קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

סמרטוט אדום, 28 באפריל 2015

מאת: גדעון ספירו

28 באפריל 2015

דברים בטקס האלטרנטיבי של הדלקת המשואות של יש גבול 22.4.2015

לפני ימים ספורים קראתי את הידיעה כי לישראל הגיעה הצוללת החמישית שיוצרה
בגרמניה עבור ישראל. צוללת זו, כאחיותיה, חמושה בטילים גרעיניים אני תוהה
האם הקנצלרית אנגליקה מרקל, שאלה עצמה מדוע זקוקה מדינה קטנה כמו ישראל
לחמש צוללות נושאות טילים גרעיניים? היד המחמשת את ישראל מחבלת ביד השנייה
המבקשת למנוע נשק זה מאיראן. הדרך לאיראן עוברת בדימונה. או שלכולם יהיה, לא
מומלץ באזור נפיץ כאזורנו, או שלאף אחד לא יהיה, זהו המצב הרצוי. צריך
להסביר לקנצלרית כי התרומה להצתת המזרח התיכון במלחמה גרעינית אינה פיצוי
הולם לשואה הקודמת.

אם לא די לנו בצוללות אטומיות בא בית המשפט העליון ומפציץ אותנו בפצצת
סירחון משלו, כוונתי לגיבוי שנתן בית המשפט העליון לחוק החרם, חוק האוסר
קריאה להטיל חרם על ישראל, או שטח הנתון לשליטתה. לא זו בלבד שיש כאן פגיעה
אנושה בחופש הביטוי , חמור מכך, בית המשפט העליון נתן את חסותו לכיבוש
לפשעי מלחמה ולמשטר האפרטהייד. פנייה חדה ימינה. בית המשפט מתיישר לעבר
האופל האנטי דמוקרטי. השופט שכתב את פסק הדין הבזוי הוא חנן מלצר, שעד
מינויו היה חבר מפלגת העבודה. כתבתי לו כי הוא נוהג כמפא`יניק עלוב שהתקרנף
לצד האפל של הליכוד. אמשיך לקרוא לחרם על ישראל עד שתוסר חרפת הכיבוש
והאפרטהייד.

אני מתמלא צער ובושה על יחסה הגס הברוטלי מהול בגזענות של ממשלת ישראל
לפליטים מבקשי מקלט. אני פליט מגרמניה הנאצית שהגיע לפלסטינה המנדאטורית,
דקות במושגים של זמן היסטורי, לפני פרוץ מלחמת העולם. באיזו מהירות שכחו
שלטונות ישראל את גורלם של פליטים יהודים, את סיפורה המטלטל של האנייה סנט
לואיס שעל סיפונה אלף יהודים נפגעי פרעות ליל הבדולח, מחפשים מקלט. האונייה
הפליגה לקובה אולם ממשלת קובה סירבה לקבלם, פנייה לארה`ב נענתה אף היא
בשלילה. בלית ברירה חזרה האנייה לאירופה ורבים מנוסעיה נרצחו במחנות
ההשמדה. כשאני שומע את המליצות בנאומי ראשי השלטון בעצרות יום השואה, אינני
מאמין למלה. הלקחים לא נלמדו. הכל הצגה שנועדה לגייס כספים ונשק.

תרשו לי לסיים בנימה אישית:

2015 היא שנת ה-80 לחיי ואני מביט לאחור בסיפוק ובזעם; סיפוק על פעילותי רבת
השנים וזעם על שלא הצלחתי להביס את ממלכת הכיבוש. אני מוסר את הלפיד
לילדיי, נכדותיי ובת זוגי, בתקווה כי ייאותו לקבלו. עוד רבה המלאכה להבסת
כוחות האופל של הפשיזם הישראלי. בעשרות שנות פעילותי פגשתי אנשים נפלאים,
ערבים יהודים ובני לאומים מכל קצווי כדור הארץ, כולם חפצי שלום ושוויון.
אנחנו כאן לא לבד.

אני מדליק את המשואה לכבודם של הגמלאיות והגמלאים שלא נותנים למכאובים
לשתקם וממשיכים להשתתף, כל אחד לפי יכולתו, במאבק למען ישראל של כל אזרחיה,
ולכבודו של מרדכי ואנונו שממשלת ישראל ממשיכה להתעלל בו. אם חזון העצמות
היבשות של הנביא יחזקאל יתממש ניפגש לפגישת מחזור בעוד מאה או מאתיים שנים,
נקווה שיהיו אלה ימים טובים יותר. להתראות.

גדעון ספירו

--------------------------------------------------------------------------

גינתר גראס ז`ל

גינתר גראס לא היה רק סופר ענק, אלא גם אזרח מעורב פוליטית , לטעמי בצד
הנכון של המפה הפוליטית שעיקרו שמירה וטיפוח הדמוקרטיה. משעה שהחל להבין
לאיזה תהום פוליטית ומוסרית הוביל המשטר הנאצי את גרמניה,
הוא ניצב יחד עם אחרים במוצב הקדמי של מאבק בגזענות. כל אימת שהיה ניסיון
להשכיח או לעמעם את פשעי הנאצים, הוא הזכיר לעמו כי גרמניה לא יכולה לברוח
מעברה . יש ללמוד וללמד את הפרק האפל הזה ולהפיק את הלקחים לבל תחזור
הזוועה.

