהוזכר לעיל, ראיין את חבר כנסת עיסאווי פריג` ממרצ. הוא גינה את
החטיפה אבל הוסיף כמה דברי רקע כמו הכיבוש והעדר אופק פוליטי שייתן תקווה
לפלסטינים. עיסאווי הוא ערבי ישראלי וכבוד השדרן ברקאי ראה כאן הזדמנות להתנשא
מעליו ושאל אותו: מדוע אתה הולך סחור סחור ולא אומר בפשטות `חמאס הם חרא?` במלים
אחרות: מדוע אינך אומר את מה שאני מכתיב לך? ח`כ פריג` הוא אדם עדין ולכן לא אמר
לשדרן הצבאי את מה שראוי היה שיאמר: מדוע אינך אומר שהבית היהודי הם חרא, והכיבוש
הוא חרא, וכל מי שנותן יד לכיבוש הוא חרא וההתנחלויות הן חרא, ואת כל זה תגיד
בשידור חי. ואז תחזור אלי. אם יפטרו אותך, אתה תתגבר, כי כבר צברת פנסיה של 70
אחוזים.

והייתה כמובן ההתנפלות העונתית על ח`כ חנין זועבי, שאמרה את המובן מאליו: הכיבוש
הוא הדשן עליו צומחות החטיפות.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה
ההטעיה של הסכמי אוסלו
מעגל הדמים ממשיך להסתובב. ההרוגים הישראלים היום בהתנחלות עלי, כמו ההרוגים הפלסטינים אתמול בג`נין, הם כולם קרבנות הכיבוש.