נכון, גראס ביקר את מדיניותה של ממשלת ישראל ובצדק. הוא הרוויח את הזכות
לבקר את ישראל משום שדרש ממנה את שדרש מגרמניה: דמוקרטיה, שלום ומאבק
בגזענות. הוא סבר, והצדק איתו, שגזענות יהודית או קולוניאליזם יהודי אינם
ראויים להגנה בגלל השואה. להיפך, בגלל השואה מצופה שקורבנותיה היהודים
יובילו מאבק עולמי נגד גזענות ושנאת הזר והאחר. במקום זאת נמצאת ישראל בקו
הקדמי של מדיניות גזענית, השלטת משטר אפרטהייד ומוליכה מרוץ חימוש גרעיני
באזורנו. גינתר גראס גרס שמדיניות זו לא זכאית לחסינות אך ורק משום מאחוריה
עומדים יהודים, בוודאי שלא, כאשר מדובר ביהודים, שמיד לאחר הצפירה לזכר
הנספים ממשיכים בסחר עבדים.

גינתר גראס לא החל את ביקורתו על ישראל בשנים האחרונות. כאיש רוח בעל שיעור
קומה ידע להבחין בין הקליפה לתוכן, גם כאשר מדובר בביקור קצר. בחורף 1971
ביקר גינתר גראס בישראל לרגל שבוע התרבות הגרמני. הוא ביקר באוניברסיטת חיפה
בסדר זמנים מאד צפוף. כעורך ביטאון הסטודנטים `פוסט מורטם` הקציבו לי רבע
שעה לראיון עימו. מאחר ואני דובר גרמנית יכולנו לחסוך את זמן התרגום. הראיון
התפרסם ב-17 בנובמבר 1971. להלן שני ציטוטים מתוך הראיון: `בשנות החמישים
היה בגרמניה מעבר מאנטישמיות לפילושמיות, והאהדה לישראל הייתה עיוורת. אם
אוסרים על הצעיר הגרמני למתוח ביקורת על ישראל, הרי שהדבר מביא לצביעות.
אינני סבור כי ביקורת על ישראל פירושה זלזול בנרצחי אושוויץ או הנאצים. יחד
עם זאת נושא עימו כל צעיר גרמני את משא ההיסטוריה של עמו`.

האם יש לך ביקורת על ישראל? שאלתי

כן – השיב.

מהי הביקורת?

`הייתי כאן לפני מלחמת ששת הימים ונראה לי כי הסוציאליזם הישראלי נראה ברור
יותר, ונתפש כאלטרנטיבה אפשרית. כיום נדמה לי כי הסוציאליזם נדחק לקרן
זווית תוך הדגשת חשיבותו של הצבא. נראה לי כי גדל הפער בין עשירים ועניים
וכי קיימים כאן אנשים שהתעשרו מהמלחמה. קיימת תופעה של אנשי צבא רבים לשעבר
התופשים משרות בכירות במערכת האזרחית. קיימת סכנה שישראל תקבל אופי ספרטני
כשמשקלו של הצבא מופרז, ודבר זה עדיין לא עזר אף פעם לאיזו ארץ שהיא.`
(פוסט מורטם – שם). דברים שהזמן לא נגס בהם.

גם שני השירים שכתב `מה שחייב להיאמר` שעיקרו שלילת החימוש הגרעיני הן
מישראל והן מאירן ו`גיבור העידן שלנו`, בו הוא מעלה על נס את מרדכי ואנונו,
טוב שנאמרו ונכתבו כי לא זו בלבד שהם נכונים, אלא גם מעידים על ערכיו
האוניברסליים של הכותב: עולם חופשי מנשק גרעיני והערכה כלפי אלה שפועלים
למען מטרה זו. תרעומת רבה עורר המשפט המציג את ישראל הגרעינית כסכנה לשלום
העולם. `אנחנו סכנה`? שאלו ישראלים מהמעגל השלטוני וחסידיו בתמימות מעושה,
מעמידים פני מופתעים. בוודאי שכן. וכי איך נכנה מדינה בעלת חימוש גרעיני
העושה כל מאמץ לדחוף מעצמה עולמית למלחמה שעלולה להביא כליה על כולנו? אני
מקווה, בצניעות רבה, כי מאמרי `סכנה ושמה ישראל` )אתר הגדה השמאלית, 11
באפריל 2010 ) שתורגם לגרמנית ואנגלית ופורסם בכתבי עט גרמניים- הגיע גם
לידיעתו של גינטר גראס.

בצר להם נטפלים מתנגדיו של גראס לעברו הצבאי שהיה קצר ימים. הוא גויס כנער
בן 17 לוואפן אס.אס. לקראת סוף מלחמת העולם כאשר מעצמות הברית כבר צרו על
ברלין. וכי מה מצפים מצעיר גרמני שגדל במשטר עריץ שמוחו נשטף מגיל הגן על
חשיבות השרות בצבא? להיות שייך ל`טובים והאמיצים`. אני מכיר זאת היטב
מהחינוך הקיבוצי. לא הייתי מעלה על דעתי להתגייס לצנחנים ולקחת חלק במיני
מלחמות מיותרות.

הוואפן אס.אס. הייתה יחידת עלית בצבא הגרמני שיצאו לה מוניטין כלוחמים
נועזים שככוח כיבוש ביצעו פשעי מלחמה. בתרגום ישראלי זה יהיה משהו כמו
השילוב בין יחידה 101 והצנחנים. מכל מקום, גינתר גראס לא ביצע פשעי מלחמה,
לא רצח שבויים או אזרחים, הוא נפצע בקרב על ברלין, נשבה, ושם החל את מסעו
לפסגת ההומניזם הסוציאל דמוקרטי. בתרגום ישראלי הוא נימנה עם שוברים שתיקה.

כשאני קורא תגובות של סופרים ישראלים לרגל מותו של גראס, כמו זו של השואן
אהרן אפלפלד, שבראיון להארץ הטיל דופי מוסרי בגראס, אני מנסה להיזכר:
אפלפלד, האם נתקלתי בשמו במאבקים נגד הכיבוש, ההתנחלויות, משטר האפרטהייד,
שוד הקרקעות, הדיכוי, העינויים, הרג ילדים פלסטינים ועוד? לא נתקלתי. כאשר
אפלפלד ודומיו יגיעו לרמה המוסרית של גראס, אשמח אם מישהו יפנה את תשומת
ליבי.

------------------------------------------------------------------

האם לעמוד בשעת הצפירה?

ביום הזיכרון לחללי הצבא נשמעת ב-11 לפני הצהריים צפירה וכל הארץ מושבתת
לשתי דקות. האם לעמוד עם כולם או להמשיך ללכת? שאל אותי חבר. אינני פוסק
הלכות וכל אחד יפעל לפי הבנתו. אני יכול לומר את דעתי, והיא זו: יום
הזיכרון הוא אחד הימים המתועבים בעיניי. ביום זה כמות וריכוז השקרים מפיהם
של ראשי הממשל והצבא בטקסים רשמיים בבתי הקברות הצבאיים, הם רעילים במיוחד.
כל שנה ביום זה נשמעות אותן קלישאות חבוטות על `מיטב בנינו שחרפו נפשם להגנת
המולדת` שעה שמרבית הקבורים מתחת למצבות האחידות נפלו במלחמות מיותרות.
בהקשר זה אני רואה את הצפירה: צעד ציני של ממשלה השולחת את חייליה למוות
מיותר ולאחר מכן ממרקת את עצמה בצפירת זיכרון בת שתי דקות. יחד עם זאת אין
לי עניין להתגרות באלה שמאמינים כי הצפירה היא חשובה. לכן עשיתי לי מנהג,
אינני יוצא מהבית אלא לאחר הצפירה ובכך פתרתי את הנושא.

---------------------------------------------------------------

אינתיפאדת סכינים
לאחרונה כמעט מדי ים אנו מדווחים על אירועי דקירה בשטחים הכבושים בהם
פלסטינים, מרביתם צעירים, דוקרים בסכין חייל כיבוש. פלסטיני חשוף עם סכין
מול חייל עטוף בשכבות הגנה חמוש בנשק חם. דוברי הכיבוש טוענים כי הדוקרים
פועלים במסגרת יוזמה אישית ללא השתייכות ארגונית. יוזמות אישיות אלה של
צעירים מזכירות לנו כי על אף שיתוף הפעולה הביטחוני של הרשות הפלסטינית עם
הכיבוש הרי מתחת לפני הקרקע המצב קרוב להתפוצצות, וכשזו תתרחש היא תבטא זעם
שהצטבר ב-47 שנות כיבוש. הסכינאי הבודד הוא בעיני עמו גיבור התנגדות (בשפת
הכיבוש `טרור עממי`) לא יביס את הכיבוש, אבל מיליון פלסטינים חמושים
בסכינים שפועלים על פי הנחיות תנועת ההתנגדות, שיפשטו על כוחות הכיבוש
כצונאמי שישטוף את הכל בדרכו , הוא תחזית אפשרית, אבל ניתנת למניעה
במדיניות חכמה החותרת לסיום הסכסוך.

----------------------------------------------------------

בניטו לחינוך

אם הידיעות המתפרסמות בעת כתיבת שורות אלו נכונות,
אזי שר החינוך הבא הוא מנהיג המפלגה הניאו-פשיסטית נםתלי בנט (`בניטו`).
רצוי שלא נרדם בשמירה שמא נתעורר יום אחד ונמצא כי קמה תנועת נוער פשיסטית
במימון משרד החינוך.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

יוצאים לליווי רועים פלסטינים בבקעת הירדן
משדרות תפתח התקווה - בוחרים בחיים בעוטף עזה
08/09/2017 סמרטוט אדום 478